בפרקים הבאים הסיפור עלול להראות עצוב, תמשיכו להאמין בסיפור, כאן כולם מקבלים הפי- אנדינג, סופים עצובים יש לנו מספיק בחיים.
__________
ג'ימין ישב מול ג'י דרגון ושיחק בטבעות שענד. מולו ישב אלוהים, מסדר פה ושם ניירת על השולחן ומעיף בו מבט כל חמש דקות.
אחרי חצי שעה, ג'י דרגון הרים מבט אל ג'ימין.
"אתה מתכוון להחליט?"
"אני צריך להחליט עכשיו?" שאל ג'ימין בהפתעה ענקית.
"אז מה חשבת שאנחנו עושים פה?" אלוהים גלגל עיניים.
"יושבים?" שאל ג'ימין במחווה של 'אין לי שמץ, אתה האלוהים פה'.
ג'י דרגון התחיל לאבד סבלנות. "טוב ילד, מה אתה מחליט?"
ג'ימין נזכר במשהו שהוסוק אמר לו. עכשיו או אף פעם, חשב.
"עבר עלי יום עמוס מאוד רגשית, גיליתי הרבה דברים על עצמי...דברים ששכחתי. אני מרגיש עמוס מדי מכדי לקבל החלטה נכונה ושקולה". ג'ימין המשיך ללהג ולהתבכיין . אם יחפור מספיק אלוהים יוותר. מניסיון, זה עבד עם כל המורים בבית הספר.
"אני באמת לא פנוי רגשית לקבל החלטה כזו גדולה וחשובה ו--"
"הבנו הבנו" קרא ג'י דרגון משועשע. זה היה עובד טוב יותר אם הוא לא היה שומע את הוסוק מסביר קודם לגימין את מה שהוא עבר.
אבל הוסוק צדק, באמת עבר על ג'ימין הרבה ליום אחד.
"אני יכול לתת לך שבוע . תצא לחל"ת בשמיים" סיכם ג'י דרגון, נחוש כבר לסיים את הסיפור עם ג'ימין.
וג'ימין ידע שזה הדיל הכי טוב שיקבל.
הוא הצליח לדחות בשבוע את ההחלטה.
רגע לפני שג'ימין יצא למחלקת משאבי אנוש לחתום על חל"ת ולקבל מיקום לחדר בו ישהה, אלוהים הזהיר אותו
"ואתה לא הולך להפריע ליונגי בתקופה הזו, שיהיה ברור. את הדרמות שלכם תעשו למטה, לא בשמיים"
"אני לא אלך להפריע ליונגי" הבטיח ג'ימין. והוא גם נשמע מתכוון לזה, מה שהפתיע את אלוהים.
~~~
ג'ימין עמד במילה שלו. יונגי לא רצה לראות אותו או להיות איתו, זה מיותר יהיה ללכת אליו.
אבל זה לא אומר שג'ימין לא רצה לראות את יונגי.
אחרי שהתמקם בסוויטה שקיבל - חדר מיוחד עם נוף לגלקסיה התשיעית, ג'ימין ניסה להתקשר לטאהיונג ולעדכן אותו שהוא לא יחזור השבוע.
היתה לו רק שיחה אחת לעולם בני האנוש והוא ניסה לדבר עם טאהיונג, שענה מצחקק לטלפון ואמר משהו שנשמע כמו "ג'ונגקוק לא! אני בשיחה" והפיל את הטלפון.
"אני אקבל עוד שיחה?" שאל ג'ימין את הפקיד בהתחנחנות.
הפקיד הנהן לשלילה, וג'ימין פלט "יש לי חבר דפוק. חבל שלא התקשרתי להוסוק" ועזב את המקום מדבר לעצמו בעצבים ומקלל, משאיר אחריו פקיד מופתע ביותר. מי שמע על מלאך שמקלל?
הפקיד השני, זה שליווה את ג'ימין לעמדת הטלפון חיכה בנימוס שג'ימין יסיים לקלל, כדי שיוכל ללוות אותו חזרה לחדר שלו ולפתוח עבורו את הדלת.
