The Doubt - ספק

Part 8

״אז זה לא היה בגללי?״
״גם״ אמרתי וחתמתי את השיחה בזה שהצמדתי את השפתיים שלי לשלה, מוכיח לה שאני הגבר היחיד שהיא תרקוד איתו ברחבה הזאת.
המבט של אוסקר לא היה זר לי, הוא ידע שאלה שלי, הוא עשה זאת בכוונה.
ואם אוסקר יודע, אין לי ספק שהשמועה הגיעה ליפנים, מה שאומר שאלה תהפוך בקרוב למטרה.
לא שיקרתי שאמרתי שהיא לא שייכת למאפייה.
אבל החל מהלילה, היא בפנים אם היא רוצה או לא.
*********
מריאנו

״בוקר טוב״ אנזו נכנס לחדר העבודה, עליז במיוחד.
הפניתי אליו מבט מאיים, אבל זה לא מנע ממנו להמשיך לחייך.
״הוא יפסיק לצעוק מתישהו?״ פבלו מלמל ואני נאנחתי, לא טורח להגיב.
״מה היה בלילה?״ שאלתי את שניהם בדיוק שדלת חדר העבודה נפתחה שוב ומתאו נכנס ממנה.
״בלי בעיות״ אנזו אמר והוציא את הפלאפון שלו, מסמס משהו ומניח אותו על השולחן.
״פבלו?״
״תפסנו אותו״ הוא אמר ״המיקום היה מדויק, הוא חגג בבית הזונות המרכזי שלהם והיה עסוק בלהסניף בזמן שזונה מוצצת את הזין שלו״.
״נכנסתם לשם?״ שאלתי בזעם.
״לא״ אנזו אמר ״תפסנו אותו כשהוא הלך מסומם לאחד התאים הפנימיים״.
״הוא חי?״
״ממתין לך בבור״ פבלו אמר וחזר למחשב שלו.
הבור היה מקום העינויים המרכזי של המאפייה, אליו בדרך כלל היינו לוקחים את הבכירים של היאקוזה, או בוגדים.
זה גם היה מרכז העינויים הכי קשה של המאפייה במיאמי.
משם אף אחד לא יצא בחיים.
כולם יודעים על הבור, אבל רק אני ועוד כמה אנשים בודדים יודעים באמת איפה הוא נמצא.
״מעולה״ אמרתי וחייכתי בקרירות.
״מתאו?״
״הכל טופל בוס, הגופות נשרפו ונשלחו פיצויים למשפחות, היפנים קיבלו את המסר״.
״פיצויים?״ אנזו שאל ומתאו הסביר לו בקצרה על האירועים מהמועדון אתמול.
״אתה חושב שאנחנו מאבדים את הכוח?״ אנזו שאל ואני נדתי בראשי ללילה באופן חד משמעי ״אם היינו מאבדים את הכוח, הם היו חוזרים על מה שקרה בפעם הקודמת, הפעם הם רק ניסו להראות נוכחות״.
״יש שמועה ברחובות שהיאקוזה בדרך להפיל את המאפייה״ פבלו אומר ״אנשים מתחילים לפקפק״.
״אני חושב שצריך לעשות משהו כדי להחזיר לעצמנו את מלוא השליטה מריאנו״ אנזו אמר ״להוריד להם דילר וחייל פה או שם כבר לא משחק תפקיד״.
״אני לא מתכוון לעשות שום מופע ראווה״ עניתי לו ״זה לא הזמן המתאים״.
״ויכול להיות שזה הזמן הכי מתאים, תבוא למינוי כשאתה מנצח״.
״אני כבר מנצח אנזו״ אמרתי ״אבל לא אקח את הסיכון של כישלון או בלאגן נוסף של נקמה מצידם לפני המינוי, חוץ מזה.. הסבלנות שלי עדיין לא פקעה״.
״אתה מחכה לרגע האחרון?״
״אני מחכה לעוד התגרות קטנה מצידם״ אמרתי, נשען לאחור ״אני לא צריך יותר מזה״.
״אני מאחוריך אחי״ אנזו אמר ואני הנהנתי, היה חשוב לי קודם כל שיהיה הגב שלי.
״תדאגו להפיץ ברחובות שמי שחושב לעבור צד, עדיף לו להרוג את עצמו״ אמרתי אל פבלו ומתאו ״ואם לא, אני אעשה את זה״.
פבלו ומתאו הנהנו שניהם, ואנזו הביט בי מרוצה.
ידעתי שמה שעובר לי בראש, קרוב לוודאי עובר גם בשלו.
