בבקשה התעלמו משגיאות קטנות
ג'ונגקוק הביט בטאהיונג בתדהמה ומצמץ בעיניו. הוא הסתובב עם הפיצה בגבו לטאהיונג, ממהר לנגוס בה
ואז טאהיונג אמר את המשפט הכי לא קשור שיש.
"אכלת מאיפה שנגסתי"
ג'ונגקוק הביט בו במבט מטומטם. מה הוא רוצה?
ואז טאהיונג הסתכל עליו, הסתכל על הפיצה והתחיל לגחך. "אז אתה כבר לא נגעל מרוק?"
ג'ונגקוק קלט את המבט בעיניו של טאהיונג. הוא גונן על הפיצה בידו האחת ובידו השני עצר את טאהיונג מלהתקרב.
"שלי!" אמר ונגס ביס ענקי בפיצה.
טאהיונג לא ויתר בקלות וקפץ על ג'ונגקוק, גורם לו להפיל את הפיצה.
"חוק חד קרן" אמר ג'ונגקוק מיד. טאהיונג הביט בו במבט שואל וג'ונגקוק הסביר, "מותר לאכול מהרצפה עד שלא עבר חד קרן"
"א-- ... לא הייתי ממליץ לך לאכול מרצפה אצלינו" אמר טאהיונג מה שהיה אמת לאמיתה. הם ניקו את הבית, זה נכון, אבל זה לא שהוא היה נקי.
שניהם הביטו במבט מלא צער על הפיצה. טאהיונג ניסה להציל כמה משולשים שהיו למעלה, אבל ניסיון ההצלה הסתיים בזה שהמגדל קרס כולו על הרצפה.
הוא העיף מבט מלא כמיהה למגש הפיצה, שכידוע לו מכיל 8 חתיכות.
"אכלתי אותן כבר" אמר ג'ונגקוק בקול כבד, מתייחס לשתיים הנוספות.
הם נשענו על הקיר, כל פעם אחד מהם מנסה להציל חלק אחר מהפיצה.
אז..." התחיל טאהיונג לומר אחרי שעה ארוכה שישבו בשקט.
ג'ונגקוק פחד מהשיחה הזו. טאהיונג אמר שיהיה לצידו, ואז הכל השתבש- בצורה הכי נוראית שיכולה להיות- וג'ין הגיע וטאהיונג חטף בגללו...
"אני מצטער שג'ין צעק עליך" מלמל ג'ונגקוק.
טאהיונג אחז בסנטר של ג'ונגקוק והרים את ראשו אליו, כדי לדבר בגובה העיניים.
"ואני מצטער שניערתי את הקולה לפני שהבאתי לך אותה" אמר טאהיונג בקלילות, מתייחס לקולה שהשפריצה על כל ג'ונגקוק ושלחה אותו להחליף בגדים בשירותים, שמהם בחר לא לצאת. "אם נתחיל להצטער עכשיו על מה שהיה זה לא יגמר"
"רגע- זה היה בכוונה? אז למה עשית את זה!" ג'ונגקוק הזיז בעצבים את היד של טאהיונג. ואז אחז בה. משהו אמר לו להחזיק אותה ולא לשחרר.
"כי כעסתי עליך! הייתה את הכתבה הזו ודאגתי לך נורא ואתה נעלמת! לא ענית לשום שיחה שלי ואני יודע שענית לג'ימין! ולא ידעתי מה קורה איתך ואיך אתה מרגיש--" טאהיונג שפך את הכל בבת אחת.
"אני בסדר--" התחיל ג'ונגקוק להגיד.
"אל תגיד לי שאתה בסדר" קטע אותו טאהיונג בחדות. "העיניים שלך אומרות אחרת" הוסיף בקול רך יותר.
"ג'ונגקוק, אמרתי שאני תומך בך, אני איתך בכל הדבר הזה- מה שזה לא יהיה. אנחנו נבין את זה ביחד איך להתגבר על זה. ואתה תוכל להיות שחקן כדורגל."
טאהיונג נגע בנקודה רגישה. כולם דאגו לאיך ג'ונגקוק מתמודד עם היחס מהתלמידים האחרים בתיכון.
