*
״בראן אני לא צוחק...״ חייכתי כנגד שפתיו של בראן שנישק אותי בפראות, ירד עם שפתיו לצוואר שלי, ״לעזעזל בראן, יש לי פגישה עוד דקה...״
״תדחה אותה.״ לחש, אצבעותיו החליקו לרוכסן המכנס וברגע שהתכוון לפתוח נשמעו דפיקות בדלת והוא הסתכל עליי,
״אני לא יכול, אנדרו ביקש-״
״שאנדרו ילך להזדיין״ בראן קטע אותי והסתכל עליי בציפייה. אנדרו ביקש שאפגש עם אותו אדם, הוא פגש אותו בקבוצה של אבא כשהלך איתו. נשמעו עוד דפיקות בדלת ונאנחתי, בראן נראה כועס והתרחק אל הכיסא שהיה לצד הקיר, הוא ישב בו ברשלנות ונאנח.
״זה יהיה מהר, אפצה אותך״ אמרתי בשקט ופניתי לדלת, כשפתחתי עמד מולי בחור צעיר עם כובע גרב, עורו חיוור ושפתיו יבשות. לא מה שציפיתי לראות לפחות, לא מישהו שנראה איש עסקים. הוא לא לבש חליפה, היה לו סריג חום פשוט ומכנס ג׳ינס. הושטתי את ידי ״הארי״
הוא חייך אליי ולחץ את ידי, ״ג׳ונסון, אנדרו נמצא ?״
״היה לו משהו דחוף ולכן ביקש שאני אבצע את הפגישה, בוא תשב״ פיניתי לו את הכניסה והוא נכנס פנימה, התיישב בכיסא והתיישבתי מולו.
״ג׳ונסון ג׳ונסון...״ בראן מלמל מהצד ומשך את תשומת לבו, הוא חיפש את תשומת לבי דרכו. שנאתי שהוא נמצא איתי בפגישות ומסיח את דעתי,
״בראן, תוכל לחכות לי בחוץ בבקשה ?״ הסתכלתי לעיניו הבהירות והוא נראה מאוכזב מהבקשה הזו, אך קם באנחה וצעד באיטיות, עוצר לצד ג׳ונסון,
״אתה נשוי ?״ בראן שאל, הוא בחן את הטבעת של הבחור. נאנחתי משום שזה לא אמור להיות עניינו מה מצבו הזוגי של הלקוח שלנו.
״כן״ ג׳ונסון השיב בחיוך קל.
״היא לא מפחדת שתשאיר אותה לבד ?״ בראן שאל ולבי נחת, זה לא במקום. הרגשתי נבוך בשביל ג׳ונסון על השאלה חסרת הטאקט, כעסתי על בראן כרגע לעזעזל.
״זה הוא, ולא.״ ג׳ונסון השיב בלי לפחד, הוא נראה כלכך בטוח בעצמו. בראן הנהן בראשו וצעד לדלת, קרץ לי לפני שיצא החוצה. הסתכלתי על ג׳ונסון ונשמתי עמוק,
״אני מצטער על השאלות המטופשות הללו״ צבטתי את גשר אפי ונשמתי עמוק, חיפשתי את המסמכים שלו בשולחן ולא מצאתי. יכול להיות שבראן לא הדפיס אותם ? ״תסלח לי לרגע...״ הרמתי את שפורפרת הטלפון וסטפני ענתה תוך שניות. ״אני צריך את הטפסים של ג׳ונסון למשרד שלי, אל תתעכבי״
״איזה ג׳ונסון ? דן ג׳ונסון או ג׳ונסון קארי ?״ היא שאלה ונאנחתי בתסכול, היא לא יכולה לעקוב אחרי זה ? הרי היא אמורה לדעת את מי שהיא שלחה למשרד שלי.
״תשלחי לי את שתיהם לעזעזל.״ ניתקתי את השפורפרת והסתכלתי עליו, הוא נראה בוחן אותי וזה מיד גרם לי להפעיל מגננות, ״משהו מעניין ?״
הוא גיחך, לא ציפיתי. ״בן כמה אתה ?״ שאל, גם זה לא בדיוק עניינו כי אנחנו בפגישת עסקים מזויינת.
״זה באמת מעניין ?״ שאלתי ועיקמתי את ראשי,
״אתה צעיר...״ מלמל ובחן אותי, ״אתה מנגן ?״
לבי החסיר פעימה, ״מה ?״
״יש פה תווים על השולחן״ הצביע לדף שליד המסך מחשב. נשמתי עמוק והסתרתי את התווים מתחת ערימת מסמכים, הסתכלתי לעיניו והוא חייך. ציפיתי ממנו להתעצבן עליי כמו כל לקוח, לצאת מפה ולצעוק כמה החברה הזו דפוקה, בגלל שאני גורם לה להיראות כך. אבל זה לא עניין אותו, זה נראה מוזר בעיניי. ״אז, אתה מנגן ?״
״הייתי״ אמרתי בפשטות.
