"בלגנתי את הבית לכבודך" אמר ג'ונגקוק, משפט שבלי ההקשר המתאים היה נשמע אידיוטי במיוחד.
"אתה הולך על חבל דק. החבר שלי אובססיבי לסדר" אמר טאהיונג ומיהר לברוח בצחוק מתגלגל מהכרית שעפה לכיוונו.
אבל טאהיונג הבין את המאמץ. ג'ונגקוק מנסה להתנצל על אתמול ומנסה- לשחרר.
טאהיונג נכנס לסלון בקריאות התפעלות למראה האוכל שג'ונגקוק הכין- פיצה עם תוספות חטיפים- בעוד ג'ונגקוק מיהר להחזיר את הנעליים למעמד נעליים.
היי, הוא לפחות מנסה.
"זוכר?" שאל את טאהיונג וחיבק אותו מאחור. "הפעם הראשונה שהכנו פיצה ביחד?"
"ברור שאני זוכר". זו היתה הפיצה הכי מוזרה שהוא אכל, אבל היא היתה טעימה.
טאהיונג הסתובב בתוך החיבוק כשפניו אל ג'ונגקוק.
לפני שהספיק לומר מילה ג'ונגקוק התנצל שוב
"אני מצטער, טאהיונג. לגבי אתמול..."
ג'ונגקוק התנצל כבר מיליון פעם . "תרגע. הכל בסדר" אמר טאהיונג ברוך.
"אבל גרמתי לך לבכות" ענה ג'ונגקוק, חושף את מה שהדיר שינה מעיניו כל הלילה.
"בכיתי כי הבנתי שאתה לא מאושר ג'ונגקוק, לא כי פגעת בי" אז אל תתנצל, חשב טאהיונג בליבו, רק תהיה מאושר.
ג'ונגקוק הצמיד את טאהיונג אליו. "אני כן מאושר טאה. יש לי אותך"
הוא נשק לשפתיו של טאהיונג. "אני מבטיח לך שזה מספיק עבורי" אמר והביט בעיניים גלויות בעיניו של טאהיונג. טאהיונג ראה כנות וחמימות בעיניים, וזיק של שובבות.
~
כל היום ג'ונגקוק חשב על זה. כן, הוא רצה להיות הרבה דברים בחיים, הרבה דברים שהוא לא יוכל להיות. אבל הוא רצה את טאהיונג יותר מכל הדברים ההם.
והערב הוא יוודא שטאהיונג יודע את זה.
הוא ענד לטאהיונג זר פרחים שקנה.
"עשית קניות בחנות יומולדת?" גיחך טאהיונג, מנסה להסתיר כמה המחווה הקטנה ריגשה אותו.
הוא הובל אחר כבוד לכיסא שג'ונגקוק קישט בבד אדום, "כיסא המלכות שלך, הוד מלאכיותך" אמר ג'ונגקוק והשתחווה בתיאטרליות.
טאהיונג נתן לג'ונגקוק לפנק אותו ולהגיש לו אוכל, נהנה לטרטר אותו חמש פעמים למטבח להביא דברים לא חשובים- רק כדי לעצבן.
בפעם השישית כשטהיונג ביקש שוקו עם מרשמלו, אבל רק מרשמלו לבנים- ג'ונגקוק הרים את טאהיונג למטבח והושיב אותו על השיש.
"זה נראה לי יותר קל ככה" אמר
"מה יותר קל?" שאל טאהיונג וכרך את רגליו מסביב למותנו של ג'ונגקוק, שגופו הגיב אליו במהירות.
"מה יותר קל, נראה לי דווקא קשה מאוד" גיחך טאהיונג ומשך את ג'ונגקוק לנשיקה.
~~~
באמצע הלילה טאהיונג שמע את ג'ונגקוק קם. הוא חזר אחרי חצי שעה מעט מזיע.
טאהיונג הסתובב לעברו "הרמת את כל הקונפטי, נכון?"
"כן" ענה ג'ונגקוק. "מצטער, משהו נדפק בי" אמר בתחושת אשמה.
לטאהיונג כאב לראות את ג'ונגקוק מרגיש אשמה על דבר כזה. "הוסוק היה גאה בך" אמר, גורם לג'ונגקוק לצחוק ולקחת את הדברים בפרופורציות. למה הוא לחוץ כל כך מזה? הוסוק בעצמו חולה ניקיון. בערך.
"אז אתה אוהב אותי למרות השריטות שלי? שאל ג'ונגקוק ומיהר להכנס למיטה. היה קר בחדר.
"אני אוהב אותך למרות ובגלל" ענה טאהיונג בקיטשיות, מכסה את ג'ונגקוק ומניח עליו רגל מתחת לשמיכה.
