"אתה מתכוון להמשיך להעלים עין?" שאלה אי יו.
ג'י דרגון ישב מולה, הפעם הוא לא אכל שום חטיף וגם לא עישן. לא היה לו תיאבון.
"אתה יודע שאתה לא יכול להמשיך להעלים עין" אמרה אי יו בקשיחות.
ג'י דרגון נאנח. "אני חייב לעשות את זה?" התבכיין," אין לי הקלות כי אני אלוהים?"
" אתה חייב לעשות את זה בגלל אתה אלוהים" אמרה אי יו וגלגלה את עיניה.
"תקרא לו".
~~~
טאהיונג הרגיש את המיטה זזה והרביץ לה. היה לו נוח במיוחד וזה לא הוגן שהמיטה תפריע לו לישון ומי בכלל שמע על מיטה זזה??
"איי --איה- דייי!! " התבכיין ג'ונגקוק, "תפסיק להרביץ לי!"
הוא ניסה לגלגל את טאהיונג לחלק שלו במיטה כדי שיוכל לקום. אחרי הרבה מחאות וטענות טאהיונג הואיל בטובו לחבק כרית במקום את הבטן של ג'ונגקוק, וג'ונגקוק הצליח לקום מהמיטה.
הוא דידה למטבח רעב, נתקל בהוסוק שכבר היה ער לגמרי והכין צלחות עם קורנפלקס 1 לכולם. כי מה לעשות, למצוא אוכל אמיתי בבית של ג'ימין היה נדיר.
"מה אוכלים?" שאל ג'ונגקוק באמצע פיהוק ענקי
"תבחר. יש קורנפלקס עם חלב..במבה עם חלב. בייגלה עם חלב .." אמר הוסוק והצביע על הקערות.
ג'ונגקוק לקח את אחת הקערות בלי להתעניין מה יש בתוכה ואכל כף מלאה.
הוא ירק את כל תכולת פיו חזרה לצלחת.
"בדקת את התוקף של החלב?" שאל בפרצוף אומלל.
הוסוק פער את עיניו באימה. הוא כבר שפך חלב לכל הקערות!! הוא הסתכל על קרטון החלב, התאריך היה כמובן לפני חודש וחצי, לא מפתיע.
"ג'ימין!!" צעק ג'ונגקוק בעצבים, "אני עוד שניה הורג אותך!"
אבל לא היה עם מי לדבר
ג'ימין וטאהיונג המשיכו לישון כאילו הם בארמון מלכותי שבו השומרים צועדים על קצות האצבעות שלא להעיר את הוד מלכותם..
גם לא נאמג'ון שנתקע בשולחן והפיל את הקערות לא העיר אותם, לא הצחוק ההיסטרי של יורי ולא הקללות של ג'ונגקוק שהיה רעב ורצה אוכל. ואם אפשר אוכל טרי ואכיל.
הוא השאיר את השלושה (הוסוק, שהיה עם עודף אנרגיות אפילו בשבילו, נאמג'ון שקילל את השולחן ויורי שצחקה מכל דבר) לסדר את הבלאגן שהאחד (נאמג'ון) יצר וחזר לחדר עם טאהיונג.
"קום!" ג'ונגקוק צעק לתוך האוזן של טאהיונג.
"קוםםםם!" הוא ניער את טאהיונג חזק, משך את הכרית ואת השמיכה וטאהיונג הואיל בטובו לפתוח עיניים.
"מה הבעיה שלך? אתה לא יכול להגיד בוקר טוב כמו בנאדם נורמלי?" רטן טאהיונג
"אני רעב. אתה המלאך השומר שלי, נכון? תמציא לי אוכל"
טאהיונג גלגל את עיניו. הוא עשה את זה הרבה מאז שהכיר את ג'ונגקוק. "אמרתי לך זה לא עובד ככה. אני מלאך, לא הארי פוטר"
"לא אכפת לי. אני רעב אתה לא אמור לדאוג לי?"
"אני אמור לדאוג שלא תשנה---" טאהיונג התעייף באמצע משפט. למה לטרוח כשהיה ברור שג'ונגקוק לא מקשיב.
"אני אקנה לך אוכל בבית הספר" אמר והסתובב חזרה לישון.
ג'ונגקוק סובב אותו חזרה "רק מחר יש בית ספר, היום יום ראשון"
"אלוהים!" קרא טאהיונג בקול. ג'ונגקוק הזה שיגע אותו. הוא לא יכול להיות רעב לכמה שעות??
~~~
למעלה בשמיים ג'י דרגון שמע מלאך שקורא לו והציץ לראות מי קורא לו נואשות. בטוח שהינה, עכשיו הוא יצליח להתחמק מהחובה הלא נעימה שלו.
"זה רק טאהיונג" אמר ג'י דרגון באכזבה.
הוא הביט באי יו שהחזירה לו מבט נחרץ ובלתי מתפשר ולחץ על הרמקול שיפזר את קולו בשמיים.
"יונגי!"
ג'ין הרים את ראשו בבהלה. למה אלוהים קורא ליונגי? למען האמת מאז שטאהיונג ירד לעולם בני האנוש השמיים התנהלו ללא תקלות. ויונגי אף פעם לא קיבל שיחת שימוע. הוא היה מלאך צייתן מאוד.
מה קורה כאן?
יונגי הגיע לחדר של ג'י דרגון, ג'י דרגון חיפש את אי יו וראה שהיא נעלמה.
יופי, חשב, השאירה אותי לעשות את העבודה המלוכלכת.
הוא זכר איך זה היה עם טאהיונג.
הוא יאשים, טאהיונג יעשה פרצוף תמים.
