My Destiny: Warrior {hebrew}

-26- On the shoulder

"מ-מה קרה לקופסה?!" שאלתי את לוקאס בפאניקה.

היא התחילה לרחף מיד אחרי שיצאנו ועכשיו נשמע קול פיצוח שבקע ממנה.

"אני לא יודע בדיוק כמוך." הוא ענה לי בקול מתוח.

"זה עומד להתפוצץ או משהו כזה?" שאלתי אותו כשאני עדיין מודאגת.

"אין לי מושג קייט." הוא אמר לי, "אבל תתרחקי בכל מקרה, אני לא רוצה שתפגעי." המשיך ואחר כך נעמד לפני, מגונן כמו תמיד.

מעניין מה יש בתוך הקופסה העגולה הזאת.

"משהו שיעזור לך" שמעתי בתוך ראשי. זה מה שהדרקונית שהייתה שם אמרה לפני שמתה.

אני מקווה שזה לא טריק של המכשפים ושזו הייתה החלטה נכונה לקחת את הקופסה הזאת ולהשאיר את הדרקונית שם.

לוקאס כנראה ראה את הדאגה בעיניי כי הוא הסתכל הישר לתוכן אמר: "אל תדאגי, מה שלא יקרה, אני לא מאשים אותך, אף פעם."

הנהנתי באיטיות, מתקשה להסיט את עיניי ממנו.

היו לו עיניים לא מציאותיות מדי, כאלה שדורשות שתגידי את האמת.

מצמצתי במהירות והסטתי את עיני אל הקופסה שריחפה עכשיו מעלינו.

כעבור כמה זמן הקופסה פשוט נחתה בידיי ונראה ששום דבר לא קרה.

מה? מה קרה כאן הרגע?! אני הוזה מעייפות?

הסתכלתי על השמיים וראיתי את קרני השמש הראשונות של הבוקר מפציעות. היינו בתוך ההר הזה כל הלילה.

"קייט, בואי נעזוב את זה בינתיים. אני עייף מת." לוקאס אמר והתנדנד לו עם התיקים שלנו עד שמצא פיסת דשא ליד המערה שהיינו בה ופשוט נפל והלך לישון.

כן, כן, הוא פשוט נפל והתחיל לנחור. כמה טיפוסי ללוקאס.

הידקתי את אחיזתי סביב הקופסה והלכתי לישון ליד לוקאס כאשר אני חושבת במעורפל שאסור לי להירדם.

***

התעוררתי כמו שנרדמתי, ליד לוקאס מחבקת את הקופסה.

"את בסדר?" שמעתי את לוקאס שואל בנימנום.

"כן..." אמרתי ומצמצתי כמה פעמים בעיניי כדי לוודא שאני לא הוזה- בקופסה היה סדק.

"לוק!" צעקתי עליו והוא התרומם בבהלה והתסכל לצדדים תוך כדי שהוא צועק לי בחזרה: "איפה האויב קייט?"

"איזה אויב?" שאלתי והסתכלתי גם אני לצדדים.

הוא נאנח בשקט וחזר לשכב על הדשא.

"קייט, מה קרה?" הוא שאל אותי וחזר לנימה המנומנמת שלו.

"תסתכל. פשוט תסתכל." אמרתי והצבעתי על הקופסה ביד אחת וביד השנייה עדיין החזקתי אותה.