נשמתי וחיוך התפשט על שפתיי, לבי הלם בחוזקה ובטני התהפכה מהודעת טקסט פשוטה. אני מרחיק לכת, אני נתתי לדיבוריו של סאם להיכנס לי עמוק לוורידים, לא הייתי צריך לאפשר את זה. למה אני לא מוכן לשחרר ולהאמין שמישהו באמת ובתמים יכול לאהוב אותי ?
נק׳מבטהארי:
הרחוב בוהק באורות ומפוצץ באנשים, ניו יורק אף פעם לא נראתה טוב יותר. ליבי אחזה בזרוע שלי בשביל שלא תאבד אותי בזמן שבחנה את חנויות העיר. היינו בדרכנו חזרה למלון, ביליתי איתה קצת אחרי הפגישה שהייתה לי. ״יש מישהו חמוד במלון, חדר לידי...״ חייכה את החיוך השובב והמוכר שלה. ״בטח ראית אותו, שיער חום ארוך, קוקו גבוה ?״ ״אני לא אוהב גברים עם קוקו״ קימטתי את אפי, כמה שזה היה אירוני כי פעם לי היה קוקו. ״אז איזה גברים אתה כן אוהב ?״ שאלה, השמיעה קול תוהה ״בעלי בית קפה ?״ ״חוש ההומור שלך ממש מפותח הערב״ אמרתי ללא טון בקולי. נכנסנו בדלתות המלון והפקידים שלחו לעברנו חיוך נחמד שהתרגלתי להתעלם מזה. נהניתי בחברת ליבי, אבל בכל פעם שהשיחה איכשהוא גלשה ללואי היא לא הסתירה את זה שהיא לא כלכך מחבבת אותו. היא טוענת שאני מתנהג כמו מניאק לסאם. ובכן, אני וסאם אף פעם לא היינו בדיוק חברים, הוא יודע את זה. היא צריכה להבין שזה אחרת עכשיו, אני במערכת יחסים ולכן לא אבלה עם סאם. היא יכולה לבלות איתו בלעדיי, זה לגמרי בסדר מצידי. ליבי הזמינה את המעלית, היא משלבת ידיים ומביטה בי. ״מה ?״ לא יכולתי לסבול את המבט הזה כרגע. ״רק תוהה לעצמי כמה זמן יקח עד שימאס לך ממנו״ אמרה במשיכת כתפיים קלה. גלגלתי את עיניי והתעלמתי מההערה הזו, היא הפכה לכלבה רצינית. ״הרבה זמן, תניחי לזה״ הסתכלתי לעיניה בכעס, לא מתכוון להסתיר את זה. המעלית הגיעה, נכנסתי פנימה והיא אחריי, לחצה על הקומה שלנו ונתנה לי מבט חטוף. ״זה שוב קורה לך״ אמרה. גלגלתי את עיניי בכעס, אני עוד שנייה בחדר. תתעלם מזה הארי. ״אתה הופך לאידיוט תלותי-״ ״את מוכנה לשתוק ?״ קטעתי אותה. היה לה חיוך מרוצה, כאילו השיגה את מה שרצתה. החלטתי, זאת הפעם האחרונה שאני אצרף אותה לטיסת עסקים. זה היה אמור להיות מהנה, אבל אעדיף להעביר את הזמן הפנוי שלי בניו יורק בצפייה בטלוויזיה. ״זה כמו שהיה עם בראן...״ קולה חלש ומילותיה כמו סכינים מכוונית לבית החזה שלי. ״לא אכפת לך מדבר, מלבדו-״ ״זה לא דומה לסיפור שהיה לי עם בראן !״ קטעתי אותה בעודי מטיח את ידי בחוזקה בקיר המעלית שמאחוריה, היא נבהלה והסתכלה לעיניי, אך תוך שנייה נרגעה וחייכה אליי. המעלית נפתחה, לא חיכיתי שנייה לשמוע מה יש לה לומר ויצאתי. מיהרתי במסדרון והייתי חייב לעשן סיגריה בשביל להירגע. ״הארי, לעזעזל הארי חכה״ היא קראה מהמהסדרון, התעלמתי ונכנסתי לחדר שלי, טורק את הדלת ונעצר במקומי כשהבחנתי באשלי בחדר שלי, היה עשן ולקח לי שניות לשים לב לחולצה השרופה שעל המיטה. ״מה...״ מלמלתי מבולבל, היא נראית לחוצה ״אשלי מה לעזעזל קרה פה ?״ ״אני-״ היא נשמה בלחץ, לקחה צעד אחד קדימה, ״רציתי לגהץ את החולצה שביקשת, אבל שכחתי את המגהץ על החולצה והיא התחילה לעלות בעשן ו-״ ״אשלי״ קטעתי אותה, לא מוכן לשמוע עוד מזיוני השכל. אולי זה הגיע לי, לא הייתי צריך את החולצה מגוהצת, רק ניסיתי להעסיק אותה איכשהוא בגלל הגישה הנחמדה שלה שסירבתי לקבל. גלגלתי את עיניי ופניתי למרפסת, רוח קרירה הצליפה בגופי. שלפתי סיגריה והנחתי אותה בין שפתיי, מדליק אותה בעזרת המצית ושואף עמוק את העשן הסמיך לתוך ריאותיי. הדם הסמיך שלי זרם באיטיות בעורקיי. יכולתי לשמוע את צעדיה החרישים מאחוריי, ״אתה בסדר ?