My Destiny: Warrior {hebrew}

-20- The arena

הסתכלתי על לוק נלחם בזירה.

הוא נלחם נגד אדם מגודל האוחז בחנית.

למרות שהיריב נראה חזק גיליתי מהר מאוד שלוקאס חזק יותר ושהיריב לא נלחם יום מימיו.

המחזה של לוק, שנראה כל כך קטן בהשוואה ליריבו מחזיר מלחמה ואפילו גובר עליו היה מדהים.

הסתכלתי על תנועתיהם של לוק והיריב שלו בריכוז אבל לא משנה כמה ניסיתי לא הצלחתי לפענח את התבנית של לוקאס וזה תסכל אותי.

לעומת זאת, את התבנית של היריב שלו, פיצחתי בלי בעיה.

החולשות שלו בלטו לעיניי כמו צבעים באמצע חור שחור.

הוא בכלל לא היה לוחם, הייתה לו תבנית קבועה של התקפה שמאלית והגנה ימנית והוא בחר בחנית כנראה בגלל שהייתה הכלי הכי נוצץ שהיה במאגר.

שקעתי בעולם המוכר של פיענוח נתונים ובמהלכים של לוק ולפני ששמתי לב לוק ויריבו נעלמו מעיני.

הסתכלתי סביבי ולפתע שמעתי קול קורא מאחורי "חיפשת אותי?"

קפצתי כל כך גבוה שאני חושבת שציפור נפגעה על הדרך.

"לוק!" אמרתי בעודי מניחה את ידי על החזה "אל תבהיל אותי ככה! כבר אמרתי לך את זה!" צעקתי עליו בעודי מנפנפת בידי בלי ששמתי לב.

ומה לוקאס עושה בחוצפתו?!

הוא צוחק! כן, כן, הוא צוחק!

"מה אתה צוחק?" שאלתי אותו כשהטונים שלי מתרוממים לגבהים מפחידים.

"א-אני... צוחק... בגלל ש..." הוא אמר תוך כדי צחוק בעודו אוחז בבטנו.

הסתכלתי עליו במבט זועם.

"חכי שנייה." אמר בעודו מרים את ידו הימנית והשמאלית עדיין אוחזת בבטנו.

לבסוף הוא נרגע.

"אין לך בושה?!" שאלתי אותו בעודי מפנה לו את הגב בעודי מנגבת את הדמעות שהתחילו לרדת בלי ששמתי לב.

כולם הסתכלו עלינו ואני רציתי לקבור את עצמי איפה שהוא.

פתאום הרגשתי את ידו של לוקאס מונחת על כתפי בעוד הוא צועק לקהל שלנו "אין מה לראות פה! סובבו את הראש!"

הרגשתי את מבטיהם של האנשים ננעצים בנו אפילו יותר והבכי שלי גבר.

זה היה בדיוק כמו מה שקרה לגיבורה מספר שקראתי... כולם צחקו עליה ואף אחד לא דיבר איתה אחרי זה ולבסוף היא מתה בבדידות.

אחרי שקראתי את הספר הזה החלטתי שאני לא קוראת ספרים עם סוף עצוב לעולם.

עכשיו הייתה לי את אותה הרגשה שהייתה לי כשנכנסתי לתוך הספר והרגשתי את הרגשות של הדמות ההיא.