ג'ונגקוק סובב את ראשו על הכרית כך שפניו יהיו מול טאהיונג. הוא בלע את הרוק כמו תמיד לפני שנשא נאום חשוב.
"אני יודע שרציתי לחיות חיים אחרים ואני יודע שאתה חושב שהחיים האלו קטנים עלי. אבל יותר משאני רוצה חיים אחרים אני רוצה אותך לצידי . אתה עדיף לי על פני כל הדברים האחרים" . אמר ג'ונגקוק, והתכוון לכל מילה.
אבל טאהיונג, אולי כי היה גדול ממנו ואולי כי ראה למרחוק, ידע לומר שיום יבוא וזה לא יספיק לג'ונגקוק. והוא, טאהיונג, תמיד יהיה הסיבה לזה.
אבל הוא לא אמר כלום ממה שחשב. במקום זאת, הוא רק חייך אל ג'ונגקוק "אתה רוצה אותי לצידך או מתחתיך?" אמר, גורם לג'ונגקוק להסמיק כמו עגבניה.
אחרי כל הזמן שלהם ביחד, ג'ונגקוק עדיין היה נבוך מהאמירות של טאהיונג.
טאהיונג מצא את זה חמוד כמו תמיד.
הוא נשק לג'ונגקוק והרשה לעצמו לשלוח את ג'ונגקוק לארץ החלומות, הוא צריך את זה יותר מתמיד היום, תירץ טאהיונג לעצמו.
ג'ונגקוק שקע בשינה נעימה בעקבות נשיקת המלאך של טאהיונג, אבל טאהיונג נשאר ער הרבה אחריו. הוא היה מודאג.
ג'ונגקוק ניסה, אבל הוא לא יכול להסתיר את העובדה שהחיים שחי היו קטנים עליו. כמו תפקיד שקטן על עובד. מתישהו, הוא ישתעמם ויאבד שליטה, או ינסה לשלוט בכל.
טאהיונג דיבר על זה עם אלוהים כשעלה לשמיים עם ג'ימין ולאלוהים היה פיתרון, וטאהיונג התלבט אם להציע אותו לג'ונגקוק. אחרי היום, הוא החליט שלא.
~~~
לא עברו שלושה ימים וג'ימין חזר שוב לשלוח מבטים מתחנחנים לטאהיונג. הוא הגיע במיוחד לבית של טאהיונג לדבר איתו על זה.
"לא"
"בבקשההה" התחנן ג'ימין
"לא" אמר טאהיונג
"על מה אתם מתווכחים?" שאל ג'ונגקוק שהדיח כלים.
ג'ימין, מנצל את ההזדמנות כמו כל אזרח טוב, הציע לג'ונגקוק לפני יומיים לא לבזבז את אהבתו החדשה לניקיון ולבוא לנקות אצלו. ג'ונגקוק שקל את זה ברצינות! וטאהיונג כעס כל כך שסירב לדבר עם ג'ימין.
"אתה אומר לא בגלל שהצעתי לג'ונגקוק שינקה אצלי? סך הכל חשבתי שהוא יוכל לעשות מסיבת ניקיון עם הוסוק. הם יסבנו אחד לשני..." ג'ימין ראה את המבט של טאהיונג הופך רצחני "את הכלים!" הוסיף במהירות, משנה את מה שתכנן לומר.
"עד שג'ונגקוק בבית הוא נשאר איתי" אמר טאהיונג, מוציא כלים שג'ונגקוק עכשיו סיים לרחוץ ושם חזרה בכיור.
"הנה, יש לך עוד כלים. אתה לא זז מפה" אמר בעובדתיות.
"אני לא מאמין על שניכם.יש לי בעיית ניקיון ואתם צוחקים עליה" רטן ג'ונגקוק בכעס.
"אנחנו? מה פתאום" אמר טאהיונג
"אנחנו רק משמשים בה נגדך" השלים אותו ג'ימין והחליף כיף עם טאהיונג.
שני ילדים, חשב ג'ונגקוק, כל כך קל לעבוד עליהם. תוך שניה הוא גרם להם לדבר שוב .
"אז מה אתה מסרב לעשות למען ג'ימין?" שאל ג'ונגקוק
"הוא רוצה שאני אקח אותו שוב ליונגי" ענה טאהיונג
"שוב??" ג'ונגקוק הניח ברעש את הצלחת והסתובב אל שניהם. "כבר היית אצלו? מה הוא אמר?" שאל בסקרנות. טאהיונג הופתע לראות את ג'ונגקוק ככה, הרבה זמן שהוא לא הסתקרן לגבי דברים. זו התקדמות טובה, חשב.