״אוסקר היה אתמול בפתיחה של המועדון״ אמרתי אחרי מספר דקות שאנחנו מדברים על המהלכים הבאים נגד היפנים.
אנזו הרים גבה בתהיה ושאל ״מה הוא עשה שם?״
״פלרטט עם אלה״ מתאו אמר ואנזו צחק.
במשך כמה שניות רק צחק, ואני ניסיתי לחשוב האם הוא באמת מועיל לי שהוא חי?
״הוא הרג אותו באמצע הרחבה?״ אנזו שאל את מתאו.
״כמעט״ מתאו אמר בחיוך ופבלו גיחך.
תקעתי מבט מוות ושניהם הורידו את החיוכים שלכם, רק אנזו נשאר משועשע.
״הוא מתגרה בך״ אנזו אמר אחרי שנרגע מהתקף הצחוק.
״נרגעת?״ סיננתי והוא הנהן ולגם מכוס הקפה שלו.
״הוא ידע, אחרת אין הסבר למה שעשה אתמול״ אמרתי ואנזו הנהן ״אני מתחיל לחשוב שמשהו מסריח מתרחש פה״.
״אני מסכים״ אמרתי.
״חשבת שהתקופה לפני המינוי תהיה רגועה?״ אנזו שאל ״טעית, עכשיו במיוחד הוא לא מתכוון לעשות לך חיים קלים״.
״אני יכול להקל על עצמי לבד בכך שאהרוג אותו״.
״דון חוליו לא יראה את זה בעין יפה כל כך״ פבלו אמר.
״לא יפריע לו״ אנזו אמר בתגובה, ״לדעתי הוא ישלח לך מכתב תודה״.
״כדאי שנחשוב על משהו לפני שההתגרות האת שאתה מחכה לה תבוא בצורת נקמה על עוד שטות של אוסקר״ פבלו אמר לי.
״תמצאו לי פיתרון, אני רוצה את אוסקר מחוץ לדרך שלי״ אמרתי ואנזו הנהן והרים את הנייד שלו כשזה החל לצלצל.
״אבא״ הוא ענה לשיחה והתרומם מהכיסא, יוצא מחדר העבודה.
״מתאו, טיפלת בבעיה של הכספים?״
״בטיפול בוס״ הוא אמר ״אני אבצע את זה היום״.
״קח איתך את איאן ותלמד אותו כל מה שצריך״ אמרתי ״תבדוק אם הוא מתאים לתפקיד, אני צריך אותך כאן בתקופה הקרובה״.
״אין בעיה״ הוא אמר ויצא גם הוא מחדר העבודה.
״אני חושב שיש לי פיתרון לאוסקר״ פבלו אמר לאחר כמה דקות של שקט והרים את מבטו ממסך המחשב.
״פתרון ממשי?״
״אני מקווה, כרגע רק רעיון״.
״דבר״.
״תכשיל אותו״.
״אני לא מבין״ אמרתי והוא ענה ״אנחנו צריכים לגרום לו לעשות משהו שמראש נועד לכישלון״.
״תעבוד על זה, תעדכן אותי כשיש לך משהו ביד״.
״אין בעיה בוס״.
״ביצעת את תדריך הבוקר?״.
״כן״.
״היו בעיות?״
״שום בעיות״ פבלו אמר.
עוד לפני שמישהו הספיק להוציא מילה נוספת, הדלת נפתחה בתנופה ומתוכה נכנסה אלה, לא טורחת לדפוק לפניי.
״בוקר טוב אלה״ פבלו אמר ואלה חייכה אליו ״בוקר טוב פבלו״.
היא הפנתה מבט אליי ושילבה את ידיה על חזה, גורמת לסוודר הענק שלבשה לעלות ולחשוף עוד מיריכיה.
״אנחנו צריכים לדבר״.
״דברי״ אמרתי, נושם עמוק ומנסה לסנן את הריח שלה שגרם לזין שלי להתקשות בשניות.
״כבר אחזור״ פבלו אמר ויצא מחדר העבודה, סוגר אחריו את הדלת.
״את לא יכולה לפתוח את הדלת, להכנס ולדרוש דברים אלה״ אמרתי בטון נמוך ״אנחנו עובדים״.
״ואתה לא יכול לקבוע לי איפה לישון ומתי, ואם לצאת איתך או לא״ היא אמרה במבט זועף.
טיפת יוגורט על קצה שפתה משכה את תשומת ליבי.
