-49- Tomato

1.3K 145 17
                                    

פרק 49- עגבניה

"יש מצב שאת קאת'רין, הבחורה שלוקאס לא מפסיק לדבר עליה?" שאל אותי אד ואני הופתעתי ואז צחקתי.

"כן, זאת אני, למה?" שאלתי והמשכתי לצחוק בזמן שלוקאס נאנח לעצמו. אני כמעט רואה אותו חושב לעצמו, 'למה בכלל בטחתי בו?!' או משהו דומה לזה.

"או, סתם. לא משנה. רק רציתי לדעת למה ההתנהגות שלו השתנתה בכזו קיצוניות... בדרך כלל הוא שלגון מהלך." הוא אמר וצחק. לא ידעתי מה פשר ההתנהגות החמימה של אד פתאום, אבל התעניינתי לשמוע דברים נוספים על הצד החיצוני של לוקאס. משום מה, לי הוא הראה את הצד הנחמד שלו, אבל כלפי חוץ, הוא אדיש יותר מחייל במשמר הפרטי של המלכה, קר יותר מכל קרחון ולא מרוצה כל הזמן. אבל למרות כל זאת, הוא עדיין החבר הכי טוב שלי.

"אבל הוא חמוד ככה!" מחיתי בצחוק, מניחה את ידי על ראשו של לוקאס ומזיזה אותה מצד לצד, "ויש לו שיער נעים!" הוספתי וצחוקו של אד גבר.

"את משהו, קאת'רין, אני אומר לך." הוא אמר ולוקאס הנהן משום מה.

"הגענו." אמר לוקאס אחרי ששתק במשך רוב ההליכה ונעצר מול מבנה ישן ונטוש.

"אתה הולך להוריד אותי...?" שאלתי אחרי שראיתי שהוא לא עשה שום צעד ורק עמד מול הבניין.

"כמובן שלא, אני נהנה בפעם הראשונה מאז שהשארתי אותך ללמוד להילחם." הוא אמר ונכנס אל תוך המבנה בזמן שאני רוטנת ומרביצה לו עם האגרופים שלי ובועטת בו ברגליי.

"אני לא רואה, קייט." לוקאס אמר בקול מעוצבן ואני צחקתי ואמרתי, "אז תשים על ניווט אוטומטי!"

לוקאס לא הגיב ואחרי כמה שניות התחלתי לבעוט חזק יותר. הוא פשוט תפס את שתי רגליי בידו השמאלית וייצב אותי כך שאני לא יכולה לבעוט.

ניסיתי בכל כוחי להתנגד לאחיזה שלו, אבל לוקאס היה חזק מדי.

"לוקאס..." שמעתי את אד אומר מאחוריו והנהנתי אליו, "אולי תוריד אותה..." הוא אמר ואני החלטתי שהגיע הזמן להפסיק את כל העניין.

"לוקאס!" קראתי והתחמקתי מאחיזתו במהירות, "אתה חזק אפילו יותר עכשיו, אני כל כך גאה!" אמרתי ושיחקתי אותה כיאלו אני דודה רחוקה ומעצבנת שלו, בזמן שצבטתי אותו בלחי, מנסה להוציא ממנו את המצב האדיש.

הוא הגיב לי בדרך הכי פחות צפוייה.

"קייט, אני האבא בבית הזה, אני אמור להיות גאה בך וחוץ מזה, יש לי הפתעה בשבילך." הוא אמר בזמן שהוא צבט את לחיי בחזרה, חוזר להיות הלוקאס של פעם, עם מראה חדש ויפה יותר.

סובבתי את ראשי לאחור לרגע וראיתי את אד בוהה בשנינו בפה פעור. גיחכתי לעצמי ורצתי לעברו, לוקחת את החרב שלי ואת הפגיונות הרזרבים מהכיס החיצוני ומחזירה לו את התיק עם הדברים שלא חשובים, כמו הבגדים.

My Destiny: Warrior {hebrew}Where stories live. Discover now