ג'ימין תהה אם זה לא מרגיש יותר מדי כמו בית סוהר, או שהוא יותר מדי טלויזיה והפקיד סתם מנומס.
הוא קיבל את התשובה שלו ברגע שהגיע מברק מזמר מאלוהים - היה לאלוהים חוש הומור מוזר- מברק שהזכיר לג'ימין בשירת אופרה לא ללכת להפריע ליונגי ולהמנע משוטטות בשמיים בכדי לא לעורר בלאגן.
ג'ימין ניסה לקפל חזרה את המברק כדי שישתוק, אבל ללא הואיל. הוא ניסה לקרוע אותו - גם ללא הצלחה, ולבסוף הצליח לעלות אותו באש, מתעלם מקולות הפחד שהשמיע המברק ברגע שראה את האש.
"תשתמש בזמן הפנוי לעבד את הרגשות שלך ולקבל החלטה נכונה" שר לו המברק רגע לפני שעלה באש.
מה הוא בצק? הוא לא הולך לעבד כלום וגם לא היה לו מושג איך עושים את זה. במקום זאת, הוא התגנב החוצה בלי שישימו לב וחמק אל תוך חדר בקרה קרוב.
הוא סרק את השמיים ואיתר את מי שרצה לראות.
יונגי.
~~~
כל אחר הצהריים ג'ימין תהה מה יונגי עושה. בטח מדבר עם ג'ין. או שותה . בטח הוא מצטער על מה שאמר לי ובוכה, חשב ג'ימין.
כאן אפילו ג'ימין נאלץ להודות בפני עצמו שהוא מגזים, יונגי לא היה הטיפוס הבכיין. טאהיונג לעומתו בכה המון... נדדו מחשבותיו. מעניין על מה טאהיונג צחקק ואמר לג'ונגקוק שהוא בשיחה...
דמות מוכרת שהופיעה על הצג משכה את ג'ימין ממחשבותיו. הוא איתר את יונגי באולם הכניסה. בטח קשה לו להתנתק מהמקום, חשב ג'ימין
אבל אז ראה את יונגי מקבל קבוצת מתים ומעביר אותם את הסיור המקדים.
הוא עובד??
ביום שכזה הוא עובד???
ג'ימין חש פגוע. הוא ציפה שיונגי יהרהר או יחשוב עליו לפחות... לא שילך לעבוד!
מה שג'ימין לא הבין היה שעבור יונגי העבודה היתה מפלט. המקום הבטוח לברוח אליו מכל העולם שיצא מאיזון. הוא הדריך קבוצות נפטרים במקצועיות אבל בצורה מונוטונית, אחרי הכל, שנים של אותו תפקיד ואתה נכנס לשבלונה.
ג'ימין פתח חבילת אוריאו שמצא בחדר הבקרה ונשנש בעודו צופה על יונגי. הוא השווה כל הזמן בין ההתנהגות של יונגי בשמיים לבין ההתנהגות שלו על פני האדמה.
כשחשב על זה לעומק, יכל בדיוק להצביע מתי יונגי הפך חביב אליו בעולם בני האדם, כנראה אז הוא גילה שאני הג'ימין שהוא מכיר, הסיק.
הוא נזכר איך שיחקו כדורסל יחד, עוד לפני שיונגי גילה. איך יונגי שאל אותו לא פעם מה אתה והביט עליו כאילו הוא מנסה לחבר קצוות .
הוא חייך כשחשב על הלונה פארק או איך התכרבל עם יונגי...
דרך העיניים של ג'ימין, זו היתה הוכחה שהם צריכים להיות ביחד. עובדה, הם מצאו אחד השני למרות שתהום של זיכרונות אבודים נפערה ביניהם.
"לא השארת לי שום אוריאו?" שאל ג'ין שנכנס לחדר. הבקרה.
"ג'ין, זה אני ג'ימין!" קרא ג'ימין בהתלהבות. בטח ג'ין יופתע!
למען האמת ג'ימין המלאך וג'ין לא היו בקשרים הדוקים. אלו היו טאהיונג וג'ין שהיו בקשר, וג'ימין רק הרגיש לא קשור בין שניהם.
