My Destiny: Warrior {hebrew}

-1- The Game of Chess

פרק 1- שח מט

החרבות זהרו והחזירו את אור השמש המסנוור ואני תהיתי איך דבר כל כלך יפה יכול להרוג. חבל שאין זמן לתהיות באמצע קרב, שנייה של הסחת דעת והפסדת. וגם זה רק אם יש לך מזל, הרבה מאוד ממנו. אם לא, אתה תמצא את עצמך קבור עמוק בתוך האדמה עם פרחים שתולים מעל ראשך לפני שתשים לב בכלל למה שקרה בזמן הקרב. כרגע הייתי אחת מבני המזל של העולם הזה מאחר וזה רק אימון ולא קרב של ממש.

"את שוב לא מרוכזת, קייט." נזף בי צ'ארלי בקול מאוכזב והנמיך את חוד החרב מהגרון שלי אל האדמה, מה שנתן לי הזדמנות לנשום לרווחה ולהחזיר לריאותיי את האוויר שנעלם מהן כשהחרב נשקה לצוואר שלי.

בניגוד אלי, צ'ארלי לא נראה כאילו הוא נלחם לפני שניות בודדות. הוא לא הזיע או התנשם ובנוסף על כל אלה, בידיו החרב נראתה כמו חלק נוסף מהגוף שלו ולא כמו כלי נשק, דבר שהפליא אותי כל פעם מחדש. הוא דוגמא חיה לכך שקיימים אנשים כמו גיבורי הספרים שאותם אני כל כך מעריצה ושגרמו לי לנסות להשתתף באימונים האלו.

החרב של צ'ארלי היוותה עבורו טבע שני, כמו נשימה. כל עוד איימי לא הכריחה אותו להסיר את החרב, הוא הסתובב עם החרב שלו חגורה על מותניו בכל מקום ובכל זמן. למזלי, היא הכריחה אותו להסיר את החרב כשהוא נמצא בבית, כך שראיתי אותו עם החרב רק כשיצאנו לטייל או לרכב. דבר שלא קרה הרבה, מאחר וברוב שעות היום אני קוראת ספרים.

"אני יודעת." אישרתי את דבריו של צ'ארלי בלחש והנמכתי גם אני את מבטי אל הרצפה. מקווה שהוא יוותר לי על ההרצאה ועל ההבעות המאוכזבות לפחות הפעם.

"חשבתי על משהו." הוספתי בלי לחשוב ועשיתי את טעות חיי. אסור לי להגיד דבר כזה. עכשיו הוא יתחיל עוד פעם עם ההרצאה המטופשת הזאת. זה תמיד אותו הדבר. הוא מרצה לי את אותה ההרצאה במשך יומיים. היא מעלה בי כל כך הרבה הרגשות אשם שאני מתחילה להיזהר בהתנהלות שלי ובכל מילה שאני אומרת בסביבתו של צ'ארלי. עד כדי כך היא משפיעה עלי ההרצאה הזאת.

"זה לא בסדר, קאת'רין." קולו התחדד כשאמר את שמי המלא במקום לקרוא לי קייט, כמו שביקשתי ממנו מאות פעמים מאז שהייתי קטנה. אבל כל פעם שאני עושה משהו רע הוא שוכח וקורא לי בשם המלא שלי, קאת'רין. וגם זה קורה רק במקרה הטוב. לפעמים הוא משתמש גם בשם המלא שלי, קאת'רין לבית דרגונר. מה שרק מעצבן אותי אפילו יותר ומזכיר לי את דודה סופיה, שאותה לא ראיתי הרבה לאחרונה.

"את תמיד צריכה להיות מרוכזת אם את לא רוצה להיפצע או אפילו לאבד את חייך בקרב." לשאר ההרצאה לא טרחתי להקשיב, החלק הזה כבר חוזר על עצמו שוב ושוב בניסוח מעט שונה. את עושה את זה רע, את תוכלי להשתפר, יש לך עתיד בזה וכמובן שהתנאי היחידי הוא שתשקיעי יותר זמן ולא תחלמי. כל פעם שהוא מרצה לי אני עוברת על העובדות במוחי. כבר עבר זמן מה מהרגע שבו התחלתי ללמוד איך להילחם בחרב ולא השתפרתי אפילו לא במעט, מה שבעצם גרר סדרת הרצאות שחוזרת על עצמה בזמן האחרון. לפעמים אפילו כמה הרצאות ביום. מה שצ'ארלי לא מבין, הוא שאני וכושר אלה שני דברים שונים ומרוחקים שנות אור זה מזה. זה כמו לנסות לחבר בין שמן ומים. זה פשוט לא יעבוד. השמן יעלה למעלה בזמן שאני אצנח למטה.