My Destiny: Warrior {hebrew}

-97- The Target: Get your house back

פרק 97- להחזיר את הבית שלך

זמן מה עבר מאז שאריק הגיע לטירה לראשונה. הנוכחות של החיילים משרה ביטחון עצום על המקום ובנוסף, הם יעילים. הם טובים גם בניקיונות. 

לוקאס מהר מאוד מצא את עצמו בראש שרשרת המזון, מוביל גדודים ענקיים של חיילים לכל רחבי הממלכה במטרה אחת - לאחד אותה תחת שלטונו. 

בזמן הזה, אני נשארתי בטירה עם מארק, הגנרל השמיני. החיילים שלו היו הנחמדים ביותר. הוא אסף את החיילים שלו מהמקומות המוזרים ביותר. אנשים שנאבדו במסעות, אנשים שהכפר שלהם נהרס, חיילים לשעבר שבגדו בארבעת הגנרלים שמרדו ושודדים לשעבר, אנשים שמתחרטים על שהדרדרו למטה.

גיליתי שמארק לא היה בכלא של המכשפים יחד עם שאר הגנרלים. המינוי שלו היה מהיר. אבא שלו, שהיה הגנרל השמיני, נהרג כשהתנגד לשליטה של המכשפים והוא מינה את בנו, מעניק לו את הדרגות ושולח אותו לדרכו. לכן, כל החיילים שלו, ויש הרבה כאלה, עוקבים אחריו מרצונם האישי, מתוך נאמנות עם חיוך על השפתיים.

"בחיי שלא ידעתי שאת הנסיכה." הוא צוחק ממשהו שאמר קודם ולא שמתי לב אליו. "כשלוקאס הגיע ודיבר בפעם הראשונה, הייתי בטוח שאין לו לב. אבל מסתבר שיש לו, איפה שהוא שם בפנים." 

"אל תדבר עליו ככה." אני אומרת באופן מיידי אבל אני חייבת להסכים איתו. מנקודת מבטו, לוקאס הוא יצור ללא לב. גם אני הייתי חושבת ככה, אם הייתי בצד השני של המתרס. בינתיים, אני מעדיפה להישאר בצד הזה. "הוא ראה את הדרגות שלכם. הוא היה בטוח שאתם כאן כדי לפגוע בנו."

"גם אני הייתי חושב אותו הדבר." ההנהון שלו מהיר. "אבל הוא נתן לנו הזדמנות חדשה."

"הוא הכיר את אריק כשהיה ילד." לחשתי בשקט. נזכרת ברגע שבו מצאתי אותו נאנח ונשען על הקיר, אחרי שעזבתי את אריק להתמקם עם החיילים שלו.

"אתה בוטח בו?" התקרבתי אליו בצעדים קטנים והוא התרומם מהקיר, סוגר את הרווח בנינו.

"הכרתי אותו פעם." הוא מתוודה. "הוא היה תלמיד של המורה שלימד אותי באחוזה מהילדות שלי." 

"אתה בוטח בו?" שאלתי שוב, כיוון שלא קיבלתי תשובה. שמחתי שהוא מספר לי פרטים, אבל אני צריכה לדעת מה הוא חושב.

"אני לא מאמין שהוא משקר." ידו עוברת על הלחי מלאת הזיפים שלו. "הוא נראה חלש גם כן והכוונות של החיילים היו אמיתיות. הם באמת התכוונו להתאבד מולנו." 

"בגלל זה עצרת אותם?" 

"עשיתי את זה כדי שאת לא תראי דם נשפך עוד." הוא אומר. "אני חושב שאבחן אותם. גם אם הם כולם יבואו אלי בבת אחת, הם לא יכולים להרוג אותי." הוא מרים את ידיו ואוחז בשתי חרבותיו השחורות שנתלו שוב על כתפו אחרי חודשים ארוכים של החלמה.