יונגי התגשם עם ג'ימין בפתח הבית של ג'ימין, מחכה שג'ימין יפתח את הדלת.
ג'ימין חשש מהרגע הזה- מה הוא אמור לעשות? הוא אמור לנשק את יונגי ולהגיד לילה טוב? להזמין אותו להכנס?
החששות נעלמו כשיונגי במופגן נכנס לבית וצעד ישר לעבר הספה בסלון.
"אני אשן כאן הלילה" אמר
ג'ימין מיהר לנעול את הדלת ולהביא מצעים ליונגי.
"למה הבאת שתי כריות?" שאל יונגי
ג'ימין הביט בו כאילו הוא שאל למה אתה מגדל דינוזאור בבית או משהו מוזר אחר.
"כי אני ישן איתך" ענה, ממתי זו שאלה.
"אז אנחנו יכולים פשוט לישון אצלך במיטה" נאנח יונגי והניח בתסכול יד על המצח שלו. הוא רצה לקחת את הדברים לאט עם ג'ימין. אחרי הכל - היה להם נצח.
"אבל אני כבר פה"* רטן ג'ימין בקול מתפנק וסידר את עצמו בנוחות בצד הפנימי של הספה.
יונגי הביט בג'ימין. חיוך זדוני עלה על פניו.
"אז אני אשן בחדר שלך" אמר בכאילו אדישות והתחיל ללכת לחדר של ג'ימין.
"מה, אז למה ישבתי לסדר את הספה?" רטן ג'ימין שכל מה שעשה היה לזרוק שמיכה על הספה ולקרוא לה סדין.
"חכה לי , אני כבר מגיע" אמר ולקח את שתי הכריות
"מה אתה קופץ?" שאל יונגי את ג'ימין שעמד מאחוריו וקפצץ.
"קר לי ברגליים"
יונגי הוריד את עיניו וראה את ג'ימין משפשף רגל אחת בשניה, עומד יחף על הרצפה.
"וואו. להיות בן אנוש זה מחורבן" אמר יונגי בישירות האופיינית לו, בתור מלאך הוא לא הרגיש את הרצפה כקרה במיוחד.
הוא הרים את ג'ימין כמו כלה עם שתי הכריות והניח אותו על המיטה בעדינות.
ג'ימין, ששיער שיונגי יכול תוך כמה רגעים להחליט שהוא ישן בסלון, כרך את רגליו מסביב ליונגי.
"גם אם תרצי להתגשם במקום אחר תצטרך לעשות את זה איתי" אמר בשביעות רצון מהרעיון שלו ועצם את העיניים.
יונגי המשיך להחזיק אותו, מלטף את שערות ראשו.
הוא לחש לג'ימין שכבר נרדם,
"אתה באמת חושב שיש מקום שהייתי רוצה ללכת אליו בלעדיך?"
~
יונגי חשב שאף אחד לא שמע אותו, אבל הוא טעה. הוסוק, שהיה על תקן השותף האחרון של ג'ימין היה בחדר שלו. הוא שמע את יונגי וחייך לעצמו, שמח ששני הסטוקרים מוכי האהבה סוף סוף ביחד.
הוא שיער שליונגי צפויים חיים לא קלים מעכשיו.
ג'ימין היה עכשיו מתוק וחמוד ועשה הכל למשוך את יונגי אליו, אבל הוסוק ידע היטב איך ג'ימין מתנהג שמעצבנים אותו, או שדברים לא הולכים כמו שהוא רוצה. הוא בהחלט יכול להשתנות תוך שניה לשטן לא קטן.
בהצלחה יונגי, חשב הוסוק משועשע.
"למי אתה מסמס?" שאל סטיב, הבחור שהתחיל לרקוד איתם והוסוק לא יכל להוריד ממנו את העיניים...ואת הידיים.
"לנאמג'ון" ענה הוסוק, אני מעדכן אותו שג'ימין ויונגי ביחד.
סטיב התיישב במיטה והניח את הראש על הכתף של הוסוק, מציץ על המסך.
הוסוק בכוונה כתב מלא, הוא הכניס מלא מילים בקוריאנית לא קשורות, יודע שסטיב לא יודע לקרוא קוריאנית, גם לדבר הוא ידע בחצי קלאץ.
סטיב שלף את הנייד מהידיים של הוסוק. "תכתוב לו מחר. עכשיו בא למיטה" אמר ומשך את הוסוק אליו.
"מקנא?" שאל הוסוק, יודע את התשובה.
~~~
ליונגי עדיין היתה עבודה בשמיים. נכון, ג'ימין לא הבין מה הבעיה להבריז ממנה וקרא לה בזבוז זמן, אבל יונגי הזכיר לו שגם לו יש עבודה ושהוא הולך אליה.
"אם אתה הולך לעבודה, למה שאני לא אלך?"
"אני נהנה ממנה!" קרא ג'ימין קריאת ניצחון. נראה את יונגי מנצח את זה.
