טאהיונג ניסה שוב לפתוח את הדלת. כי ברור שדלת סגורה הופכת פתוחה בפעם השניה.
"עוד כמה דקות" אמר ג'ונגקוק. הקול שלו נשמע חנוק. הוא בוכה? חשב טאהיונג. קרה לו משהו?
הוא השתמש בכוח שלו כמלאך והתגשם בתוך האמבטיה, ממש על ג'ונגקוק שנפל על הרצפה.
טאהיונג התעלם מקריאת הכאב של ג'ונגקוק. "אי אפשר לכוון בזה אתה יודע". התנצל טאהיונג, בעצם בלי להתנצל באמת.
הוא הסתכל על ג'ונגקוק ששכב מתחתיו וחייך. בעצם זה הרבה יותר טוב מלישון. הוא נישק קלות את שפתיו של ג'ונגקוק.
"בוקר טוב" אמר בחיוך, גורם לג'ונגקוק להסמיק.
"יש לך חום?" שאל טאהיונג בדאגה ונע על ג'ונגקוק בניסיון לבדוק אם יש לו חום, "אתה אדום"
אוי לא, חשב ג'ונגקוק. הוא האדים עוד יותר.
טאהיונג חש משהו קשה למטה.
"זה בגללי?" שאל "זה בגלל הנשיקה?" ג'ונגקוק רצה להתגונן אבל טאהיונג הביט בו בעיניים גדולות וסקרנות.
הוא לא מקניט אותי, הבין ג'ונגקוק, הוא באמת שואל.
"זה בגללך" ענה ג'ונגקוק בקול צרוד. טאהיונג חייך חיוך גדול, מתרגש למחשבה כמה הוא משפיע על ג'ונגקוק.
"כמו שאתה משפיע עלי" ענה בחיוך.
טאהיונג הוריד את היד שלו למטה, ממשש, בודק.
ג'ונגקוק השמיע גניחות קטנות שטאהיונג מאוד אהב וטאהיונג המשיך, מסתכל על ג'ונגקוק שמשך אותו לנשיקה עמוקה וטובענית.
"תמשיך" פקד ג'ונגקוק. טאהיונג היה עסוק בנשיקה והפסיק לגעת בו.
טאהיונג החזיר את היד שלו, מרגיש איך ג'ונגקוק לידו נדרך, איך הגניחות שלו עולות ואז הוא נמשך לנשיקה ארוכה מאוד.
~~~
"ג'ונגקוק! טאהיונג! תפסיקו להתחבא באמבטיה" צעק הוסוק. "צאו עכשיו!"
"ממה אתה מתחבא?" גיחך ג'ונגקוק בין התנשמויות. הוא נשען על קיר האמבטיה, הסדיר את הנשימה שלו ומיד משך שוב את טאהיונג לנשיקה נוספת. הוא לא יכל להרפות מהשפתיים האלו וריח המלון.
טאהיונג נשען עליו ושיחק בחולצה שלו. "יונגי הגיע והוא טוען שהוא בן דוד שלי" אמר טאהיונג בחוסר התלהבות בולט.
"ג'ין גם הגיע?" שאל ג'ונגקוק בחשש, עדיין לא מסמפט את הבחור.
ג'ין! חשב טאהיונג. אם יונגי הגיע- ג'ין בטח איתו.
הוא קם במהירות ורץ לעבר הדלת.
"יש לו נטיה להשאיר אותך על הרצפה" אמר נאמג'ון שהגיע לבקשת הוסוק לפרוץ את הדלת, אלא שזו נפתחה ברעש וטאהיונג רץ דרכה, משאיר את ג'ונגקוק יושב שעון על הקיר.
ג'ונגקוק הרים גבה אל נאמג'ון בחיוך קטן, גורם לנאמג'ון להסתכל על המכנס של ג'ונגקוק שהיה מוכתם ולפעור את עיניו.
~~~
כל החצי שעה הזו הוסוק בידר את יונגי ושימש מארח נפלא, לדעתו כמובן, אבל כבר נגמרו לו נושאי השיחה.
למזלו טאהיונג בדיוק פרץ החוצה מהאמבטיה.
"אתה עדיין עם פיג'מה, מה עשית כל הזמן הזה באמבטיה?" שאל הוסוק רטורית.
טאהיונג לא ענה וחיפש בעיניו את ג'ין.
"איפה ג'ין?" שאל טאהיונג בקול דורש
"רק אני הגעתי", ענה יונגי, לא נעלב.