״ שאלה, וזה בדיוק הגישה שסירבתי לקבל ממנה. סיבבתי את מבטי מעט כעוס, היא לא היתה ראויה ליחס הזה. ידעתי את זה. ״אני לא משלם לך בשביל שתשאלי לשלומי.״ פלטתי, לוקח שאכטה נוספת ומסתכל על העיר מלאת האורות. הטלפון שלי צלצל וציפיתי לראות את שמו של לואי על המסך, אבל זה היה מיכאל. ״כן ?״ עניתי. ״מה אתה עושה שבוע הבא ?״ שאל. חייכתי והשפלתי את מבטי, איפרתי את הסיגריה מחוץ למרפסת ונשמתי עמוק. עברתי את האודישן. בעבר כל פעם שהייתי עובר, זה היה המשפט שלו שמבשר את זה. אבל כרגע זה נראה בעיניי גדול, משהו שיהיה לי קשה לשלב בחיי. ״מיכאל...״ נשמתי, הסתכלתי הצידה בתסכול, ״אני לא יודע אם לטוס שבוע הבא זה יהיה רעיון טוב עבורי״ הוא שתק כמה שניות, ואז שמעתי את נשימותיו. ״תגיד לי מחר מה החלטת, אל תמשוך אותי הארי אני צריך תשובה.״ ״כן, ברור״ הנהנתי, ״תודה״ ״שיהיה לך ערב טוב.״ מיכאל ניתק את השיחה, משום מה ציפיתי שיכעס על הסירוב שלי. לא יכולתי לדמיין שאני טס לשבוע, לא שאהיה שם לבד בלי תמיכה, ואני לא מתכוון לבקש מלואי לעצור את חייו לשבוע ולהצטרף אליי. הסתובבתי והבחנתי באשלי שעדיין עומדת פה. ״עברתי את האודישן״ פלטתי והידקתי את שפתיי, הסתכלתי על הנוף ומזווית העין הבחנתי בדמותה נעמדת לידי, ״למה אתה לא נראה שמח ?״ שאלה. הסתכלתי לעיניה החומות, היה חיוך קל ומנחם על שפתיה. לפעמים לא הבנתי למה היא כלכך משתדלת. נאנחתי והנדתי בראשי, עישנתי מהסיגריה לפני שזרקתי אותה ״זה יותר מדי עומס״ אמרתי בפשטות, לא הייתי מוכן לגיחוך שלה. הסתכלתי עליה מבולבל והיא הורידה את החיוך. ״מה ?״ שאלה, ״שתינו יודעים שאין עליך כזה עומס.״ ״אז את לא יודעת כלום״ גלגלתי את עיניי, מסרב להודות שהיא צודקת. ״אנדרו יכול להסתדר בקלות, את רוב העבודה תוכל להעביר למחלקת העובדים בקומה חמש... בחייך, האנשים האלה לא עושים כלום״ היא פרשה את זרועותיה. נראה שהיא חשבה על זה הרבה, חייכתי חצי חיוך ״את מוזמנת להצטרף אליהם, אשלי״ פלטתי. הסתכלתי על הנוף כהסחת דעת ממנה. ״הארי״ היא נאנחה, הסתכלתה לעיניי ולקחה נשימה. ״מר סטיילס-״ ״הארי זה בסדר״ הייתי מוכרח לקטוע אותה. ״מה באמת מונע ממך ?״ שאלה בסקרנות. לקחתי נשימה בעודי מסתכל עליה ומהסס אם באמת לדבר איתה, היא תמיד הקשיבה כאילו אכפת לה. לא האמנתי שאכפת לה, לא האמנתי שהיא דואגת לי. היה אכפת לה בעיקר מהמשכורת השמנה שקיבלה בסוף החודש. בעיני הרבה אנשים זה כל מה שהייתי, צ׳ק שמן. ״לכי לישון, מצפה לנו יום ארוך מחר.״ לבסוף אמרתי. היא נראית מתוסכלת ממני, לכמה שניות לא אמרה דבר. ״קשור ללואי ?״ שאלה ולבי החסיר פעימה למשמע שמו. הסתכלתי עליה מיד, ״זאת אומרת, אני יודעת כמה מערכות יחסים משפיעות על שיקול דעת, ואני יודעת שזה לא כלכך ענייני אבל-״ ״את צודקת״ קטעתי אותה, ניצוץ של תקווה בעיניה, אך הוא נעלם לאחר שהוספתי, ״זה באמת לא עניינך.״ ״אני לא מנסה לתקוף אותך״ אמרה בקול עדין, שקט. הסתכלתי עליה והיא נראית מתוסכלת ואפילו כועסת, אבל כלכך מאופקת מולי. ״אתה חייב להפסיק לחשוב שכולם נגדך.״ ״אני לא חושב את זה״ גיחכתי, מופתע מהמילים שהיא מוציאה מהפה. ״אתה מתגונן משום דבר הארי״ אמרה. לפי תזוזה קלה בגרון שלה, היא בלעה רוק. ״אני מבינה שקשה לך אבל לא כולם כמו בראן-״ ״אשלי, החוצה !״ קטעתי אותה בצעקה, מרגיש קודח מכעס רק מלשמוע את השם הזה שוב. למה לעזעזל כולם פתאום נזכרו בו ? עברו שנים, היא הסתכלה לעיניי ונשמה עמוק, ״שיהיה לך לילה טוב.״ פלטה והסתובבה ללכת. כשיצאה חבטתי עם ידי בקיר, לעזעזל. צבטתי את גשר אפי והלכתי כהסחת דעת. הודעה נשמעה מהטלפון, הייתי חייב לשלוף אותו ולבי החסיר פעימה מהודעת טקסט מלואי.
