אז איך זה לחיות עם בני אנוש? אם תשאלו את יונגי הוא יגיד לכם שככה נראה הגיהינום.
לא, יותר גרוע אפילו. הגיהינום לפחות סגור בשישי שבת.
כשג'ימין קפץ על הספה בשמחה והחליט שהוא נשאר בבית, יונגי היה צריך לחשוד. מי מכניס לבית שלו אדם זר?
בכלל, מי מכניס לבית שלו אנשים?
מסתבר שג'ימין.
יונגי עבר לגור איתם- ועם כל החברים שלו. אף אחד לא ציין בפניו שנאמג'ון, הוסוק וג'ונגקוק מבלים את רוב היום ולרוב גם חלק ניכר מהלילה בבית של ג'ימין.
נוספו עליהם ג'ימין וטאהיונג, שהיו יותר זמן בבית ו/או בים מאשר בבית הספר.
אחרי בדיוק שבוע שיונגי התהלך קבוע עם אטמים בגלל הרעש הקבוע בבית של ג'ימין וטאהיונג, הוא שקל בפעם העשירית להיום לעבור למלון.
אבל אז ג'ימין הגיח משום מקום, שלף את האטמים מאוזניו של יונגי ודיבר בהתלהבות על משחק כדורגל של הנבחרת של ג'ונגקוק ויונגי הרגיש שהוא יכול להקשיב לו שעות.
"אז אתה לא יוצא מהבית אף פעם?" שאל ג'ימין
"אני לא אוהב להיות בחוץ"
ג'ימין הסתכל על יונגי בסקרנות. "למה?"
"רועש שם. יש שם אנשים".
הוא נתן את כל הסיבות של ג'ימין למה כן לצאת לבחוץ.
"אני מעדיף להיות לבד" סיכם יונגי במשיכת כתף.
"אני שונא להיות לבד" ענה ג'ימין.
- "אני מעדיף לבד כי יש זמן לחשוב "
-"כי באות המחשבות"
אמרו ג'ימין ויונגי ביחד.
ג'ימין צחק. "אז אתה אוהב לחשוב? גם טאהיונג כזה. הוא חושב הרבה ומדבר לעצמו. רואים שאתם קרובי משפחה".
'אני לא קרוב שלו!' רצה יונגי לומר בעצבים אבל רק שתק ובהה בעיניים הירוקות של הנער מולו. ובכלל, זה לא שלמלאכים היו קשרי משפחה.
טאהיונג נכנס למטבח, לבוש בפיג'מה למרות שיום שלישי והשעה אחד צהריים. שערו היה מבולגן ושפתיו נפוחות.
הוא הפטיר "בוקר" לג'ימין, הוציא לשון ליונגי ולקח כוס מים.
"ממתי אתה שותה?" שאל יונגי, שוכח שג'ימין מקשיב ועליו להיות זהיר.
"זה לג'ונגקוק" ענה טאהיונג.
"ג'ונגקוק כאן?" שאלו יונגי וג'ימין ביחד.
ג'ימין הביט מעט בקנאה בטאהיונג. הוא וג'ונגקוק לא הסתדרו בהתחלה אבל עכשיו טאהיונג נמרח עליו כל הזמן, אפילו בכיתה. ג'ונגקוק אמנם מסמיק, אבל לא מאפשר לטאהיונג לזוז ממנו.
הם בילו ביחד את הלילה? תהה ג'ימין.
יונגי הופתע מסיבה אחרת. למלאכים אין צורך מיני אז מה טאהיונג עושה עם ג'ונגקוק? הוא רצה לשאול אותו אבל ג'ימין עמד והקשיב להם.
"תרגעו שניכם" אמר טאהיונג שהביט בשניים מולו, המחשבות שלהם ניכרות בבירור על פניהם. "הוא חזר אלי אתמול אחרי המשחק וירד גשם ועכשיו הוא חולה".
"אההה" אמרו ג'ימין ויונגי ביחד. המחשבות שלהם נרגעות.
טאהיונג הביט בהם וצחק בלב. איזה תמימים הם.
"הנה המים שלך, הוד מלכותך. אתה לא מבין איזה חקירות הם עשו לי"
ג'ונגקוק פתח את ידיו לעבר טאהיונג וטאהיונג נכנס לתוך החיבוק.
"שמעתי" . גיחך ג'ונגקוק, שותה בבת אחת את המים. "נראה שג'ימין קצת מקנא", אמר טאהיונג, "לא כל כך נעים לי ממנו"
"ג'ימין אוהב להיות במרכז תשומת הלב", אמר ג'ונגקוק. ועכשיו כשנאמג'ון עם יורי, והוסוק בחזרות ואני איתך--" טאהיונג חייך חיוך ענקי לשמע שתי המילים האלו- ג'ימין מרגיש לבד"
"אני חושב שג'ימין בכללי לא אוהב להיות לבד", אמר טאהיונג מהורהר. "הוא אוהב שיש מלא אנשים ". טאהיונג הכיר את ג'ימין מעט זמן, אבל כבר קרא אותו לעומק.
"זה נכון", אמר ג'ונגקוק. "אני לא יודע למה, אבל ג'ימין תמיד מעדיף מקומות המוניים. כשהוא רק עבר לבית ספר שלנו היינו ישנים איתו כל לילה, הוא מפחד לישון לבד".
טאהיונג שקע במחשבות. הוא חזר לעבר, לשמיים, והבעה עצובה עלתה על פניו בלי שישים לב.
ג'ונגקוק לא הבין מה הוא אמר שככה העציב את טאהיונג. הוא החליט להעביר נושא. אולי כואב לטאהיונג על ג'ימין, חשב
"ביום שבת יש משחק כדורגל של הקבוצה שלנו, אתה יודע, אני הקפטן" אמר ג'ונגקוק בגאווה לא מוסתרת.
