הכותרות בכל הסיפור אלו משפטים שהדמויות חושבות ולא יוצא להן לומר. זה לא משמעותי במיוחד עד עכשיו, אלא רק תוספת, אבל לפרק הזה זה משמעותי.
💖
________
היה קל להשיג את ג'ונגקוק. הוא לא הלך לבית הספר. הוא התכוון ללכת, אבל התחרט באמצע הדרך.
במקום זאת, הוא נעצר ליד גן משחקים, מניח את התיק על הרצפה ומתיישב על נדנדה.
הוא שמע את הטלפון שלו מצלצל. בטח הוסוק. או נאמג'ון. או שניהם. תוהים איפה הוא נמצא ומודאגים ששוב הוא לא מגיע.
אולי היה עדיף איך שהיה לפני שג'ימין הצטרף, חשב בעצבות. למרות שידע שזו לא הסיבה למצב רוח הרע שלו.
הוא הרגיש לא קשור לשום מקום.
לא בבית ספר, שם לעגו לו או התעלמו ממנו, ועכשיו גם לא בבית של טאהיונג.
הוא הרגיש כבול, כאילו כל צעד שהוא עושה הוא עלול לנפץ את הזכוכית ולפול למטה, לגרום לכאוס.
אסור לו לשנות את העולם, אבל יותר מדי דברים יכלו לשנות את העולם.
אז מה הוא כן יכול לעשות?
נמאס לו להלך על ביצים, נמאס לו לחשוש.
גם לו מתאים לחלום, לא?
טאהיונג התיישב בשקט בנדנדה הסמוכה לזו של ג'ונגקוק. הוא ראה מרחוק שג'ונגקוק ניגב את העיניים שלו בחולצה, וחיכה כמה דקות, שיוכל להצטרף לג'ונגקוק בלי להביך אותו.
הוא התנדנד במקביל לג'ונגקוק, לא אומר מילה.
"נגמרו לך המילים? שפכת הכל על ג'ימין?"
"יש לי עוד הרבה מה לספר לו. לא ראיתי אותו נצח. יש לנו הרבה מה להשלים" ענה טאהיונג בלי לשים לב לציניות בקולו של ג'ונגקוק.
ג'ונגקוק לא ידע למה טאהיונג התכוון במילה נצח, הרבה זמן או נצח אמיתי? אחרי הכל הוא מלאך, ההגדרות היו מסורבלות.
אבל הגדרות לא שינו הרבה את המציאות הנוכחית.
"אז שכחת אותי?" שאל ג'ונגקוק בקול קטן.
טאהיונג מיהר כל כך לקפוץ מהנדנדה ולעמוד מול ג'ונגקוק, שלרגע ג'ונגקוק חשב שהוא השתמש ביכולת שלו והתגשם.
ג'ונגקוק לא היה מוכן לזה והמשיך להתנדנד, נתקע בטאהיונג וגורם לו לפול על ג'ונגקוק.
טאהיונג נבוך.
נראה שכל הזמן הוא נופל על ג'ונגקוק בלי כוונה. הוא נאחז בחולצה של ג'ונגקוק ביד אחת ויד שניה הניח על הכתף של ג'ונגקוק ומשך את עצמו לעמידה, מודע ביתר שאת לכך שהוא עומד בין רגליו של ג'ונגקוק.
אבל ג'ונגקוק היה מדוכדך מכדי להקניט אותו.
"לא שכחתי אותך. מה פתאום, כל הזמן הזה דיברתי עליך עם ג'ימין"
ג'ונגקוק עיקם את פיו. זה החמיא לו, אבל הוא עדיין הרגיש כאילו שכחו אותו.
טאהיונג התיישב על ג'ונגקוק וחיבק אותו.
"עכשיו אתה תהיה כל הזמן עם ג'ימין?" שאל ג'ונגקוק
הוא לא היה הטיפוס המקנא, אבל יש תקופות בחיים שאתה צריך יותר תשומת לב ומישהו להשען עליו, כי אם לא יהיה מי שיחזיק אותך עומד, אתה פשוט תקרוס לתוך עצמך.
זו היתה אחת מהתקופות האלו.
"אני מבטיח לך שלא שכחתי אותך. אתה זוכר שמלאכים לא יכולים לשקר, נכון?" אמר טאהיונג
ג'ונגקוק בחר להאמין לו.
"אתה חשוב לי, ג'ונגקוק. אני רוצה לבלות איתך ולדבר איתך" אמר לו טאהיונג ומשך אותו לנשיקה "וגם לנשק אותך" אמר בחיוך שובב, גורם לג'ונגקוק לחייך גם.
טאהיונג התכוון למילים שאמר בכל ליבו, הוא האמין בעצמו למה שהוא אמר, הוא לא ידע בעצמו שהוא משקר.
~~~
טאהיונג הצליח לשכנע את ג'ונגקוק להגיע אל בית הספר, נאלץ ללכת גם הוא לשם. מבטיח ורושם לעצמו לשים לב אליו יותר. אחרי הכל, הוא הבן זוג שלו, לא?
