אני אוהבת את הפרק הזה מאוד 💖
_________
"אז אני רוצה לזכור" אמר ג'ימין
טאהיונג נשם עמוקות. רק עוד מכשול אחד, חשב.
"יש דרך והיא לא חוקית והיא מאוד בעייתית", אמר.
ג'ימין הביט בו מחכה להמשך. כשזה לא הגיע הוא שאל
"נו, ומה הבעיה?"
"אז הולכים על זה?" שאל טאהיונג
"יונגי יהרוג אותנו" מלמל הוסוק "אני בפנים" אמר בקול.
"זה אומץ לב" צחק ג'ימין וטפח להוסוק על הכתף.
"אתה יכול לצחוק, יונגי לא יעשה לך כלום, אבל אותנו הוא יהרוג" אמר הוסוק.
"מי יהרוג את מי?" שאל נאמג'ון שבדיוק נכנס לבית. "למה אתם עומדים במעגל כמו כת מכשפות?"
"אנחנו הולכים לגרום לג'ימין לזכור" ענה לו הוסוק. נאמג'ון מיהר אליהם. " הו מושלם. אני בפנים.
אז מה עושים, סינס? מטילים כישוף?"
טאהיונג גלגל את העיניים. "כמה פעמים אמרתי לכם! מלאכים הם לא מכשפים!!"
"טוב טוב אל תצעק" אמר נאמג'ון, שולף טלפון. "אבל חכה עם הכישוף אני מצלצל לג'ונגקוק שיגיע"
ג'ימין העביר מבט מאחד לשני. זו המתיחה הכי ענקית שאורגנה אי פעם היה בטוח, אבל כולם התנהגו כאילו זו לא מתיחה. טוב, מצד שני, זה הקטע במתיחה טובה אחרי הכל.
אבל... משהו בתוכו אמר לו שזו האמת.
פתאום היו הסברים לכל כך הרבה דברים. למשל העובדה שגדל בבוסאן אבל מעולם לא יכל לתאר מקום אחד שם. או הכח המוזר של ג'ין ששבר את האוזניות ביד אחת לג'ונגקוק, או העובדה שהבגדים שלו תמיד נקיים ( פה הוא היה משוחד, הוא שנא לעשות כביסה).
~
ג'ונגקוק נכנס מתנשף לבית, זורק את התיק על הרצפה ותופס את מקומו במעגל.
"רצתי כל הדרך" אמר בחוסר אויר "לא רציתי לפספס את הכישוף" הוסיף, מעצבן בכוונה.
"שמעתי שאתה וטאהיונג שכבתם" קרא נאמג'ון שהספיק להתעדכן.
"כן, היה כיף" ענה ג'ונגקוק והחליף מבט סודי עם טאהיונג. הם החליטו שאם ישאלו יגידו שהיה כיף. את הניצוצות הם שמרו לעצמם.
"טוב כולנו כאן, אז איך עושים את זה?" שאל נאמג'ון
כולם הסתכלו אל טאהיונג שמצא את עצמו נבוך, הוא לא רגיל לתת את ההנחיות.
"היי, זה בסדר, אנחנו יודעים לאן אנחנו מכניסים את עצמינו" אמר ג'ונגקוק , מפרש לא נכון את ההיסוס של טאהיונג.
טאהיונג הסתכל אל נאמג'ון בחצי חיוך מסתורי. נאמג'ון רצה טקס? הוא יתן לו אחד.
"תחזיקו ידיים" אמר להם
הם עמדו במעגל נרגשים, מחזיקים ידיים. הוסוק לרגע חשב על הסיטואציה. הנה הם, חמישה נערים שהולכים לצאת נגד אלוהים.
יש לנו יותר מדי זמן פנוי, חשב.
החדר החשיך, טאהיונג השתמש ביכולות שלו כמלאך ושלח קרני אור שיחצו את החדר. הוא שלף את הכנפיים שלו שנפרשו לרוחב חצי חדר.
"אווווווווו" קראו כולם בהתפעלות.
טאהיונג היה מרשים
עם השיער הכחול שלו והשפתיים האדומות, החולצה הלבנה המכופתרת הקלילה שלבש והג'ינס הבהיר, הוא נראה מלאכי במיוחד.
"אנחנו עולים לשמים" הודיע להם בקול חגיגי.
שניה אחרי הם נחתו על ענן. ג'ונגקוק הביט בחברים שלו שרצו ממקום למקום, קפצו על ענן או צרחו כדי לראות איך הקול שלהם נעלם ברחבי השמיים.
הוא כבר היה בשמיים מספיק פעמים עד שהרגיש כאילו הוא בבית.
"מה עכשיו?" שאל נאמג'ון בציפיה, התרגשות ברורה בקולו.
