-17- Steven

1.5K 150 19
                                    

"לוק!" קראתי לו בזמן שהסתרקתי בחדר שלנו.

"כן?" הוא הגיע עם מגבת כרוכה סביב המותניים שלו אחרי המקלחת.

"העיינים שלי! תלבש משהו!" צעקתי וכיסיתי את עיניי.

"איזה בת את." הוא צחק והלך למקלחת כדי להתלבש.

"אז מה רצית?" הוא אמר אחרי שהוא יצא לבוש מהמקלחת במכנס.

"תלבש חולצה קודם!" אמרתי.

"מה קרה קייט? את לא יכולה להתרכז כי אני כל כך חתיך?"

"אל תעוף על עצמך, לוקאס!" צעקתי אליו והוא גיחך.

"לישון באותה מיטה כשאני בלי חולצה אין לך בעיה, הא?" הוא שאל.

"בטח שזה שונה! אתה מכוסה בשמיכה!" אמרתי ונעצתי בו מבט שאומר 'עוד מילה ואתה מת.'

"טוב, טוב, בסדר. אני מרים ידיים." אמר ואחר כך הרצין.

"נשארו לנו עוד שלושה ימים כולל היום. חשבתי על ללכת אל חנות הבגדים היום, בא לך?" הוא שאל אותי בזמן שלבש חולצה.

"חשבתי שנמצא אולי איזה חנות ספרים..." אמרתי בשקט.

"מה דעתך שנלך לחנות שלך קודם ואם ישאר זמן נלך לחנות בגדים, ובמקרה הגרוע ביותר- נלך אליה מחר. בסדר?" הוא שאל ואני הנהנתי.

"זאת תוכנית טובה." אמרתי.

"אז את באה לארוחת בוקר, קייט?" הוא שאל אותי.

"בטח." אמרתי וכבר שמעתי את לוק צוחק אחרי ששמע את בטני מקרקרת. שוב.

***

"טוב.. אז חנות הספרים אמורה להיות איפה שהוא פה..." אמרתי והלכתי בין הרחובות הצפופים של הרובע המשלים בביטחון.

אבל למעשה, אני איבדתי את הדרך ברגע שיצאנו מהפונדק.

"את בטוחה שזו הדרך הנכונה, קייט?" הוא שאל אותי "אנחנו הולכים כבר חצי שעה והאישה שבקבלה אמרה שייקח לנו עשר דקות להגיע לשם."
"אוף, נו!" אמרתי ורקעתי ברגלי. "הלכתי לאיבוד, בסדר?" אמרתי לו והסבתי לו את גבי.

"זה בסדר קייט." הוא אמר ונגע בכתפי "יש לנו את כל היום."

הסתובבתי אליו לאט והוא חייך אלי חיוך מעודד.

"את זוכרת איך הגענו לכאן?" הוא שאל אותי בעדינות.

"לוקאס... אני מודאגת ממצבך הבריאותי..." חשבתי לעצמי וכנראה שאמרתי את זה בקול.

"ממצבי הבריאותי? למה?" הוא שאל אותי.

"אתה נחמד מדי... זה קורה רק כשאתה חצי ישן או חולה... כמו בפעם ההיא שהצטננת ביער והיית נחמד אלי במשך יום שלם." אמרתי לו והוא עיווה את פרצופו כשנזכר ביום הזה.

"אני פשוט רוצה להנות מהימים החופשיים שיש לנו כאן. עכשיו, תגידי לי איך אמרו לך להגיע." הוא אמר והסברתי לו.

My Destiny: Warrior {hebrew}Where stories live. Discover now