אבל כל ההבטחות והרשימות נשכחו כשג'ימין נכנס בעשר בלילה עם יונגי , שערות סבתא ענקיות ביד אחת ודובי עצום ביד השניה. הם נראו כמו זוג מסרט רומנטי שבילה בלונה פארק.
"היינו בלונה פארק!" קרא ג'ימין באושר "עלינו על מלא מתקנים, התור רץ ממש מהר!"
טאהיונג חשד שיונגי השתמש בכמה הטבות מלאכיות כמו להקפיץ אותם לראש התור, אבל לא אמר מילה.
בעבר ג'ימין לא היה משתף אותו במה שהוא ויונגי עשו, ואילו עכשיו הוא תקע בכף ידו את שערות הסבתא שהביא במיוחד מהלונה פארק וכמו שיונגי סיפר סירב לאכול לבד וחיכה עד שטאהיונג יאכל איתו, מספר לטאהיונג על כך מתקן ומתקל שהם עלו עליו.
יונגי וטאהיונג החליפו מבטים. בפעם הראשונה שניהם מצליחים להיות חלק בחיים של ג'ימין, בלי לריב על תשומת הלב.
תשומת לב הייתה חסרה בחלק אחר של הסלון, שם ישבו נאמג'ון, הוסוק וג'ונגקוק.
בדרך כלל, כשג'ימין חזר מבחוץ ושפע סיפורים, הוסוק היה המקום בו הוא שפך את כל המילים.
אפילו הוסוק בעצמו הופתע, רגיל לקבל חיבוק מג'ימין ומלל של מילים. "אני מרגיש שהחליפו אותי בטאהיונג" אמר בקלילות, לא מקדיש לזה יותר מדי תשומת לב.
נאמג'ון עקב אחרי המבט של ג'ונגקוק, שבניגוד להוסוק היה ברור שלא זה כן מפריע.
"אולי תדבר איתו על זה?" הציע. "מה בכלל גרם לחברות הזו בין ג'ימין וטאהיונג?" תהה בקול. "הם תמיד הסתדרו אבל הם אף פעם לא היו ככה...דבוקים"
"דיברתי איתו על זה.. רק היום" אמר ג'ונגקוק במרמור
"והוא אמר לי שאני חשוב לו ובולשיט אחרים".
"הוא בסך הכל מדבר עם ג'ימין" התערבב בשיחה הוסוק, שלא הבין מדוע ג'ונגקוק מתרגש כל כך.
אבל ג'ונגקוק שמע מיליון פעם את הסיפורים על ג'ימין. "אני וג'ימין עשינו את זה ואת זה", "אני וג'ימין רצינו ל--", "כמעט תפסו אותי ואת ג'ימין"
טאהיונג קיבל את החבר הכי טוב שלו בחזרה וג'ונגקוק במקום לשמוח בשבילו, רק קינא.
יונגי התיישב ליד ג'ונגקוק, מנצל את הרעש שהוסוק ונאמג'ון עשו כשישחקו מריו בקולי קולות.
"אני לא מבין איך אתם סולחים לו" אמר ג'ונגקוק
הוא לא ניסה לסכסך, זו אחת השאלות שהעסיקה אותו מאז גילה על ג'ימין.
"אחרי כל מה שגרם לכם לעבור..איך אתם סולחים לו?"
יונגי שאל את עצמו את אותה שאלה כל היום. כשראה את ג'ימין מתגלגל מצחוק על המתקן הכי מפחיד בפארק הוא לא יכל שלא להודות על כך שהוא מצא אותו שוב. כשחיכה לג'ימין מחוץ לשירותים וג'ימין בתור בדיחה יצא מהחלון ויונגי חיפש אותו כמעט שעה, הוא נזכר בכל החיפושים שעבר וכמה התגעגע לג'ימין וכעס עליו, ואז ג'ימין קפץ עליו בחיבוק אחורי ויונגי שוב התבלבל.
"אני בעצמי לא יודע מה לעשות" הודה.
"זה נראה שלטאהיונג לא אכפת בכלל" אמר ג'ונגקוק.
"באמת לא אכפת לי" אמר טאהיונג שנעמד לידם. ממתי טאהיונג עמד שם, ג'ונגקוק לא ידע, אבל הוא שמע מספיק כדי לענות.
"אני שמח שג'ימין חזר לחיים שלי. התגעגעתי אליו.
אני לא צריך לסלוח לו על כלום, אני מודה לו שהוא חזר אלי"
הקול של טאהיונג היה מרוחק, כמו בפעם ההיא שג'ונגקוק כעס על מה שהחבר שלו בשמיים גרם לו לעבור, או כמו שג'ימין אמר על עצמו- בלי לדעת כמובן שהוא מדבר על עצמו- כמה חבר נורא הוא ואנוכי.
כל פעם שאמרו מילה לא טובה על ג'ימין, טאהיונג נהיה מרוחק.
הם לעולם לא יבינו, הם אלו שיש להם הרבה חברים ויכולים לבחור עם מי לצאת היום.
ג'ימין היה החבר היחיד שלו.
______
מעניין אותי אם אתן רואות כבר לאן הסיפור עם ג'ונגקוק הולך? 🙈🙈 מה יהיה עם ג'ונגקוק שמרגיש לא קשור וכבול?