כולם שכחו שהיה לו חלום שהתנפץ. אבל לא טאהיונג.
"עזוב" אמר ג'ונגקוק ושחרר את היד של טאהיונג. "אני כבר לא רוצה להיות שחקן כדורגל".
טאהיונג הרגיש קרירות בידו. הוא מיהר לאחוז שוב ביד של ג'ונגקוק. "אז חלום אחר. מה שתבחר. אמרתי לך, אני איתך"
ג'ונגקוק חייך אל טאהיונג, אבל נמנע מלהביט בעיניו. הוא ידע שהעיניים שלו אומרות אחרות.
חלום אחר, בטח, חשב במרמור. כל יום אתה קם ויש לך חלום אחר, לא שהוא התאמן לזה כל השנים..לא שהוא חלם על זה כל כך הרבה זמן...
ג'ונגקוק עצר את שטף המחשבות. הוא אסר על עצמו לחשוב ככה . הוא קיבל את העובדה שהוא לא יכול לחלום בגדול, הוא הבין את זה עכשיו.
הוא לא יכול לשנות את העולם. אלוהים לא יתן לו פשוט.
"בכל מקרה" טאהיונג העביר נושא "מה שרציתי להגיד זה שאולי נזמין עוד פיצה?"
הפעם החיוך כן הגיע לעיניו של ג'ונגקוק, "יש לי רעיון יותר טוב. רוצה נכין אחת?" שאל, מתכנן בראש איך יתנקם בטאהיונג על קולה.
טאהיונג קרב את פניו לפניו של ג'ונגקוק, הוא בהה בעיניים שחייכו ובניצוץ שהופיע בהן.
הוא שקל את השאלה כאילו מדובר בנושא של חיים ומוות.
"זה יהיה טעים?" שאל את השאלה המכריעה.
"הכי טעים שיש!" ענה ג'ונגקוק בביטחון ונעמד, מושך גם את טאהיונג לעמידה. טעם זה עניין של הגדרה, לא?
~~~
למעלה בשמיים ג'י דרגון הביט בעצבות על ג'ונגקוק. הוא הזהיר את טאהיונג שיהיו השלכות אם ג'ונגקוק יחתום בנבחרת.
רק בדבר אחד טעה ג'ונגקוק, זה לא היה אלוהים ששם לו רגל לחלומות שלו, זה היה היקום, המארג האינסופי שהכל שזור בו ולכל מעשה יש השלכה.
~~~
בקולנוע נאמג'ון, הוסוק וג'ימין היו שקועים בלנתח את הפרסומות שלפני הסרט. יונגי היה עסוק בלהסתכל על ג'ימין. הוא כל כך קינא בו. הוא רצה להיות כמוהו.
כשעמדו בתור ג'ימין הכיר כבר ארבעה חברים חדשים שישבו איתם בשורה והחליף איתם אינסטגרם. גם הוסוק הספיק כבר לדבר איתם וגם נאמג'ון. רק יונגי הנהן בראשו וחייך כאילו הוא חלק מהשיחה, אבל בעצם פחד אפילו לשאול איך קוראים להם כי הוא לא שמע היטב כשהם הציגו את עצמם.
כשהחבר שלו היה איתו בשמיים הוא לקח אותו לכל מיני מפגשים חברתיים ותמיד גרם לו להרגיש חלק מהקבוצה.
הוא נתן ליונגי לחוות דברים שמעולם לא חשב שהוא יהיה זכאי להם- חברים, מסיבות- מה לו ולדברים כאלו, הוא תמיד נמנע מהם.
זה לא שהוא אהב את החבר שלו רק בגלל מי שהוא גרם לו להיות. הוא אהב אותו כי לא היה אפשר לעמוד בפני החיוך העדין שלו והתמים, חיוך שיונגי ראה מלא פעמים בשביל לדעת שהוא משטה בך ומסתיר על נזק גדול מאוד שהוא עכשיו עשה, כמו למשל הגרפיטי הידוע על העננים בשמיים בדיו לא מחיק ("אקונה מטטה") או היום שהוא וטאהיונג החליפו את כל השלטים בשמיים לכיוון אחד - המשרד של אלוהים- ויצרו פקק רציני של מלאכים.
