פרק 12: קח את עצמך בידיים, מה עובר עליך?

Start from the beginning
                                    

ג'ונגקוק הסתובב אל טאהיונג.
"מתאים לך", החמיא לו, גורם לטאהיונג להרים אליו את ראשו ולחייך חיוך קטן.
ג'ונגקוק ניגש לטאהיונג וסידר את השיער שלו שיחסית התייבש מתחת למייבש הידיים.
"יותר טוב?" שאל בנחמדות
טאהיונג חייך אליו חיוך מרובע והיטה מעט את הראש, כאילו הוא לא בטוח מה לומר ומהסס.
*כן," אמר ונשך את שפתו התחתונה . "אבל קר לי ברגליים".
ג'ונגקוק הוריד את מבטו למכנסיים של טאהיונג . הם היו רטובים וכמוהם גם הנעליים.

"חכה רגע, יש לי רעיון" אמר ויצא בריצה מהשירותים.
מה הרעיון שלו? חשב טאהיונג. בטח הוא יכריז ברמקול שטאהיונג צריך מכנסיים חדשים כי ברח לו פיפי או משהו מביך אחר. זה הרי ג'ונגקוק.
ג'ונגקוק חזר מעט מתנשף ומחזיק ערימה מגולגלת בידיו.
"קח, אלו הבגדי ספורט שלי. אני תמיד שוכח אותם בארונית" אמר.
טאהיונג הביט בו בתודה. אלו היו רק טרנינג, נעליים וגרביים, אבל בעיני טאהיונג הם נשאו הבטחה לחמימות.
"הם לא הכי נקיים" אמר ג'ונגקוק בחיוך ביישני.
אבל לטאהיונג זה לא שינה. הם יבשים? זה מה שחשוב
"תסתובב" פקד על ג'ונגקוק.
ג'ונגקוק הסתובב ועצם את עיניו, מנסה נואשות לא לדמיין את טאהיונג הפושט את המכנס, נשאר בתחתונים בלבד ומפעיל את המייבש לנסות להתייבש לפני שילבש את הטרנינג.
"התחתונים שלי רטובים, אני מוריד אותם" אמר טאהיונג בקלילות, מה יעזור מכנס יבש על תחתון ספוג גשם. "אתם תלכו לפח" הוא דיבר אליהם וקלע אותם לפח.
ג'ונגקוק נשך את שפתו חזק יותר , מנסה נואשות לא לחשוב על טאהיונג העומד מאחוריו חצי ערום.
אחרי חמש דקות מייסרות טאהיונג הכריז
"סיימתי"
ג'ונגקוק  נשף בהקלה והסתובב-  ולא יכל שלא לחייך. טאהיונג נראה כל כך קומפי ונעים עם הטרנינג והקפוצ'ון, שיערו נפוח ומבולגן.

טאהיונג חייך בחזרה לחיוך של ג'ונגקוק
"תודה" אמר בכנות ובהפתעה.
"חשבתי שתיקח לי את הבגדים ותברח, או משהו כזה," אמר טאהיונג, "אז תודה שלא עשית את זה".
כן, זה באמת משהו שג'ונגקוק של לפני חודש היה עושה, ונהנה מזה.
"אני עדיין יכול לעשות את זה. אלו הבגדים שלי" הזכיר לו ג'ונגקוק, גורם לטאהיונג לפעור את עיניו באימה מזויפת ולברוח מהשירותים,  הישר אל קבוצת ילדים שעמדו עצבניים מחוץ לשירותים.

"סיימתם כבר? אפשר להכנס?" שאל ילד קטן יותר שנראה לחוץ מאוד.
ג'ונגקוק אסר על כולם להכנס לשירותים בזמן שטאהיונג מחליף בגדים, ואף אחד לא חשב להמרות את פיו.
טאהיונג מיהר לזוז, היה נראה שהקטן עוד שניה משתין במכנסיים.

הצלצול נשמע.
"בוא. הפסקה" אמר ג'ונגקוק בחיוך ענק, "אני חייב לך, בזכותך התחמקתי מהשיעור, שכחתי להכין שיעורים"
אמר ג'ונגקוק.
אה, אז בגלל זה הוא מיהר לעזור לו, חשב טאהיונג, זה מסביר את טוב הלב הפתאומי שג'ונגקוק גילה.
אבל האמת היא שג'ונגקוק שיקר. הוא הכין את השיעורים ובבוקר הוסוק ונאמג'ון גם הספיקו להעתיק ממנו כבר, אבל טאהיונג לא צריך לדעת מזה.

מזויות העין הוא הבחין בנאמג'ון שעדכן את ג'ימין שהגיע רק עכשיו לבית הספר. הילד היה מאחר סדרתי. לפי תנועות הידיים של נאמג'ון, הוא סיפר לו על טאהיונג הספוג מים, גורם לג'ימין להתגלגל בצחוק.
"לאן אתה הולך?" שאל  טאהיונג כשראה שג'ונגקוק פונה לשביל הצדדי ולא אל החברים שלהם.
"לקפיטריה. אני אקנה לך קפה כי הצלת אותי מהמורה" אמר ג'ונגקוק. הוא שיער שמשקה חם יוכל לעזור לטאהיונג הקפוא.
טאהיונג מיהר אחריו בחיוך, "יש! תודה!" התלהב כמו ילד קטן.
ג'ונגקוק הזמין נס קפה ענקי לו ולטאהיונג, מושיט כוס אחת לטאהיונג.

טאהיונג לקח לגימה ענקית -וירק את כולה.
"איכס זה מר!" קרא בילדותיות.
הוא הבחין במבטו של ג'ונגקוק שהלך אל החולצה שלו
כלומר החולצה של ג'ונגקוק שהיתה מלאה בקפה.
"אוי. שיט. סליחה אני ממש מצטער~~" הוא ניסה לנשוף על הקפוצ'ון בתקווה שזה יתייבש.

ג'ונגקוק נרכן אליו ולחש לו באוזן,"אתה מרטיב את עצמך בכוונה כדי שאני אפשיט אותך?" שאל, גורם לטאהיונג להסמיק עד קצות אוזניו.
"מה לא...זה לא~~"
ג'ונגקוק השתיק אותו כשהצמיד מפית על פיו "תתנקה לבד" אמר ועזב את המקום.
הוא הרגיש שהוא מתקשה לשלוט בידיים שלו ליד טאהיונג.
אף פעם זה לא קרה לו.

הכל בגלל אתמול, הוא חזר לבית אחרי שאסף את טאהיונג ושם אותו לבית של ג'ימין, מוודא שהוא מגיע עד הדלת כדי שלא ילך שוב לאיבוד אי שם.
ובגלל שטאהיונג היה הדבר האחרון שהוא ראה לפני שהלך לישון,  הוא חלם עליו חלום...בוא נגיד..די כחול.
אבל זה רק כי הוא נער חרמן וטאהיונג היה הדבר האחרון שראה, הסביר לעצמו, ועכשיו החלום הזה משפיע עליו וגורם לו לרצות לגעת בטאהיונג.
הוא חייב לשמור על מה שהוא אומר ועושה, הוא חייב להתפקס.

 You only die once?Where stories live. Discover now