-93- Playing with death

1K 118 17
                                    

פרק 93- משחקים עם המוות

"להרוג אותך?" שאלתי בבלבול והבטתי בו מתעוות על הרצפה. איך אוכל להרוג אותו? זה תומאס אחרי הכל.

"מהר, קאת'רין." הוא נאנק ועיניו הבליחו שוב לצבע צהוב.

"אני לא יכולה." כמעט בכיתי וחרבי נפלה לרצפה. "אני פשוט לא יכולה להרוג אותך, תום."

"את הורגת את הנחש הגדול." הוא לחש בשקט. "אני לא אוכל לחזור לגוף הזה."

הרמתי את מבטי, מבולבלת מהמידע החדש שקיבלתי והמוח שלי לאט לאט התחיל להתרוקן. רק מדי פעם הרגשתי את דקירות הכאב החדות בידי הימנית.

"בבקשה, קאת'רין." הוא הניח את ידו על ידי הימנית וכאב חד צרב אותי מיד, גופי מתקפל מעט קדימה ואני מנסה להתנער מאחיזתו השורפת. 

"אני... אני..." התחלתי להגיד אבל לא הצלחתי להתרכז בגלל הכאב.

הכאב בידי התעצם. "כן, בבקשה נסיכה." קולו של תומאס השתנה לקול לועג. "תהרגי אותי." הוא צחק. הנחש הגדול חזר.

"את לא יכולה להרוג אותי, צוציקית." הוא חייך בזלזול והידק את אגרופו סביב ידי הימנית שנפגעה מהרעל ומחץ אותה. מתרומם על רגליו ומרים אותי דרך ידי הימנית. הכאב בלתי נסבל. "הדרגונר תמיד היו פחדנים. והפיניקס במצב רע מכדי לעזור לך עכשיו."

הוא זרק אותי על הקיר ליד לוקאס וידי השמאלית נזרקה לאוויר, מנסה לתפוס משהו. הצלחתי לתפוס את אצבעו של תומאס, שהחליקה בין אצבעותי הבוערות אחרי מאית שנייה, אבל הצרחה הקטנה שלו סיפרה לי שעשיתי שם משהו.

"אל תגעי בי." הוא נשף בזעם והסתכל על אצבעו. היא הפכה לשחורה. האש הכחולה פרצה מגופו וניסתה לתקן את הפצע, אבל ללא הצלחה. זה לא עבד להם. 

אני יכולה לפגוע בו? 

התרוממתי באיטיות על שתי רגלי, נתמכת בקיר ומדדה לעבר החרב בזמן שהנחש הגדול מסתכל על אצבעו ומחכה למשהו. כנראה שהיא תתרפא.

עד שהגעתי לחרב שלי, הנחש הגדול כבר חייך.

"זה התרפא." הוא צחק. "ואני חשבתי שכבר תוכלי לעשות לי משהו."

אצבעותי תפסו את בסיס החרב וידי הימנית מוקמה בביטחון מאחורי הגב. אני לא אתן לו להתקרב לידי הימנית שוב.

אני כל כך שמחה שדיאנה התעקשה שאלמד להשתמש בשתי הידיים. אני ימנית. עכשיו אני בחיסרון, אבל לא משהו שלא ניתן לכפר עליו באמצעות האש הסגולה שהמשיכה לבעור על ידי השמאלית ועל החרב, שנדלקה ברגע שנגעתי בה.

"זה?" הוא צחק כשראה שנכנסתי לעמדת מוצא, כמו סייף שמתכונן לקרב האחרון שלו. "זה מה שהעולם הזה שולח לי? ציפיתי ליותר."

"זה מה שיש." אמרתי באומץ פתאומי. מכאן כבר לא חוזרים.

"תראו אותה." הוא אמר בפליאה אמיתית. "קיבלה קצת אש וכבר היא עפה על עצמה. בני המין שלכם כל כך צפויים. קיבלו את האש והחליטו שהם השליטים העליונים של העולם." 

My Destiny: Warrior {hebrew}Where stories live. Discover now