טאהיונג נעלב.
הוא משך את יונגי. "אתה לא נשאר כאן". יונגי יחפור לו על חובות שצריך לעשות. הוא מצא את חובתו הנוכחית בלנשק את ג'ונגקוק. היתה לו תחושה שיונגי יראה את זה אחרת ממנו.
יונגי דחף לידיו את המכתב מאלוהים. "אין לך ברירה" אמר בחיוך ניצחון.
"יש לי. אתה לא נשאר כאן". הוא ניסה למשוך את יונגי לדלת אבל יונגי אפילו לא זז. ממשיך לשתות את מיץ התפוזים שהוסוק הגיש לו בלי לשפוך אפילו טיפה.
"זה גם בית שלי, בעצם זה הבית שלי!" התערב ג'ימין בקול.
טאהיונג חייך אליו חיוך גדול. נכון. איך לא חשב על זה קודם.
"ג'ימין לא רוצה אותך פה. תלך" אמר טאהיונג, הפעם הוא זה שהשתמש בנימת הניצחון.
ג'ימין הסתכל על טאהיונג.
"רציתי להגיד שזה הבית שלי, ויונגי מוזמן להשאר.
כמה שיותר אנשים יותר טוב!" ג'ימין קפץ על יונגי בחיבוק ומשם על הספה. הוא אהב בית מלא באנשים והוא שנא להיות לבד.
"אתה תצטרך לישון על הספה או יותר טוב---
אני וטאהיונג נעבור לישון ביחד!"
ג'ימין המשיך לקפוץ ולתכנן תוכניות.
"או שאתה ויונגי תשנו ביחד" הצביע על טאהיונג ויונגי, שנעץ מבט רצחני בטאהיונג. החיוך של ג'ימין היה ענקי ומרוח על כל הפנים עד שעיניו כמעט ונעלמו, וטאהיונג הרגיש איך הלב שלו מתמלא שמחה רק מלראות את ג'ימין ככה שמח.
"מה שתגיד" אמר טאהיונג, "העיקר שאתה ככה שמח"
"אף פעם לא ראיתי את ג'ימין ככה שמח", אמר הוסוק בחיבה.
"גם לך לא חסר. שרת על הבוקר" הסגירה אותו יורי.
"כן, זה נכון. היה לי חלום על אחותי" הוא התחיל ולא המשיך.
כולם השתתקו והוסוק סיפר להם את החלום.
"..והיה ברור שטוב לה, שהיא לא חולה יותר... היא אמרה שהיא בקייטנת לונה פארק. היא תמיד חלמה ללכת לשם ולא יכלה כי היתה חולה..."
בזמן שהוסוק דיבר ג'ונגקוק סיפר בקצרה לטאהיונג על צאריונג, מגיל קטן גילו אצלה סרטן. היא עברה עשרות טיפולים, ואז מאות טיפולים, אבל הסרטן כל פעם חזר.
"עכשיו היא מאושרת", סיים הוסוק בעיניים נוצצות.
לתחנת החלומות היה כח מיוחד.
אלו שזכו לביקור בחלום מקרוביהם שנפטרו, ידעו שזה הם באמת ולא רק משאלת הלב. זה לא היה חלום, אלא מפגש אמיתי ומוחשי.
יונגי חייך לעצמו . הוא הרים מבט לשמיים והרים אצבע.
מסמן אחד לאלוהים.
ג'י דרגון צחק בשמיים.
הוא יחשיב את זה כאדם הראשון ליונגי מתוך מכסת חמשת האנשים שלו. אבל זה רק בגלל שיונגי לא ידע מי הארבעה האחרים שמחכים לו.
"שוב הצצת לעתיד?" הקניטה אי יו.
ג'י דרגון צחק, "שכחת? זה סיפור ידוע מראש" אמר והם צחקו.
______
אממ.. רציתי להגיד שאני ממש מעריכה את כל מי שקוראת, ומודה מאוד על התגובות. זה ממש כיף לקבל פידבק חזרה, מה אהבתן, מה פחות, מה חסר ומה כדאי שיהיה יותר... את הרעיון לשימוע בפרק 2 קיבלתי ממכן למשל ☺️ אז רק רציתי להגיד תודה 💖
YOU ARE READING
You only die once?
Teen Fictionלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
פרק 25: זה עומד לי על קצת הלשון
Start from the beginning