"אממ--- " גמגם ג'ימין. "הוא לא אמר כלום"
השניים האחרים מיהרו לעמוד לצד ג'ימין.
"אפילו לא שלום? הוא לא בנאדם" הפטיר ג'ונגקוק
"איזה לא יפה מצידו" הוסיף טאהיונג.
לג'ימין לא היה נעים מאיך שהחברים שלו הוציאו את יונגי, די באשמתו למען האמת.
"אה לא..זה לא זה...אני..." הוא נשם עמוקות ואמר את המשך המשפט מאוד מהר "הוא לא ידע שאני שם"
"כל מה ששיגעת אותי ולא הלכת לדבר איתו?" התרעם טאהיונג
ג'ימין הניח יד אחת מאחורי ראשו על העורף, משחק בשיער, הוא אמר מילה אחת ומשך בכתפיו-
"התביישתי"
"אתה חייב לקחת אותו שוב, טאהיונג" אמר ג'ונגקוק.
"למה, כדי שתוכל לשטוף ואני לא אעבור לך בשטיפה?" הקניט טאהיונג.
"א - זה תורך לשטוף השבוע ולא , אם תרד עלי זה לא יעזור אתה עדיין שוטף השבוע וב, תעזור לחבר שלך, תראה איזה חמוד, הוא רוצה לדבר עם יונגי ולא מצליח. בטח גם אתה היית מאוהב ככה"
טאהיונג העיף מבט אל ג'ימין שנראה לו רגיל מאוד והוציא לו לשון כשג'ונגקוק לא ראה.
כשג'ונגקוק הביט שוב אל ג'ימין, ג'ימין שרבב שפתיים בתחינה והביט כלפי מעלה בג'ונגקוק "בבקשה".
"טאהיונג, תראה אותו" ג'ונגקוק לגמרי נמס, "אתה חייב לקחת אותו ליונגי"
"הוא עם הוסוק עכשיו" הזכיר לו טאהיונג "אתה מעודד בגידה?"
"אני עומד ממש פה" הזכיר להם ג'ימין. הם דיברו עליו כאילו לא היה שם.
זה לא עזר לו. "הוא עם הוסוק מתוך נוחות" ענה ג'ונגקוק.
"לא נכון! אני אוהב את הוסוק!" קרא ג'ימין בקול.
"אז למה אתה רוצה לראות את יונגי?" הקשה טאהיונג.
"מה השאלה הזו. וחוץ מזה שהוסוק ואני כבר... אין לנו הטבות" ענה ג'ימין
"אז פשוט משעמם לך" קבע טאהיונג.
ג'ונגקוק הביט בו לא מבין. ממתי טאהיונג כל כך נתפס לדברים כאלו? ג'ימין התפתל בחוסר נוחות, ונראה קרוב למצוקה מהשאלות הנוקבות של טאהיונג.
" לא נכון. הוסוק הכיר מישהו והוא רוצה לתת לזה הזדמנות. ואנחנו... הוא תמיד אמר לי שאני לא האחד שלו"
"כל הכבוד להוסוק ובהצלחה לו. אבל אני לא לוקח אותך ליונגי רק כי אין מי שיבדר אותך בלילה" אמר טאהיונג.
"זה היה קשוח" העיר לו ג'ונגקוק בשקט, מוודא שג'ימין לא שומע.
"ג'ונגקוק אומר שזה היה קשוח". אמר טאהיונג בקול "אני לא חושב. אלא אם יש לך סיבה אחרת שאתה רוצה לראות את יונגי?"
ג'ונגקוק החליף מבט עם טאהיונג. אם הוא מבין נכון, הוא מבין למה טאהיונג עקשני כל כך הפעם.
הוא נעמד בכניסה למטבח, כאילו במקרה, חוסם את היציאה מהמטבח.
ג'ימין התנדנד במקום, גופו צועק מצוקה.
הוא היה רוצה להתגשם במקום אחר אם היתה לו היכולת. אולי בים. לים אין שאלות.
הוא אפילו היה מסתפק בלצאת החוצה ולהתחיל לרוץ. אבל ג'ונגקוק עמד בפתח המטבח, ידיו שלובות על זרועותיו, חוסם את היציאה. ג'ימין שקל להתנגש בו, אבל עם כל האימונים של ג'ונגקוק הוא נראה גוש שרירים שג'ימין היה בטוח שאם יכנס בו, הוא יבכה.
לא ג'ונגקוק, הוא עצמו. מי נכנס בקיר בטון מרצונו החופשי?
"אין לי תשובה בסדר?" הפטיר בעצבים לעבר טאהיונג.
"כי אני אוהב אותו, טוב?"