"בכל מקרה", התעשת יונגי שצפה בג'ין מכרסם אוריאו, "קראתי לך בקשר לטאהיונג וג'ונגקוק, הם לא דיברו שלושה ימים"
"ואין להם טלפון?"
"אתה מבין למה הכוונה"
"מה אני קופידון?" התלונן ג'ין
" אתה עזרת לי עם ג'ימין. כיוונת אותי למקום הנכון. שיערתי שתרצה לעשות את זה בשביל טאהיונג, הוא חשוב לך, נכון?".
יונגי הביט בג'ין במבט שאמר 'אני יודע' וג'ין תהה לא בפעם הראשונה אם יונגי יודע על העבודה הכפולה שלו.
"אז אתה תעזור לו?" שאל יונגי "אני בעצמי ניסיתי לדבר איתו והוא לא ענה לי. זה לא רק הקשר ביניהם..משהו ביניהם...שבור" סיים יונגי באנחה.
"אני אדבר איתו" אמר ג'ין והרים ידיים בכניעה. "סך הכל הייתי ראש צוות של הבחור ..לא יודע מה זה יעזור" הוסיף לשם ההצגה.
לפתע עלתה מחשבה בראשו של ג'ין.
"השתנת" אמר ליונגי
"מה הכוונה?"
"פעם לא היה אכפת לך מאחרים ובטח שלא מטאהיונג"
יונגי לא ענה. זה לא היה נכון, תמיד היה לו אכפת רק ש... היה קשה לו לבקש.
~~~
ג'ין עמד במילה שלו, למרות שבניגוד למה שטאהיונג מבטיח לג'ונגקוק, מלאכים כן יכולים לשקר. אבל טאהיונג היה חשוב לג'ין, וחוץ מזה, זו היתה העבודה שלו.
הוא דיבר עם טאהיונג, והזכיר לו את החובה שלו, וגם הזכיר לו איך ג'ונגקוק גורם לו להרגיש.
זה לא שטאהיונג שכח משהו מזה, פשוט המוכר והנוח שהיה ג'ימין היה לידו, וכולנו יודעים כמה קל לשוב להרגלים.
אולם, למרות כל הכוונות הטובות, זה כבר היה מאוחר מדי.
.
~~~~
.
ארבעה ימים קודם לכן
ג'ונגקוק עזב את הבית של טאהיונג וג'ימין במצב רוח חמוץ. טאהיונג הבטיח לו שישאר איתו. ממש. גם אבא שלו הבטיח. ואיפה הם היום?
אחד במקום לא ידוע והשני תקוע עם ג'ימין.
הוא תמיד היה החזק בחבורה. הוא הראשון שאמר את המילים 'משתתף בצערך' להוסוק, הוא זה שהמציא שהוא בחוג כדי לא לחשוף את המצב הכלכלי הקשה שלהם.
הוא לא יכול להישבר עכשיו.
הוא לא יכול להשבר כי זורקים לו הערות או כי כולם עסוקים בלונה פארק המטומטם הזה ושכחו ממנו.
היה קר בחוץ, אבל ג'ונגקוק קידם את הקור בברכה. לפחות יש משהו שעוזר לו להמנע ממה שהוא מרגיש בלב, להמנע מהכאב הזה. הוא הגיע לבית שלו רק בשעת לילה מאוחרת, אחרי שוטטות ארוכה ללא מטרה.
אמא שלו כבר ישנה. כמו ברוב הלילות, היא קמה לעבוד מוקדם מאוד, בשעה חמש לפנות בוקר הגיעה הסעה לקחת אותו למפעל, שם היא עבדה במחלקת השכר, עבודה טובה יותר ומתגמלת יותר ככה הבטיחה לג'ונגקוק, אבל היא היתה חוזרת בארבע וחצי עייפה והולכת לישון כבר בשש.
ג'ונגקוק לא הבין איך עבודה במחלקת שכר יכולה להיות כזו מעייפת. "תלכי לרופא" הפציר בה, אבל היא אמרה שזה רק הגיל וחזרה לישון.
ג'ונגקוק הוריד נעליים בכניסה ונכנס בשקט לבית, מקפיד שלא להעיר את אמא שלו.
הוא רעד מקור ונכנס למיטה, מתעורר באמצע הלילה עם בחילות איומות וכאב ראש פועם.
אני רק צריך לקום מהמיטה ולקחת כדור להורדת החום, חשב, אבל למה השמיכה כבדה מדי וקר לו כל כך?
