"לשלוח אותי לאקדמייה? על מה את מדברת?" שאלתי אותה, מבולבלת אפילו יותר אחרי שהיא ענתה לי.
"האקדמייה למכשפים!" היא אמרה כיאלו זה ברור מאליו.
"למכשפים?!" שאלתי בהלם, "אבל הם... האויבים שלנו..." אמרתי והסתכלתי עליה, לא מבינה מאיפה היא הביאה את הרעיון הזה.
"או, אל תדאגי, לא כל המכשפים רעים, הנה, אחת עומדת כאן ממש מולך!" דיאנה אמרה והצביעה על עצמה ואז המשיכה, "אני לא מבינה איך לא חשבתי על זה קודם! כמובן שצריך להמציא סיפור כיסוי ולשאול לדעתו של לוקאס, אבל זה שום דבר!" היא אמרה ומחאה כפיים.
"סיפור כיסוי? הא? מה? אני לא מבינה מילה ממה שאת אומרת." אמרתי לה ולחצתי על הרקות שלי, כיוון שהראש שלי התחיל לכאוב ממתקפת השמחה המחייכת שנקראת דיאנה.
"את תביני עוד מעט!" היא אמרה ומשכה אותי אל תוך הבית עם הוראה לארוז את הדברים שיש ברשימה שהיא שמה לי בכף היד, אחרי שכתבה אותה במהירות על.
נאנחתי בשקט ופתחתי את הדלת של החדר שלי, הוצאתי תיק שחור מהארון שדיאנה אמרה לי איך להגיע אליו רגע לפני שנעלמה מאחורי אחת הדלתות שבקומת הקרקע.
במשך כמה שניות פשוט בהיתי בתיק ואחר כך נכנעתי והסתכלתי ברשימה.
"את כל הדברים של כפור, מכנס שחור צמוד מבד גמיש, חולצה שחורה צמודה, כובע שחור גם הוא, מגפיים גבוהים בצבע שחור ואל תשכחי לאסוף את השיער לקוקו גבוה..." הקראתי את הרשימה וככל שהמשכתי לקרוא ככה הגבות שלי עלו יותר למעלה. זאת לא רשימת דברים שצריך להביא, זאת רשימת מטלות שעלי לעשות, לעזאזל עם דיאנה, והיא גם ברחה לאחד החדרים ואני לא יודעת איפה היא עכשיו.
נאנחתי בשקט, זרקתי את הפתק על המיטה והוצאתי את הבגדים שכתובים ברשימה מהארון ולקחתי אותם למקלחת.
אחרי שהתקלחתי דחפתי את כל הדברים של כפור אל תיק הגב השחור. כמו צעצועים שהוא נוהג לשחק בהם, בובה מרוטה וכמה קשקשים כחולים יפהפיים שנשרו לו והחלטתי לשמור.
התקדמתי אל עבר המיטה וראיתי שהפתק נפל הפוך, ושכתוב עליו משהו. התקרבתי כדי לראות טוב יותר ועיניי כמעט יצאו מחוריהן.
בכתב יפה ומסולסל, שונה לחלוטין מהכתב המשורבט שבו הרשימה שבצד השני הייתה כתובה, היה כתוב: "תגיעי לעיר הבירה של הפיניקס ותמצאי את לוקאס, אני אחכה לך שם. נשיקות, דיאנה. הו, ונ.ב- כפור בא איתי ואל תשכחי לקחת את כלי הנשק שלך, זה המבחן האחרון שלך."
אני שונאת אותה. כל כך שונאת אותה. ברור שהיא תמצא דרך למרר את חיי עד השנייה האחרונה. והיא גם ידעה שאין לי ברירה אחרת אלא ללכת אם כפור הולך. טוב נו, זה לא אומר שאני צריכה לצאת ברגע זה, אני אצא מחר בבוקר.
הלכתי אל המטבח וראיתי שם צלחת מכוסה ועליה עוד פתק. הרמתי את הפתק מעל הצלחת וקראתי אותו.
YOU ARE READING
My Destiny: Warrior {hebrew}
Teen Fictionקאת'רין מעולם לא חשבה שהחיים השקטים שלה יתהפכו. רגע אחד היא ביער, קוראת את הספרים האהובים שלה, וברגע השני מנסה להיחלץ מלהבות כחולות ששורפות את אחוזת הדרקון, הבית שלה. כשהיא יוצאת משטח האחוזה ופוגשת אותו היא מבינה שהמסע שלה מתחיל. אז... שנתחיל גם אנ...