אלוהים יביא הוכחות, טאהיונג יתחיל לבכות ויבקש סליחה וחוזר חלילה.
לג'י דרגון ממש לא התחשק לראות את יונגי בוכה. או לשמוע מישהו בוכה. הוא היה רגיש מדי.
"איזה עונש מגיע לי?" שאל יונגי בשלווה.
ג'י דרגון הביט בו בתדהמה. "זהו? בלי אני לא אשם? בלי לבכות ולהשתולל?"
יונגי משך בכתפיו. "אני אשם, ואני יודע שעברתי על חוקי השמיים"
"אתה מצטער?" הסתקרן ג'י דרגון.
יונגי חייך. "אני נראה לך מצטער?"
גי דרגון חשב לכמה רגעים ארוכים. יונגי יקבל קנס, זה ברור. אלו היו הנהלים.
אבל זה לא מספיק. יונגי עבר על הוראות מפורשות של אלוהים ופרץ לחדר האבטחה, ושלא לדבר על צאריונג שהופיעה בחלום של הוסוק.
ג'י דרגון הסתכל למטה וראה את הוסוק מזמזם לעצמו בעליצות. לא, הוא לא יכול להעניש את יונגי על דבר כזה. מגיע להוסוק להיות שמח.
אבל על הדברים האחרים...
"אני גוזר עליך עונש לרדת חודש לעולם בני האדם. עליך לעזור לחמישה אנשים למצוא מחדש את התקווה שלהם". פסק ג'י דרגון.
יונגי חשב שאין קל מזה. הוא יתן להם טפסי לוטו זוכים ויפתור את הבעיה.
"ואתה לא יכול לתת להם כסף".
פניו של יונגי נפלו. זה נהיה מסובך מדי.
"יש לך חודש". סיכם ג'י דרגון.
יונגי ידע שמגיע לו עונש,
אבל לעשות עבודות שירות בעולם בני האנוש היה משפיל במיוחד.
הוא לא אמר כלום אבל השפה הקפוצה שלו הסגירה כמה שכעס.
כשניגש לצאת מהחדר, עלה במוחו של ג'י דרגון רעיון שטני.
"יונגי, אם אני לא טועה טאהיונג הציג אותך כבן דוד שלו, נכון?" יונגי ידע היטב שאלוהים יודע שהוא לא טועה.
"אני חושב שזה יהיה מושלם אם תחליט לבקר אותו...בוא נגיד למשך חודש."
יונגי נעץ מבט קשה באלוהים.
הוא בא לומר משהו אבל ג'י דרגון הרים את היד.
"תזהר במילים שלך. זו יכולה להיות גם שנה במקום חודש"
יונגי סגר את פיו חזק. ההשפלה!! הוא יורד לבצע עבודות עם מלאך בדרגה נמוכה כמו טאהיונג! מה יגידו עליו בשמים!
הוא יצא מהלשכה של אלוהים ונתקל בג'ין שעמד בחוץ והגיע לתמוך בו, בלי שיונגי יבקש אפילו.
ג'ין הבין מיד שמשהו לא בסדר לפי הבעת הפנים של יונגי.
"חודש! למטה!" סינן יונגי בעצבים, מטיח את ידו בענן הסמוך ושובר אותו.
"שלחו אותך לגיהינום?" שאל ג'ין, מופתע ביותר. לרוב המלאכים זה לא היה עונש רק שינוי אקלים.
"הלוואי. שלחו אותי לעולם בני האנוש!" זעם יונגי
אוקי . כן. זה באמת עונש.
הוריד בצווארו של יונגי פעם בזעם.
"ואני אמור לגור עם טאהיונג!"
ג'ין דחף אצבע לאוזן לוודא שהיא לא סתומה. "מה אמרת?"
"שמעת אותי! אני הולך לגור עם טאהיונג, זה נראה לך הגיוני??"
ג'ין חשב כמה ערמומי אלוהים אבל לא אמר זאת בקול.
"נו תתנחם. עכשיו תוכל להסתכל על ג'ימין ישן בעיניים שלך ולא דרך מצלמות האבטחה" ניסה ג'ין לנחם.
"מה אני סטוקר?" הפטיר יונגי.
"לא. כי להסתכל עליו מלמעלה על בן אדם ישן בכלל לא קריפי" פלט ג'ין.
יונגי הביט בו מופתע. הוא לא ידע שג'ין יכול להיות ציני. ( הו, הוא לא ידע הרבה דברים על ג'ין אבל נשאיר את זה ככה בינתיים)
"זה לא אותו דבר", ענה יונגי.
אבל חיוך קטן הופיע בזוית פיו.
על מה הוא נענש? שהוא עוקב אחרי בן אנוש.
מה העונש שלו? להמצא ליד אותו בן אנוש.
זה לא נשמע לו רע בכלל.
ג'ין רדף אחרי יונגי ואחז בשרוול שלו, עוצר אותו. הוא הכיר את המבט הזה על פניו של יונגי.
"מה אתה מתכנן?" שאל בחשדנות
"אני? כלום" ענה יונגי בתמימות מלאכית. "רק לקיים את ציווי האל".
ג'ין נחר בבוז. ממש. רק יונגי וציווי האל.
"אם אתה לא מאמין תבוא בעצמך לראות" אמר יונגי "אל תדאג. אני אבוא" הזהיר ג'ין.
הוא לא יתן שיקרה משהו לטאהיונג.
יונגי ארז כמה חליפות, אשראי שחור ללא הגבלת מסגרת שקושר לחשבון פרימיום של השמיים, כלומר, ללא הגבלה אי פעם, וניגש לקחת את מסמך ההעברה מאלוהים. בלעדיו, טאהיונג לא יאפשר לו להכנס אל הבית, ידע.