🥀🥀🥀 (טריגר מוות עד לסימן 🥀)
"למה אתה כאן יונגי?" שאל ג'ונגקוק. "ג'ימין לא כאן".
הם היו בבית של ג'ונגקוק, למה שיונגי יחשוב לחפש את ג'ימין דווקא שם?
יונגי לא ענה וג'ונגקוק הבין לבד.
"לא"
"בבקשה. אל תיקח לי את אמא."
"בבקשה---"
טאהיונג ניגש אליו וחיבק אותו וג'ונגקוק מירר בבכי על כתפו.
"תעשה משהו טאהיונג!! אתה מלאך, תעשה משהו!!" מירר ג'ונגקוק והרביץ באגרופיו על החזה של טאהיונג. טאהיונג הידק את האחיזה שלו בג'ונגקוק וחיבק אותו קרוב, עיניו מלאות דמעות.
יונגי הושיט יד לאמו של ג'ונגקוק, תפקידו הוא לקחת אותה אל השמיים.
"תשמור על ג'ונגקוק שלי" אמרה לטאהיונג. היא ליטפה את ראשו של ג'ונגקוק שבכה והשתנק, נאחז חזק בחולצה של טאהיונג.
ג'ונגקוק הצטמרר לרגע, כאילו הרגיש את מגעה של אמא שלו.
"היא הלכה, ג'ונגקוק" אמר טאהיונג ברוך אחרי שראה את נשמתה של אנג'לין מלווה על ידי יונגי לשמיים.
"אני רוצה להשאר פה עוד קצת", אמר ג'ונגקוק בקול חנוק. "תשאר איתי?"
טאהיונג חש כאב שג'ונגקוק בכלל שואל שאלה כזו.
"אני תמיד איתך", אמר, נותן לג'ונגקוק לקרוס עליו ולהתמך בו.
~
הכל קרה כל כך מהר. אחר צהריים אנג'לין היתה במרכז קניות ונפלה. דימום מוחי אמרו הרופאים.
ג'ונגקוק לא סמך על בתי חולים, בכספו ובכסף של טאהיונג הוא שכר אחות צמודה ורופא כמעט צמוד, הופך את חדרה של אמו בבית לחדר חולים.
אנג'לין לא התעוררה אפילו פעם אחת במהלך החודש וחצי, וג'ונגקוק לא זז ממיטתה. הוא דיבר אליה, סיפר לה הכל.
שהיה אמור למות, שחזר לחיים, שעלה לשמיים, שטאהיונג מלאך וכמו שהיא תמיד טענה-שגם ג'ימין מלאך.
"ידעת את זה אמא?" שאל אותה "ידעת את זה בתוך תוכך, נכון?"
"אבל אנחנו לא ביחד", הוסיף, יודע שאמא שלו ניסתה לא פעם לשדך בינו לבין ג'ימין.
"אני עם טאהיונג" , סיפר לה, "ואני אוהב אותו..כל כך אוהב אותו..."
ג'ונגקוק המשיך לדבר לאמא שלו, למרות שהיא לא הגיבה. הוא פחד לשאול את טאהיונג מה עתיד לקרות וטאהיונג פחד לספר.
~~~
הטקס נערך יום למחרת בצהריים והיה קצר. הוא הרגיש מיותר עבור החברים ובמיוחד עבור ג'ונגקוק, כי ג'ונגקוק ידע את האמת, אמו שם למעלה בשמיים.
יונגי עדכן אותו שהיא לקחה את צ'אריונג אליה וביחד הן המשיכו לעולם הבא, שם יחכו בסבלנות עד ש--
יונגי גמגם, מחזה נדיר מאוד,
"עד שתמותו", אמר, "סליחה על איך שזה נשמע"
ג'ונגקוק ידע שאמו יכולה להסתכל עליו מהשמיים ושהיא קרובה לאלוהים, כך שאם הוא רוצה משהו היא תבקש מאלוהים למענו.
הקושי היה המרחק שלו ממנה והעובדה שהוא לא יכול להרים טלפון ולהגיד את המילים הכל כך פשוטות ורגילות, "היי אמא, מה יש לארוחת צהרים?"
🥀🥀🥀
ג'ונגקוק חזר לגור בבית בו גדל עם אמו. הוא העביר שעות רבות בחדר שלו או בפינת אוכל, על הכיסא בו אהבה אמו לשבת.
הוסוק הרגיע את טאהיונג שזה טבעי ויתן את הזמן לג'ונגקוק, הוא דיבר מניסיון , ידע טאהיונג, אבל טאהיונג פחד ולא יכל לשתף את הוסוק בפחדים שלו.