הוא אהב אותו, אהב בכל ליבו אבל אז הוא עזב.
הם דמיינו נצח של שניהם ביחד. החבר שלו יושב ברגליים מקופלות על המיטה מולו ומדבר בהתרגשות על זה שיעברו לגור ביחד.
שנה אחרי, הם יושבים בקצה השמיים, מנדנדים את הרגליים באויר, והחבר שלו מדבר על איחוד של שניהם. לנצח, ולתמיד.
שנה נוספת אחרי, יונגי רץ בכל השמיים, צורח את השם שלו בייאוש ומחפש אותו, רק כדי לחזור הביתה למיטה קרה ולשקט שנוצר אחרי שהוא הלך.
יונגי חש מרפק נתקע בו "על מה אתה חולם?" הפנים של ג'ימין היו מולו עם שתי עיניים סקרניות במיוחד.
"על כלום" התחמק יונגי
"ממש כלום. נראית מאוהב" ענה ג'ימין והפריח נשיקות באויר, גורם ליונגי להסמיק.
"יש לך חברה?" שאל בישירות את יונגי. יונגי מצא את התקרה מעניינת מאוד.
ג'ימין הרים את ראשו לתקרה גם. "זה שתרים את הראש למעלה לא יגרום לי להפסיק לשאול" אמר, מביט עדיין לתקרה.
יונגי הסתכל עליו ופרץ בצחוק.
עכשיו כשהוא מביט על ג'ימין, הוא חשב כמה הם דומים בהתנהגות שלהם . הוא חייב לשאול את אלוהים על זה.
המחשבה על אלוהים הזכירה לו את העונש שקיבל.
אלוהים הטיל עליו עונש כבד מדי. הוא לא מסוגל לפנות לאחרים ולעזור להם למצוא את התקווה או בולשיט אחר שאלוהים אמר. הוא הסתכל על האנשים שהכיר כבר- הוסוק, ג'ימין ונאמג'ון. אולי הוא יעזור לאחד מהם? הוא לא ידע אם זה קיצור דרך אבל זה נראה לו אפשרי, בניגוד למשל לפנות לאחד האנשים הזרים סביבו, שהיה משימה בלתי אפשרית.
הוא יעזור לג'ימין חשב, בטוח יש משהו שג'ימין רוצה.
"יש משהו שאתה רוצה?" שאל, שוכח את נושא השיחה עליו דיברו קודם.
הפעם היה תורו של ג'ימין להסמיק "לא. אני לא..לא התכוונתי לשום דבר" גמגם . "רק שאלתי מתוך סקרנות"
זה לא נשמע משכנע במיוחד והוא הוסיף במהירות "אני לא מנסה להתחיל איתך, אתה מבוגר".
יונגי הביט בו בכיווץ מצח. השיחה לא הלכה כפי שרצה, אבל זה תמיד קורה לו. בראש שלו זה נשמע מצוין, אבל כשהוא מנסה לדבר, הכל מתערבב.
הוא לקח נשימה וניסה להתחיל שוב.
" אין לי חברה" ענה
"וחבר ?" שאל ג'ימין
"אין לי חברים" ענה יונגי
"אל תגיד כזה דבר!" קרא ג'ימין בקול. הוא חיבק את הזרוע של יונגי "אני חבר שלך" אמר וגומה קטנה הופיעה בצד פניו.
נאמג'ון, שעקב אחרי השיחה בעניין, מצא שזה הרגע הנכון להתערב.
"ג'ימין ויונגי חברים" הכריז בקול ומחא כפיים.
ג'ימין שחרר את הזרוע של יונגי ועשה אצבע משולשת לנאמג'ון.
"אל תקשיב לו" לחש ליונגי "אבל אנחנו כן חברים". סתר את עצמו באותו משפט.
הוא נשען לאחור, מניח את הרגליים על הכיסא ממול וחיכה לסרט שיתחיל.
כותרת הסרט "סיפור אהבה בלתי נשכח" הופיע על המסך.
יונגי הרים גבה לעבר השמיים, שואל בציניות ללא קול "באמת?"