"אני יודע" ענה ג'ין ואכל את הפירורים האחרונים של האוריאו.
הוא ענה למבט המבולבל של ג'ימין, "אלוהים הראה לי מזמן" ענה באגביות.
"אז מה--" שאל ג'ין ועבר מלדבר עליו ללדבר על ג'ימין, אחרי הכל, זה היה תפקידו. "אתה סטוקר של יונגי עכשיו?" שאל והחווה על המסך.
"רק רציתי לראות מה הוא עושה!" התגונן ג'ימין
"כן,זו ההגדרה של סטוקר. אז, מה הוא עושה?"
"הוא עובד!" התלונן ג'ימין, "ביום שכזה הוא עובד!"
"יונגי יכול לעבוד גם ביום של החתונה שלו" הרגיע ג'ין,
"אתה בטח יודע את זה"
ג'ימין לא ידע. הוא לא ידע כי הוא לא הבין איך עבודה יכולה להיות מרגיעה. הוא לא יודע הרבה דברים על יונגי הבין לפתע.
תמיד בזוגיות שלהם הוא היה המרכז. הוא זה שחזר הביתה ודיבר ויונגי הקשיב...הוא זה שהחליט לאן הם יוצאים..הוא זה..
"אל תכנס למחשבות האלו!" אמר ג'ין בקול חד.
"איך אתה יודע מה אני חושב?" התגונן ג'ימין. אז עכשיו ג'ין קורא מחשבות?
"זה כתוב לך על כל הפנים. אתה לא ממש טוב להסתיר את מה שאתה חושב". ענה ג'ין.
"זה בסדר אם לא שמת לב לכמה העבודה חשובה ליונגי. והזוגיות שלכם לא היתה רק סביבך. אל תשכח שמאז שיונגי הכיר אותך מעגל החברים שלו גדל והוא יצא לאירועים חברתיים"
"אני ניסיתי לשנות אותו. איזה מן חבר אני" אמר ג'ימין ף.
"אני לא חושב ילד" ענה ג'ין שהיה מבוגר בכמה מאות מג'ימין. "יונגי כן רוצה להיות בחברת אנשים רק ש.."
"קשה לו" ענה ג'ימין. "לזה לפחות כן שמתי לב".
"אתה מתמקד בבעיה הלא נכונה" אמר ג'ין בחוכמה, מזהה את טכניקת ההתחמקות של ג'ימין.
ג'ימין יגיד לעצמו שהוא היה בן זוג גרוע שלא הכיר את יונגי ולכן הוא לא ראוי ליונגי. הוא יאכל סרטים וינסה לשפר את מה שלא צריך שיפור.
כשבעצם, הבעיה היא אחרת,
ג'ימין צריך להתמודד עם העובדה שהוא בחר לשכוח את יונגי.
יונגי, המלאך שהיה קשה לו חברתית ובכל אירוע חברתי היה מתחבא בפינה. המלאך שבין אנשים תמיד היה נעלם ונשכח.
את אותו מלאך, שפחד כל כך ששוב ישכחו אותו ויתעלמו ממנו, דווקא את מלאך הזה ג'ימין בחר לשכוח.
ג'ימין הרהר במה שג'ין אמר לו. ג'ין ניסה להסביר לו מדוע יונגי כועס ופגוע , אבל המילים נכנסו מצד אחד ויצאו מהצד השני. לבסוף ג'ין כיבה את מסך המחשב.
"אתה יכול להפסיק לבהות ביונגי כשאני מדבר איתך?" שאל ג'ין בחוסר סבלנות.
ג'ימין הרים אליו מבט חולם בהקיץ. "אתה עוד פה? הייתי בטוח שהלכת" אמר ג'ימין בתמיהה.
ג'ין לא יצא לפני איזה עשר דקות??
ג'ין נאנח ופרע את שערו של ג'ימין. הוא קיווה שמשהו מכל מה שאמר כן חדר לראש של ג'ימין, אפילו בתת מודע.
"תשמור על עצמך ילד" אמר ג'ין.
ג'ימין משך בכתפיו. ג'ין כזה מוזר.
אני מלאך, מה כבר יכול לקרות לי.