לפני חודשיים, טאהיונג ניהל שיחה עם אלוהים. היו לו כמה תובנות שאלוהים אישר אותם.
שניהם הסכימו על מה שהיה ידוע מראש, החיים של ג'ונגקוק קטנים עליו. הוא נועד להיות אדם גדול.
יש לו נשמה כזו, והכלא שהיא מונחת בו הורג אותו, כל יום יותר ויותר.
לאלוהים הפתרונות.
או במקרה הזה פיתרון אחד. טאהיונג סירב לשמוע על כך ואלוהים הציע לו לנסות את הפיתרון, אולי יגלה בעצמו שהוא מתאים לג'ונגקוק.
טאהיונג ניסה, וזה התאים כמו כפפה ליד.
ג'ונגקוק בעצמו אמר לו שמעולם הוא לא הרגיש חי יותר.
אלוהים השאיר את הבחירה לטאהיונג, זה היה בידיים שלו אם להציע לג'ונגקוק או לא, וטאהיונג דחה כל יום את ההחלטה.
אלוהים אמר שיהיה דד ליין לזמן המוקצב לטאהיונג, וכשיגיע הדד ליין טאהיונג ידע מכך.
עכשיו, כשאמו של ג'ונגקוק עברה לעולם הבא, טאהיונג הרגיש שזה הדד ליין שאלוהים דיבר עליו.
עכשיו אלוהים לוקח לידיו את ההחלטה, וטאהיונג פחד מההשלכות.
~~~
ג'ונגקוק ישב בחדרו על המיטה. ראשו בין ידיו,
האלבום שלו- אלבום החלומות אמו קראה לזה - היה מונח לפניו.
הנה הוא עם כדורגל, הנה אוסף הכתבות ששמר על השחקן שהכי העריץ רונאלדו, הנה הוא במדי הנבחרת והנה הוא הופף לקפטן נבחרת הכדורגל.
הנה הוא חותם עם צייד הכשרונות, הנפילה הראשונה שלו. והנה כל הפרסומות בהן דגמן, אך איש אינו יודע שזה הוא.
לא משנה כמה הוא התאמץ, הוא לא יצליח לפרוץ את הבועה הקטנה שלו. הוא לא יכול לשנות כלום בעולם.
אדוה קטנה הורגשה בחדר, ג'ונגקוק לא טרח להרים את עיניו, הוא ידע מי התגשם מולו.
"אין לך מקום על פני עולם בני האדם, לא תצליח לעשות פה דברים גדולים אף פעם"
"אז זה מי שאהיה תמיד? ג'ונגקוק מחנות הירקות? דוגמן שאיש לא יודע מי שהוא? אף פעם לא יותר מזה?"
אלוהים הושיט יד לג'ונגקוק. "אתה יכול להמשיך איתנו. אנחנו זקוקים לחדשנות, התקבענו לא מעט במנהגים שלנו"
"אתה יכול לחולל שינוי"
"אתה יכול לעזור להרבה אנשים בשמיים" אמר אלוהים.
"אבל הם לא ידעו שזה אני שעזרתי להם"
"הם לא ידעו" אישר אלוהים
"הם לא יכירו את השם שלי" אמר ג'ונגקוק
"לא. הם לא יצעקו את השם שלך בהערצה. הם לא ידעו שצריך להודות לך. הם לא ידעו שזה אתה".
השתררה דממה בזמן שג'ונגקוק חשב על זה.
הוא לא יהיה משהו בעולם. לא יכירו אותו. אפילו לא יגידו לו תודה.
אבל הוא יחולל שינוי.
"אני מסכים" אמר ג'ונגקוק וחייך
ואלוהים לא יכל להיות גאה יותר.
וכך, שנתיים אחרי, ג'ונגקוק הושיט יד לטאהיונג ועלה איתו לשמיים.
יהיו דברים שהוא יתגעגע אליהם, אין ספק, אבל בזכות טאהיונג הוא זכה לחיות עוד שנתיים שלמות.
הוא למד הרבה, והפך להיות לאדם טוב יותר, למרות שטאהיונג מזכיר לו תמיד שהוא תמיד היה אדם טוב.
שנתיים אחרי טאהיונג מסיים סוף סוף את המשימה הראשונה שקיבל בשמיים, להביא את ג'ונגקוק המת לשמיים.
בלי עוד משימות לטאהיונג, מחליט ג'י דרגון, עדיף להשאיר אותו בדברים הפשוטים.
למשל, נתנו לו לעצב את היכל הכניסה ולמרות ששילוב הצבעים מעט מוזר, התוצאה היתה בהחלט מעוררת השראה.
ג'ונגקוק עלה לשמיים, הפעם לתמיד.
_____
רגע לא סיימנו💖 יש המשך