׳אניישןבמכנסהטרנינגשקניתלי, הואמושלם !׳
חייכתי למסך ונשכתי את שפתי התחתונה מלדמיין אותו לובש את זה, הוא היה יפהיפה בעיניי, ממש מושלם. ובזה אשלי צודקת, לא כולם כמו בראן. ואני שמח שזה המצב. כמעט התפתיתי לבקש מלואי תמונה, לראות את גופו המושלם, אבל לא רציתי שירגיש לא בנוח וירדתי מהרעיון. הגבתי לו בהודעה פשוטה
׳איךעברעליךהיום ?׳
הוא לא השיב, אך לאחר כמה שניות התקשר אליי. ״הארי סטיילס, במה אוכל לעזור ?״ חייכתי ונשכבתי על המיטה, שמעתי את הצחוק שלו שגרם לחיוך להימרח על שפתיי. ״תשתוק״ נאנח ושמעו את החיוך בקולו, ״איך בלונדון ?״ ״נחמד״ אמרתי בפשטות, אבל זה לא באמת הרגיש ככה. היה נוראי. ״איך בבית ?״ ״ובכן,״ הוא לקח נשימה עמוקה ״קייל עושה רעש מהסלון ואני עומד להשתגע, כמה אפשר לבלות ?! אתה אדם מבוגר לעזעזל !״ חייכתי, לואי היה בחור טוב. כל המסיבות לא דיברו אליו, הוא חיפש משהו אמיתי. הוא לא התעסק בשטויות שמסביב. ״אני מצטער שאתה חווה את זה, זה בטח נוראי״ פלטתי נשימה. ״אין לך מושג״ מלמל. הייתי מציע לו שוב את הדירה שקניתי בעבר לבראן, אבל כבר הצעתי אותה למכירה. נפגשתי עם איש נדלן שימכור אותה, בעוד כמה ימים הוא ילך לדירה בשביל לראות ולשווק אותה. ״תגיד, מיכאל התקשר אליך ?״ ״הו, כן האמת שממש לפני עשר דקות בערך״ גירדתי בראשי, הסתכלתי לתקרה ועצמתי את עיניי. ״לא עברתי.״ ״מה ?!״ הוא נשמע כועס. נשכתי את שפתיי ונשמתי עמוק, לא רציתי שזה יטריד אותו שאני הולך לשבוע שלם, היומיים האלה בניו יורק הרגישו יותר מדי, אז שבוע בברלין ? ״זה בסדר לולו...״ ״מתי אתה חוזר ?״ שאל. ״כנראה נחזור מחר בערב״ אמרתי בשקט לטלפון, כלכך רציתי אותו פה לצידי. ״אולי תבוא אליי מחר ו...״ ״ומה ?״ שמעו את החיוך בקולו. ״נבלה את הערב יחד״ אמרתי בשקט, באמת זה כל מה שרציתי. הלבד שלי איתו. ״נצפה בטלוויזיה, אולי נשחה בבריכה, נטייל עם לאקי... זו גם הזדמנות מצויינת ללמד אותך לאפות״ ״בחייך״ הוא צחק, לבי הולם בחוזקה ״אני בעל בית קפה מצליח״ ״מצליח״ חזרתי אחריו בזלזול ושמעתי את אנחתו ״מצליח בדרכו״ אמר. ״אתה באמת חושב שאני לא יודע לאפות ?״ ״אתה בעצמך אמרת״ ״אני יודע מה שצריך לדעת, אתה יודע, הדברים הפשוטים״ ״על אילו דברים פשוטים אתה מדבר ?״ שאלתי, רק רציתי לשמוע את קולו לפני שאני נרדם. ״מאפים מתוקים... היי, האם טעמת את מאפה השקדים שלנו ?! אנשים מתים עליו ! אני יודע להכין אותו. זאת אומרת, יש לנו ספר מתכונים במטבח ויקח לי קצת זמן אבל אני בהחלט יודע. הלו ? הארי ? אתה שם ? הארי ! הלו ?״
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