״למה הפסקת ?״ שאל ולבי התכווץ, גלגלתי את עיניי בכעס ונשענתי על משענת הכיסא.
״שניגש לעיקר, ג׳ון ?״ שאלתי והוא הנהן בפשטות. ״אז, מה העסק שלך ?״
״למען האמת אני פה כי כיבדתי את אנדרו, הוא התעקש לעזור כי הוא ריחם על המצב שלי אבל אין לי רצון לחתום איתכם.״ אמר. זה הפתיע אותי, אף אחד לא היה מוותר על עזרה מהחברה שלנו, הוא מקבל פה בעצם מתנה וזורק אותה. ״תוכל לתת לו תירוץ לזה שלא חתמתי ?״
״לא תוכל לתת לו תירוץ בעצמך ?״ שאלתי והמבט הממושך בעיניו גרם לי לחוש אשמה וכאב, נשמתי עמוק והסטתי את מבטי ממנו, ״אני אלוף בתירוצים.״
״אתה לא שייך לפה, נכון ?״ גיחך, רציתי להעיר לו על החוצפה אבל שתקתי. ״זה לא המקום שלך״
״שלום אלוהים...״ פלטתי בציניות והוא חייך וגלגל את עיניו,
״אתה נמצא במשרד יוקרתי ומרוויח כסף אבל בכל זאת מקבל סיפוק מללמוד תווים אקראים״ אמר תוך כדי שמסתכל לעיניי, ממש כאילו קרא אותי. ״כמה שנים אתה מנגן ?״
״הרבה...״ פלטתי וסידרתי את המסמכים המפוזרים על השולחן, מתחמק מהאדם הסקרן שלמולי.
״זה מן חלום לא מוגשם שלך״ אמר בביטחון, נראה שהוא חושב שהוא מכיר אותי. צר לי להרוס לו. ״יכולתי לשדך לך איזה בחור מטורף שיעשה הכל בשביל שהחלומות שלך יתגשמו״
״אני לא מעוניין בשידוכים״ חייכתי בעוקצנות, אני חושב שכדאי שייצא, הפגישה הזו הסתיימה.
״כי אתה כלכך מאוהב בבחור הגס שהיה פה לפני רגע ?״ שאל והסתכל לעיניי בחיוך בטוח, קימטתי את אפי בכעס. הוא בחן את הזרוע שלי ונראה משועשע, ״בראן ?״
״יש בעיה ג׳וני ?״ שאלתי בכעס והתקרבתי טיפה, אבל הוא לא נסג לאחור לשנייה, הוא היה אמיץ יחסית לאדם שלא נותר לו יותר מדי זמן לחיות. הנחתי כך מפני שהוא נראה במצב די רע.
״זה שאתה מעוות את שמי מג׳ונסון לג׳ון ואז לג׳וני גורם לי לחשוב שאני אומר דברים שהם לא לרוחך...״ אמר. ״אל תדאג, אתה לא צריך לקחת את דבריי ברצינות...״
״מצויין. אז סיימנו.״ הסתכלתי לעיניו, הוא הנהן והושיט את ידו, היססתי לפני שלחצתי אותה.
״אני מקווה בשבילך שתחיה את החלום שלך, הארי״ אמר ברוגע, התבוננתי בו חסר מילים. לא הבנתי מאיפה האדם הזה הגיע עם משפטי העידוד שלו, למה הוא שמח כשהחיים שלו מתרסקים ?
״אתה...״ אמרתי לפני שהתכוון לצאת, הוא הסתכל עליי בשאלה, ״מה החלומות שלא הגשמת ?״
״הגשמתי את כולם״ אמר בחיוך. צמצמתי את עיניי בבלבול, לא יכול להיות... ״מי הבחורה הזאת ?״ הוא התכוון להושיט יד לתמונה שעל השולחן שלי אך מיד תפסתי את ידו והסתכלתי לעיניו.
״אל תגע״ אמרתי בשקט ועזבתי את ידו, תפסתי את התמונה והנחתי אותה עם הפנים עם השולחן. התמונה של אמי.
״אני מצטער״ אמר, והפעם, אני אפילו לא בטוח למה, לא הסתכלתי עליו. יכולתי לראות מזווית העין שהוא קם מהכיסא ופונה לצאת מהמשרד, ״שיהיה לך יום טוב, הארי.״
הרמתי את מבטי אליו והסתכלתי איך הוא יוצא מהמשרד. ומשהו פה הרגיש שונה, שנאתי את השונה הזה. הוא השאיר אחריו אווירה אחרת, לא כמו שכל לקוח משאיר. הוא היה מאושר, ואבא שלי נמצא באותו המצב רק ממורמר ומתוסכל.
אז איך אפשר להיות מאושר במצב כזה ?
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
מרגישה שיצא מוזר🙄😂
חוות דעת יתקבלו בברכה🤓🙌🏼