בתוך תוכו הוא ציפה שאמא שלו תכנס לחדר ותשאל מה שלומו, אם הוא רוצה כוס תה ותכסה אותו בעוד שמיכה. אבל כמה שנעץ מבטים בדלת, הדלת לא נפתחה. הוא דימדם בין שינה לערות, קודח מחום.
צלצול טלפון העיר אותו משינה טרופה. הוא ענה לנאמג'ון שהודיע לו שכבר צהרים ולמה הוא עדיין במיטה לעזאזל?
"אני לא מרגיש טוב" נאמג'ון שמע את הקול החלש של ג'ונגקוק ומיהר לנתק, וג'ונגקוק חזר לישון.
עשר דקות מאוחר יותר ג'ונגקוק התעורר מהשינה לא שינה שלו כשנאמג'ון דחף לו כוס מים וכדור והוסוק ניסה להאכיל אותו נמס בכוס, טוען שמרק עוף זו התרופה הכי טובה.
הוא לא דיבר הרבה, אבל לא היה צורך- הם עשו מלא רעש רק שניהם גם ככה. אחרי שהרגיש טוב יותר והלך להתקלח, גילה שהם החליפו לו את המצעים והשאירו ליד המיטה כמו מה שהיה נראה בית מרקחת קטן.
ג'ונגקוק הרגיש את החמימות מתפשטת בליבו וחזר לשינה נוספת, מבריאה.
בערב הוסוק חזר שוב "באתי להציק לך" קרא בחיוך. "אני יודע שנמאס לך ממני, אבל אמא שלי שמעה שאתה חולה והכינה לך מרק" אמר הוסוק והניח קופסת מזון על השידה
"אין יותר נמס בכוס?" שאל ג'ונגקוק בחיוך. הוא שתה מהמרק בזמן שהוסוק סיפר מה הם למדו ( שום דבר מיוחד) שהאוכל בקפיטריה מזעזע ( שום דבר חדש). הוסוק המשיך להגיד שהוא מציק לג'ונגקוק וכבר הולך, אבל ג'ונגקוק הודה לו מכל הלב על "ההצקה" הזו.
וככה שלושה ימים, מי שטיפל בו לא היו המשפחה שלו, או מי שקרא לעצמו הבן זוג שלו, אלא שני החברים שלו מהילדות, נאמג'ון והוסוק.
ביום השלישי ג'ונגקוק הבריא כמעט לגמרי. לא הפריע לו שג'ימין שכח להתקשר לשאול מה איתו - אחרי שגילה מי זה באמת ג'ימין, הוא נשאר בדעה השלילית שהיתה לו עליו. נכון, הם עברו ביחד דברים, אבל בעיניו הוא ראה רק את הג'ימין שפגע כל כך בטאהיונג.
ג'ונגקוק ידע שהוא סותר את עצמו, כי באותה נשימה הוא כעס כל כך על טאהיונג בעצמו ולא היה אכפת לו אם אלף דבורים יתקיפו אותו כמו שאמר לנאמג'ון.
נאמג'ון חייך "כל הזוגות רבים, אל תתרגש מזה, ג'ונגקוק" הוא הושיט כוס תה לג'ונגקוק
הוסוק לא הסכים איתו, "יש מקרים שיש להניח את הריב בצד, כמו עכשיו"
ג'ונגקוק התיישב במיטה "אל תגידו כלום לטאהיונג" הזהיר אותם ג'ונגקוק. הוא לא רצה יחס שנובע מרחמים.
נאמג'ון והוסוק לא אמרו כלום לטאהיונג כמו שג'ונגקוק ביקש. עד אותו ערב, שהוסוק גילה שטאהיונג שכח- פשוט שכח- מג'ונגקוק.
בלילה ג'ונגקוק לא נרדם, הוא ידע שזה בגלל שהוא כועס על טאהיונג. זה היה כעס שהצטבר עוד מהפעם הראשונה, שטאהיונג הפך את העולם שג'ונגקוק מכיר ומודיע לו שהוא צריך למות.
זה המשיך והצטבר עם טאהיונג שאומר לא לו ללכת למשחק, לא לחתום על החוזה... טאהיונג שגורם לגוף שלו לבעור וטאהיונג שמבטיח שיקדיש לו זמן ונעלם.
ג'ונגקוק הדליק את האור הקטן שמעל השידה. הוא חיפש קרוב לשעה כרטיס קטן שקיבל פעם, וכשמצא אותו, חיכה רק לבוקר כדי להתקשר למספר שהיה שם.
"גי.סו מודלס" היה השם על הכרטיס.
VOCÊ ESTÁ LENDO
You only die once?
Ficção Adolescenteלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
פרק 44: אני לא אוהב את המציאות החדשה שאני נמצא בה
Começar do início