"יגיעו ציידי כשרונות! תחשוב מה זה, יכול להיות שהמשחק שלי יהיה כזה טוב שאני אוכל להיות שחקן בליגת המדינה!"
ג'ונגקוק חלם רחוק מאוד, כמו כל אחד מאיתנו, אבל בעיני טאהיונג זו היתה אופציה אפשרית שיכולה לקרות.
"אתה לא יכול לנצח במשחק!"
"אני לא? מה אתה מנסה לשחד אותי?" ג'ונגקוק היה מבודר מהעניין.
"אני רציני איתך, אתה לא יכול לנצח" התעקש טאהיונג.
"אוקי דבר תכלס. מה יוצא לי מזה שאני לא- מנצח בכוונה?" ג'ונגקוק רכן לטאהיונג ונישק אותו בצוואר עולה לאט לאט לשפתיו .
"אולי יצא לי משהו כזה?" לחש ג'ונגקוק ורמז רמיזה ענקית.
"שתסמיק שוב ותתחבא באמבטיה?" הקניט אותו טאהיונג . הוא גילה מהר מאוד שג'ונגקוק ביישן ולא נפתח לכל אחד, תרתי משמע, ואהב להקניט אותו על כך.
מבחינת טאהיונג, הכל היה חוויה מסקרנת ושונה שהוא רצה לנסות מתוך סקרנות. אצל ג'ונגקוק, הכל לווה בשאלות עמוקות ותהליך הבנה עצמית. אבל טאהיונג לא דחק בג'ונגקוק, הוא חיכה שג'ונגקוק יבין שזה בסדר גמור להמשך לאותו מין שלך ויתמודד עם הדעות הקדומות שהושרשו בו. זה היה מסע אישי שעל ג'ונגקוק לעבור וטאהיונג יכל רק ללוות, אבל לא לדחוף או להושיט יד שתמשוך קדימה.
"אתה תסמיק לפניי!" ענה ג'ונגקוק מעט פגוע.
"אדום מתאים לי", אמר טאהיונג, לא יודע אילו מחשבות כחולות עברו בגלל המשפט הזה בראשו של ג'ונגקוק.
"אסור לך לנצח" אמר טאהיונג שוב, חוזר לנושא הקודם. "אסור שציידי הכשרונות יבחינו בך"
ג'ונגקוק חשב לרגע שטאהיונג לא יודע מה זה ציידי כשרונות. "הם לא יצודו אותי... אני לא אהיה מת---"
הוא השתתק.
נזכר.
"אבל היית אמור להיות מת". המשיך טאהיונג את מה שג'ונגקוק הבין. "לכן אסור לך לעשות שום דבר שיכול לשנות את העולם.
אם תנצח, ציידי הכשרונות יבחינו בך, ואם הם יבחינו בך, אתה תבחר ותהיה שחקן מקצועי. אתה תנצח במשחקים שבכלל לא היו אמורים להתרחש " הסביר טאהיונג.
"אבל זה רק כדורגל. מה זה כבר ישנה את העולם?" שאל ג'ונגקוק.
טאהיונג הניד בראשו.
"אם אתה תהיה שחקן מקצועי יהיו לך אלפי מעריצים, אתה תשפיע על המון אנשים... וזה לא משהו שהיה אמור לקרות כי..." טאהיונג השתתק
"כי אני אמור להיות מת" השלים אותו ג'ונגקוק בקול עצוב.
טאהיונג הסתובב לעברו. הוא ראה את האכזבה על פניו של ג'ונגקוק ואת הדמעות שאיימו לזלוג. הוא שמע קודם לכן מג'ימין כמה ג'ונגקוק מתרגש לקראת המשחק.
"אני מצטער, קוקי", אמר טאהיונג וליטף את שערו.
"אל תצטער" ג'ונגקוק ניסה לחייך מבעד לדמעות. "זה ממילא רק משחק כדורגל".
הוא הסתובב לעבר הקיר וחיבק חזק את הכרית.
זה רק משחק. למה זה כזה חשוב לו?
כי אמא שלו תהיה. והוא רצה להרשים אותה.
כי אם יצליח יקבל מלגה לקולג' ויוכל ללמוד, כי בלי מלגה אין לו סיכוי לממן את הלימודים.
הוא בלע את הרוק שהצטבר לו בגרון.
זה רק משחק הזכיר לעצמו.
הוא חש בטאהיונג מניח את ידו עליו ומחבק אותו. הם נשארו ככה מחובקים שעה ארוכה. טאהיונג מניח לג'ונגקוק לעקל את המשמעות של השיחה ביניהם.
ג'ונגקוק משך באפו.
"עדיף שאני לא אשחק בכלל" אמר, מגיע למסקנה שטאהיונג התפלל שיגיע אליה לבד. הוא לא ידע איך להגיד את זה לג'ונגקוק בלי לפגוע בו עוד יותר.
"אני לא יכול לקחת מקום של ילד אחר שרוצה את ההזדמנות".
טאהיונג חיבק חזק יותר את ג'ונגקוק.
"אני יודע שזה קשה, אבל זה מה שצריך לעשות" אמר.
ג'ונגקוק רצה להגיד שלא נכון. טאהיונג לא יודע אם זה קשה כי הוא מעולם לא היה במצב כזה. טאהיונג היה מעדיף ללכת לים, לשבת על החוף ולשמוע מוזיקה. הוא לא היה רוצה ללכת לנבחרת ולהיות השחקן הכי טוב. הדברים האלו פשוט לא עניינו אותו.
הוא רצה להיות כמו כולם.
בדיוק מה שג'ונגקוק הכי פחד להיות .