"אני גם אוהב את העבודה שלי" ענה יונגי
"מה? אתה בטוח?" שאל ג'ימין, גורם לכולם בסלון לפרוץ בצחוק.
המחשבה שמישהו נהנה מהעבודה בשמיים היתה כל כך זרה לג'ימין שהוא התקשה להאמין ליונגי.
"אני חושב שמה שאני עושה הוא חשוב" ענה יונגי
לבסוף אחרי ששרבב את שפתיו בחוסר רצון מוחלט ג'ימין אישר ליונגי ללכת לעבודה שלו, לא לפני שיונגי הבטיח שהוא ישנה את המשמרות כך שהיו חופפות לזמן שג'ימין היה בעבודה.
הם ישבו ביחד כמדי ערב רק בהרכב שונה: ג'ימין ויונגי על כורסא אחת מחובקים, הוסוק על הרצפה נשען על סטיב, נאמג'ון על חצי ספה, רוטן כמה הוא עייף וטאהיונג שישב ליד סטיב בשקט.
קריאות כמו "יונגי בהצלחה", ו- "יונגי אתה אתה עדיין יכול להתחרט" נשמעו מהצד של הוסוק ונאמג'ון, צוחקים על השתלטנות החמודהשל ג'ימין.
"לא השתנת" אמר יונגי בחיבה ונשק לראש של ג'ימין, גורם לכולם להיזכר שהוא מכיר את ג'ימין הרבה לפניהם ובטח שהרבה יותר טוב מהם.
~~~
הוסוק היה בטוח שעכשיו שחזרו, יונגי וג'ימין יהיו תמיד אחד עם השני. הם רצו, אולם אילוצי בעבודה והשעות השונות לא אפשרו להם, וכמעשה שטן נראה שאלוהים התעלם מכל הבקשות שיונגי שלח בקשר להחלפת משמרות- מאלצים את יונגי לקפוץ אל ג'ימין לא יותר מפעמיים בשבוע.
אבל איך שטאהיונג אמר לו, ויונגי היה חייב להודות בזה בעצמו- ג'ימין היה מאושר מהעבודה שלו בעולם בני האנוש והוא לא הבריז ממנה אפילו פעם אחת.
ההבדל היה בולט. כאילו כשהיה בשמיים המטלות הקשות שהוטלו עליו שאבו ממנו את כל השמחה והחיים.
יונגי כמעט ולא ראה את טאהיונג וג'ונגקוק בבית של ג'ימין. הוא ידע שהם עברו לגור ביחד, אבל הניח שהם עדיין יבלו ביחד.
אולם, בחודש שחזר לג'ימין הוא ראה בעיקר את טאהיונג, שהיה מגיע ונראה שקוע במחשבות, יושב בצד וכמעט ולא מדבר. כאילו הוא התבגר בבת אחת, חשב יונגי.
בשיחה הקצרה שלו עם טאהיונג, טאהיונג הבטיח לו שהם באמת בילו כל הזמן ביחד, עד שהמצב של אמו של ג'ונגקוק החמיר והיא אושפה וג'ונגקוק בילה את הימים והלילות שלו איתה.
"זו הסיבה שלא ראית אותו עדיין", אמר טאהיונג, "אבל הוא מאוד שמח בשבילכם" הוסיף מתוך נימוס.
למען האמת ג'ונגקוק היה מודאג כל כך ממצבה של אמו שטאהיונג לא מצא זמן לספר לו שג'ימין ויונגי ביחד. לא היה לו מושג שיונגי מבקר את ג'ימין וגם לא שהוסוק יוצא עם בחור בשם סטיב.
טאהיונג לא רצה להעמיס על ג'ונגקוק בנושאים לא קשורים, גם ככה הוא הלך ונעלם בתוך הדאגה שלו, וטאהיונג עמד מהצד ולא יכל להושיט עזרה.
בחודש וחצי האחרונים, כל עולמו של ג'ונגקוק הצטמצם לחדר אחד, החדר בו שכבה אמא שלו.
"אתה יודע שהוסוק ואני התערבו מתי תחזרו והוא ניצח?" שיתף טאהיונג, חיוך קטן על שפתיו- הראשון שראה יונגי על פניו בכל התקופה. "אני אמרתי שיקח לכם עוד חצי שנה לפחות"
"עוד חצי שנה?" יונגי נעלב, "למה כל כך הרבה זמן? אתה לא מאמין באהבה שלנו?"
"כמה זמן לקח לכם עד שהתחלתם לצאת בפעם הראשונה?" הזכיר לו טאהיונג, "בערך שלוש שנים אם אני לא טועה"
יונגי פער את עיניו, מופתע שטאהיונג יודע. כנראה יש דברים שלא משתנים.
"נקודה טובה" אמר יונגי .
*לא יכולתי שלא לחשוב על שלתיאל קוואק, זה חלק משיר הפתיחה של הסדרה.