You only die once?

פרק 29 : תמיד היית המלאך השומר שלי

יונגי ישב ליד הבן זוג שלו ששבילי דמעות חרצו את פניו. אבל הוא כבר לא בכה, הוא היה עייף מלבכות.
יונגי הציע לו לקחת את המשימה שקיבל מאלוהים ולעשות אותה במקומו, אבל הבן זוג שלו היה עקשן.
"אני אעשה את זה" הוא אמר בקול חנוק. "אני אעשה את זה יונגי, אבל זו הפעם האחרונה. אני לא יכול יותר"

יונגי הצליח להתעורר מהחלום. אולי הוא חלם את זה כי לבן זוג שלו גם קראו ג'ימין.
אבל ג'ימין שלו היה נראה אחרת.
ג'ימין שלו היה עם שיער בלונדי בהיר מאוד מאוד, כמעט לבן. הוא היה מתולתל וקצת נפוח, כאילו מעולם לא סירקו אותו, אבל יונגי ידע שג'ימין שלו ישב מלא דקות באמבטיה להשיג את המראה הזה. היה לו עגיל פס קבוע באוזן ושרשרת כסף עדינה שענד תמיד. היו לו שפתיים עבות ורכות, כאילו הן מרשמלו מתוק, ועיניים גדולות ששאלו, תהו, והרגישו כל דבר. עיניים חומות בהירות עם נצנוצי זהב בתוכן, שנעלמו כשהוא צחק. יונגי שכח את העולם סביבו ברגע שהביט בעיניים האלו.

הוא הסתובב על הצד בספה ושקע בזכרונות.

לכל מלאך בשמיים היה תפקיד אחר. של יונגי היה ללוות את המתים לשמיים ולעזור להם להתחיל את החיים שלאחר המוות. של ג'ימין שלו היה להיות המלאך השומר שמוקצה לכל ילד. הרי ידוע שילדים עושים המון שטויות, ואם לא מלאכים כמו ג'ימין שלו, מזמן הם היו נפגעים.
הפעם ג'ימין שלו קיבל ללוות ילדה קטנה ומתוקה, רק שהיא חלתה בסרטן. הוא עבד קשה מאוד לשמור עליה בחיים, מלווה אותה בכל יום, בכל טיפול, בכל עליה ובכל נפילה. שולח לה חלומות נעימים וכוחות להתמודד עם הסיוט שהיא עוברת.

זה נמשך ככה שנים. החבר שלו הכיר את כל המשפחה שלה, כולל את האח המסור שהגיע לבקר בכל רגע פנוי שהיה לו.
הוא היה יושב ליד אחותו, בימים הטובים מכין איתה שיעורי בית בסבלנות, מקריא לה סיפורים. בימים הרעים כשהיתה ממוטטת מרוב כימו, מקיאה ללא הפסקה ובוכה כבר שיגמר, הוא החזיק לה את היד, ליטף את ראשה וכשסוף סוף נרדמה היה נכנס לשירותים ובוכה את נשמתו.
הוא היה עושה דילים עם אלוהים.
תיקח אותי במקומה. תן לי לסבול במקומה.

יונגי ראה איך הבן זוג שלו לוקח תפילה אחר תפילה לאלוהים. מכניס אותה אישית למשרד של אלוהים על כרית קטיפה.
אבל אלוהים היה אטום.

ואז הגיע היום שלחדר של יונגי נכנס הבן זוג שלו צועק, רועד, בוכה ללא הפסקה.
הוא קיבל משימה שעליו לקחת את צאריונג לעולם הבא.
"אז למה היא נלחמה כל השנים האלו? למה היא סבלה כל כך?" הוא בכה ויונגי יכל רק לחבק אותו ולהקשיב.
לא היתה לו תשובה.
הוא היה מלאך שרק ביצע את העבודה שלו. הוא לא התעמק בשאלות כמו הבן זוג שלו.

יונגי לקח במיוחד יום חופש להיות זמין למקרה והחבר שלו יצטרך אותו. הוא ראה איך הבן זוג שלו לוקח את היד של צאריונג ומוביל אותה לשמיים. הוא חייך אליה וסיפר לה על כל ההפתעות שיש בשמיים בשבילה- לונה פארק, חנויות גלידה ללא הפסקה, גן ענקי עם כלבים שאפשר לשחק איתם...
הוא חייך וצחק, אבל יונגי ראה שמתחת למשחק שלו, החבר שלו שבור ומפורק לרסיסים.

גם אחרי שצאריונג נקלטה בשמיים, החבר שלו חזר לעולם בני האנוש, עוקב בכאב אחרי הוסוק.

הוסוק לא עזב את בית החולים. הוא נשכב במיטה של צאריונג וסירב לקום. הוא לא בכה. הכאב היה גדול מכדע שהוא יוכל לבכות. הכאב מילא את ליבו, הכיל את כולו עד שהוסוק קרס ואיבד את ההכרה, מובל לטיפול נמרץ, במיטה של צאריונג.

שבועיים אחרי נכנס לכיתה של הוסוק תלמיד חדש.
הוא התיישב בשולחן של הוסוק, ג'ונגקוק ונאמג'ון. הוא היה עקשן ואפילו תקע לנאמג'ון מגש על הראש, אבל רק חודש אחד עבר והארבעה הפכו לחברים שלא נפרדו לרגע.