כולם הצטופפו סביב טאהיונג שהופתע מחדש שהוא בעמדת חלוקת ההוראות.
כולם הקשיבו לו ואף אחד לא צחק עליו. "רק שלא אעשה טעות" מלמל לעצמו.
"אתה לא, ואם כן אנחנו כאן לעזור לך" אמר ג'ונגקוק, קולו משרה ביטחון בטאהיונג.
טאהיונג הסביר להם את התוכנית שלו שהיתה פשוטה מאוד. הוא חשב עליה עוד כשגילה שג'ימין נכנס למקלחת הזיכרון.
אתם מבינים, כשאתה עושה טעות אחרי טעות בשמיים אתה לומד לתקן אותן מהר מאוד. כבר קרה לטאהיונג שהוא הכניס את האדם הלא נכון למקלחת הזיכרון ושיחה קצרה עם מוקד השירות ( המספר מופיע על המקלחת בפנים) עזר לפתור את הבעיה.
הוא לא אמר כלום, כי יונגי היה נחוש שאסור לגלות לג'ימין.
"אנחנו נלך למקלחת הזיכרון" אמר טאהיונג. "אני צריך ששניכם תתחזו לבני אדם ותסיחו את דעת הפקידים שם, כדי שנוכל לדחוף את ג'ימין פנימה".
"ומה אני עושה?" שאל ג'ונגקוק
"שומר שלא יפריעו לנו ומזהיר אם אתה רואה מישהו מתקרב" ענה טאהיונג.
"ואני?" שאל ג'ימין
"אתה מקבל את הזכרונות שלך בחזרה" ענה טאהיונג בחיוך.
הוא היה גאה העצמו. הוא הגה תוכנית לא פחות מגאונית לבד, ונראה שכולם יעשו אותה.
~~~
הם הגיעו לאולם הכניסה בלי למשוך תשומת לב. אחרי הכל, מלאך המוביל בני אנוש למקלחת הזיכרון היה מראה שגרתי בשמיים.
הם הגיעו לאולם בו עמדה מקלחת הזיכרון, שם היתה פקידה אחת משועממת שנאמג'ון הפציץ אותה בשאלות והוסוק דאג להסתיר ממנה את הנוף של מה שקורה מאחוריה.
זה אפשר לטאהיונג לשלוף אריח ממקלחת הזיכרון ולחשוף לוח בקרה ושלל חוטים, מזמזם לעצמו בשקט.
ג'ונגקוק הביט בו בהתרשמות. נראה היה שלטאהיונג יש יד זהב לדברים הטכניים האלו. במהירות שיא הוא שינה חוטים והפך חיבורים, והריץ סימולציית בדיקה במחשב.
ג'ונגקוק היה עסוק בלהתפעל מטאהיונג ושכח את תפקידו לעמוד על המשמר. הם לא שמו לב לג'ין שעבר במקום וזיהה את הקול של נאמג'ון מרחוק.
הוא הציץ פנימה, מופתע לגלות את כל החבורה בשמיים.
טאהיונג היה מעדכן אותו אם זו היתה משימה, חשב. הם בטוח עושים משהו מאחורי הגב של אלוהים. ואם ככה - כדאי שאלוהים ידע על זה.
ואם ג'ימין מעורב, ג'ין ידע מניסיון שכדאי לערב גם את יונגי, אחרת יונגי יהרוג אותו.
אחרי רבע שעה של התעסקות עם מקלחת הזיכרון טאהיונג הכריז בביטחון, "קלי קלות, זה אמור לעבוד"
ג'ימין הביט סביבו בלחץ. "זה כואב?"
"מה פתאום" ענה לו טאהיונג ודחף אותו פנימה "אבל זה לא נוסה על מלאכים קודם אז אני לא בטוח" אמר בקלילות, וסגר את הדלת כשג'ימין בפנים. "תכנס ותספר לנו" אמר טאהיונג בעליצות, מתעלם מהמבט הלחוץ שעלה על פניו של ג'ימין.
"תוציאו אותו משם! הוא לא יכול להזכר!"
כולם חוץ מג'ימין הסתובבו לעבר הקול לראות מי צועק. חוץ מג'ימין, הוא זיהה את הקול.
"אלוהים עלה עלינו?" נלחץ ג'ונגקוק.
הם ראו דמות רצה בפראות, דוחפת את המלאכים שעמדו בדרך. יונגי רץ במהירות, מדלג מעל עמדת צ'ק אין, מנסה להגיע למקלחת הזיכרון
"אתם לא מבינים!" קרא בקול צרוד ,"הוא לא יכול להזכר. תוציאו אותו משם"
ג'ונגקוק ניסה לחסום את יונגי אבל יונגי העיף אותו בקלות מהדרך.
