My Destiny: Warrior {hebrew}

-29- The War of thinking

המבט בעינים שלו שבר אותי.

זה ממש לא בסדר.

הן היו ריקות.

אפור ריק וקר. קפוא כמעט כמו שממה מכוסה בקרח. הניצנוץ האדום שבעיניו כבר לא נראה, האפור השתלט על הכל.

העיניים שלו לא אמורות להיות ככה!

הן אמורות לזהות אותי, לשאול אם אני בסדר ולעזור לי.

נכון. הוא תמיד עוזר לי. אבל אני מקווה שהפעם אוכל לעזור לו.

התיק שלו עדיין היה לידי ועיניו עדיין מוארות באדום.

נגעתי בידו וראיתי שהוא שם לב שנוגעים בו אך מכיוון שלא זיהה סכנה הוא אינו תוקף. זה כבר דבר טוב.

ניתקתי את החיבור שלי עם יין, החיבור מעייף אותי ואני צריכה את הכוח עכשיו.

בלית ברירה, שפכתי חצי מהבגדים החדשים שלי החוצה. במילא לא הייתי צריכה אותם.

הוצאתי גם את הספרים שלי וראיתי שמהספרון שהיה בתוך התיק במחסן נפלה מעטפה.

השארתי את הספרים וחלק מהבגדים בשקיות והחבאתי אותם בקן של סנאי.

את המעטפה הכנסתי לספרון ואותם הכנסתי גם לתיק של לוקאס.

לאחר מכן העברתי את כל שאר הדברים שלי, חוץ מהחרבות שלי והלבוש שלי, אל התיק של לוקאס ואת שלי השארתי על הרצפה. ריק.

הביצה הייתה בטוחה בתיק שלי כשסביבה יש חולצה שלי, כדי שלא תישבר מהטלטולים של הדרך.

סגרתי את השרוך השחור של התיק הגדול והנפתי אותו על כתפי.

הלכתי לעברו של לוקאס והחזקתי בחולצה שלו.

הוא סובב את ראשו אלי אבל לא התנגד.

התחלתי ללכת צפונה, לכיוון הגבול.

הוא בא אחרי בלי לומר דבר. אבל ברגע שעזבתי את שולי חולצתו הוא פשוט נשאר במקום אז פשוט החזקתי מחדש את חולצתו וגררתי אותו משם.

אחרי שהתרחקנו מהם והגענו אל שולי היער עשיתי עצירה מתחת לעץ גדול שאף אחד לא יכול לראות אותנו דרכו.

הסתכלתי לרגע על שמש הצהריים החמה ואז חזרתי אל לוקאס.

בסדר, הגיע הזמן לנסות את זה.

התחברתי אל יין וגיששתי באפלה של מוחי אחרי מוחו של לוקאס.

כשזיהיתי אור אדום בתוך מחשבותי התקדמתי אליו עד כמה שיכולתי ובתוך תוכי תהיתי איך זה אפשרי שאני מתקדמת בתוך המוח שלי.

לבסוף, הגעתי את האור העגול האדום הבוהק אך סביבו היו שרשראות שחורות ודוקרניות למראה.

ניסיתי לגעת בהן אבל כל פעם שניסיתי הועפתי אחורה על ידי כוח בלתי נראה.

'לוקאס?' אמרתי כשאני שולחת את מחשבותי ברנדומליות אל סביבתי.