פרק 54- הסוואה
"אז אני מניח שאני צריך לתמוך בך ולספר לך על ההסוואה שלך." הוא אמר והעביר את ידו שוב בשיערו.
"אבל לפני כן..." אמרתי והסתובבתי אל דיאנה. "יש לי שאלה אלייך." אמרתי לה והסתכלתי לה הישר בעיניים החתוליות הירוקות שלה.
היא מצמצה כמה פעמים בעודה מתיישבת בישיבה מזרחית על הרצפה האפורה והקרה וסימנה לי בעזרת נפנוף בידה להמשיך.
"ממתי החלטת שאני ולוקאס צריכים להתחתן?" שאלתי אותה, מנסה בכל כוחי לשמור על רוגע. בטוח יש לזה סיבה טובה.
"ברגע שנכנסתם אל הבית שלי וסיפרלם לי מי את. חוץ מזה, אם את חייבת לדעת, הייתה סיבה נוספת." היא אמרה במסתוריות.
"והיא...?" שאלתי אותה בחוסר סבלנות בזמן שאני מעבירה את אחד מהפגיונות שלי מצד לצד.
זה נכון שקיבלתי את הבשורה הזאת, אם אפשר לקרוא לה כך, ברוגע יחסית אלי. וגם הרוגע הזה הושג על ידי הדחקה מטורפת של מה ששמעתי. אבל עכשיו, אחרי שהקרב נגמר, כל מה שרציתי לעשות היה להסתובב במעגלים ולצרוח על לוקאס. רצון זה דבר טוב, חבל שזה לא יכול לקרות.
"בין אם כל הנסיבות שהובילו אותך ללוקאס לא היו קיימות, והיית חיה את חייך השלווים והרגועים, עדיין היית מתחתנת איתו. את הארוסה שלו מהרגע שבו נולדת. כך החליטו סופיה ואביו של לוקאס." היא אמרה ואני נכנסתי להלם אחד גדול
"הייתי מתחתנת עם החתול הזה גם אם כל מה שעברתי מהרגע שהבית שלי נהרס?! זה חייב להיות סיוט!" צעקתי ושמעתי את ההד חוזר אלי מהקומה הריקה.
כמובן שהגיחוך של לוקאס לא איחר להגיע ואחריו גם משפט המחץ שלו, "את תקועה איתי לכל החיים, נסיכה."
"ממש מצחיק." אמרתי, נושפת במהירות ומנסה להרגיע את עצמי. את הולכת לאקדמיה. את הולכת לאקדמיה. אל תתני לו להשפיע עלייך. את יותר חזקה מאשר איזה חתול אחד שמתחזה לבן אדם ויש לו חוש הומור מעצבן והילה מפחידה. לא, לא, את לא תתני לו את העונג לראות אותך מתעצבנת בזמן שלו זה בכלל לא משנה.
"מה זה יעזור לי אם אני אתחתן איתך?" שאלתי את לוקאס והוא הזדקף מיד בזמן שמבטו מרצין.
"הגנה," הוא אמר ושתק מיד אחרי כשהוא מסתכל עלי ואחר כך נאנח כיאלו פספס משהו חשוב מאוד.
"לא התכוונת להגיד עוד משהו?" שאלתי אותו בישירות. היו לי יותר מדי הפתעות ליום אחד.
"התכוונתי להגיד, הגנה ואותי, אבל אז ראיתי שאת עייפה ושאין לך כוח לצחוקים." הוא אמר באחד מהתקפי הנחמדות שלו. גלגלתי את עיניי בתגובה אבל הייתי אסירת תודה שהוא הבין שאין לי כוח לכלום.
"ועכשיו לשאלת השאלות!" אמרתי כשאני פונה אל דיאנה שעדיין ישבה בישיבה מזרחית על הרצפה ליד כפור שלמרבה הפלא, עדיין ישן. "יש לי ברירה?"
YOU ARE READING
My Destiny: Warrior {hebrew}
Teen Fictionקאת'רין מעולם לא חשבה שהחיים השקטים שלה יתהפכו. רגע אחד היא ביער, קוראת את הספרים האהובים שלה, וברגע השני מנסה להיחלץ מלהבות כחולות ששורפות את אחוזת הדרקון, הבית שלה. כשהיא יוצאת משטח האחוזה ופוגשת אותו היא מבינה שהמסע שלה מתחיל. אז... שנתחיל גם אנ...