עד שיונגי היה קרוב מספיק, ג'ימין כבר היה בתוך מקלחת הזיכרון, והסתכל במבט חודר על יונגי.
יונגי ניסה לפתוח את דלת מקלחת הזיכרון, אבל מהצד השני ג'ימין אחז בידית ולא אפשר לדלת להיפתח.
יונגי ניסה שוב לפתוח את הדלת בשתי ידיים, וריד פועם בצווארו מרוב מאמץ, אבל ג'ימין הסתפק ביד אחת וכלל לא נראה מתאמץ.
ככה זה, מלאכים השומרים על ילדים הם בתפקיד החשוב ביותר בכל השמים ולכן, יש להם יכולות חזקות יותר מכל מלאך או אדם.
ג'ימין הביט בעיניים דומעות על יונגי.
הוא סימן "לא" עם הראש והידק את השפתיים.
"אתה רצית לשכוח, ג'ימין" יונגי הרפה מהידית והניח את שתי ידיו בתחינה על הדלת.
"הייתה לזה סיבה . בבקשה, אתה לא יכול להזכר"
"אתה יודע למה רציתי לשכוח?" שאל ג'ימין, מבטו נחוש למרות הדמעות שזלגו על פניו.
יונגי הרכין את ראשו. הוא לא ידע, הוא יכל רק לשער. "אני מאמין שהיתה לך סיבה טובה" אמר
ג'ימין הניד בראשו פעם נוספת. "לא".
"תלחץ על הכפתור" אמר לטאהיונג.
הוא הסתכל על טאהיונג שנראה לבן פתאום כמו החולצה שלבש.
טאהיונג חשב שיונגי עושה דווקא ולא רוצה לתת לג'ימין להזכר מתוך נקמה על ששכח אותו.
אבל לא, הבין לפתע, כל הזמן יונגי רק ניסה להגן על ג'ימין.
טאהיונג נזכר כמה קשה היה התפקיד לג'ימין. עוד לפני ששמר על צ'אריונג אפילו. הוא היה מבריז המון כדי לא להתמודד עם העבודה שלו, היא היה גדולה עליו.
"יונגי צודק" קרא טאהיונג בקולו העמוק והפתיע את כולם, "אסור לתת לג'ימין להזכר!"
הוא הביט על ג'ימין, "אני לא מפעיל"
"תעמוד על שלך" אמר הוסוק. הם לא הגיעו עד לכאן לחינם.
טאהיונג הביט בהוסוק בעיניים גדולות. הוא ניסה להכניס את כל מה שהבין למשפט אחד. איך יתאר להם כמה ג'ימין סבל בשמיים? כמה הוא רצה לעזוב?
"לא , אתה לא מבין" אמר בקול מתחנן. בבקשה תבין, חשב. "ג'ימין רצה לשכוח, היה לו כאן קשה מדי"
ג'ימין עדיין היה שבוי בעיניים של יונגי
"אני בוחר לזכור" אמר
"תחכה לי יונגי, אני אחזור אליך".
אמר והפעיל את מקלחת הזיכרון מהכפתור הפנימי.
הזכוכיות נצבעו זהב וכיסו מעיניהם את ג'ימין.
~
"מה עכשיו?" שאל נאמג'ון בשקט. הוא הרגיש כאילו עשו טעות.
טאהיונג לא ענה. הוא התיישב ליד מקלחת הזיכרון והתנדנד קדימה ואחורה, כולו אומר מצוקה.
"מחכים" ענה ג'ונגקוק בקדרות במקומו.
יונגי נעץ בטאהיונג מבט זועם. "זה הכל בגללך!" אמר "למה סיפרת לג'ימין? לא יכלת להסתפק במה שיש לך ורצית את החבר שלך?"
"אני סיפרתי לו", אמר הוסוק, "ואני עומד מאחורי ההחלטה הזו"
"אתה? אתה ?" ישאל יונגי בזלזול. "מה אתה יודע בכלל? אחותך היא זו שגרמה לג'ימין לעזוב את השמיים"
אחותו? ג'ימין מכיר את אחותו? המחשבות הסתחררו בראשו של הוסוק.
"הכל בגלל אחותך" אמר יונגי, "אם לא היא, ג'ימין היה נשאר בשמיים"
"אל תערב את צ'אריונג!" צעק הוסוק בכעס איום ונעמד. הוא היה גבוה מיונגי וכשרצה, הוא בהחלט יכל להראות מאיים.
קול עדין נשמע מאחוריהם, הם הסתובבו וראו נער עם עיניים חומות בהירות ושיער בלונדי מעט מתולתל, מבולגן כאילו עכשיו התעורר משינה.
"לא צ'אריונג גרמה לי לעזוב את השמים", אמר ג'ימין בקול עדין אבל יציב,
"אתה גרמת" אמר והסתכל על יונגי.