התרוממתי מהכיסא מבלי לומר מילים והתקרבתי אליה, מטה את פניה אליי ומתכופף, מוציא את לשוני ומלקק בעדינות את היוגורט מקצה שפתיה.
היא גנחה והצמידה את רגליה, נרעדת ממגעי.
״זוז ממני״ היא מלמלה בקושי וניסתה להדוף אותי.
התעלמתי, והצמדתי את השפתיים שלי לשלה, לא מבין למה אני מרגיש את הצורך הזה בכל פעם שאני רואה אותה.
״ואתה לא יכול לנשק אותי מתי שאתה רוצה״ היא אמרה בקול שקט, מגורה.
״אני יכול הכל, את שלי״.
״אני לא שלך״.
״את כן״.
״למה?״
״כי ככה החלטתי״ אמרתי בקול נמוך, מרוצה מעצמי לנוכח עיניה שנעשו כהות מתשוקה.
״למה לא רצית שהוא ירקוד איתי?״
״את רוקדת רק איתי״ אמרתי, מבלי לפרט לה את הסיבות, מבין מיד שהיא מדברת על מה שקרה אתמול ברחבה במועדון.
אלה עדיין לא הבינה אבל בקרוב היא תבין, היא שלי.
זה אומר שאף אחד לא נוגע בה, ואף אחד לא רוקד איתה.
היא נשמה עמוק ואמרה ״אני לא חפץ מריאנו״.
״לא״.
״תפסיק לקבוע מה אני״.
שתקתי והיא הרימה את עיניה אליי ואמרה ״אתה לא יכול לקבוע שאשן אצלך מריאנו״.
״את תשני כאן כשארצה״.
״אתה מעצבן אותי!!״ היא נהמה ורקעה ברגליה.
״מה את רוצה אלה?״ שאלתי ביובש.
״שתשחרר אותי״.
״לא יקרה, הלאה״.
היא שלחה אלי מבט משתאה, אבל התעשתה במהירות והתקרבה אלי, מרימה מעט את רגליה ואומרת קרוב לשפתיי ״אני לא יודעת מי אתה חושב שאתה, אבל אתה לא במקום של להחליט עליי״.
שתקתי, נותן לה להמשיך לדבר.
״אם זכרוני אינו מטעה אותי, אמרת שאני לא קשורה למאפייה, אמנם אני מכירה אותך ולא יכולה לחזור לחיי כי אני עדיין עובדת מולך.. לצערי״ היא אמרה ״אבל בהחלט לא קשורה למאפייה, ולכן אתה לא יכול להחליט עליי״.
״את כן״.
״מה?״ היא שאלה בתדהמה והתרחקה ממני.
״מי שרקדת איתו אתמול״ אמרתי ״הוא מי שהיה אמור להתמנות לבוס של כל הבוסים במקומי״.
״אז.. אז למה אתה נבחרת?״
״כי אני טוב יותר ממנו״ אמרתי ״ולמרות שהוא יודע שאין סיכוי לשנות את ההחלטה, הוא מנסה להוכיח את מזלו בכל פעם מחדש ובחלק מהמקרים זה אומר להפיל אותי״.
״מה.. מה זה קשור אליי?״ היא שאלה והתרחקה עוד.
״אוסקר יודע שאת שלי״ אמרתי לאט וברור כדי שהיא תבין.
״הוא יודע שאת קשורה אליי, ואני המאפייה״.
״לא״ היא מלמלה ״לא לא לא לא״.
״ואם אוסקר יודע״ המשכתי ״אין לי ספק שגם היפנים ידעו בקרוב, וזה מה שהופך אותך למטה, אחת מאיתנו״.
״אבל אני לא שלך!״ היא צעקה ״אנחנו אפילו לא זוג!״
״אנחנו כן״.
״כי מי החליט? אתה?״
״בדיוק״ אמרתי ביובש, מתעלם מהשנאה בעיניה.
״אתה בן זונה״ היא אמרה.
שתקתי, נותן לה להוציא את הזעם שלה.
״אני לא קשורה אליך״ היא אמרה ״לא, מספיק מבט אחד כדי להבין שאנחנו לא זוג, שאין ביננו כלום״.
״יש״.
״אין!״ היא אמרה בקול ״אני לא קשורה אליך, אני לא רוצה להיות קשורה אליך! בסך הכל עיצבתי את הבית שלך! זה לא הופך אותי לבת זוג שלך או אותך לבוס שלי״.
״תעצרי אלה״.
״זה נגמר מריאנו״ היא אמרה ״מה שלא חשבת שקיים, נגמר, אל תחפש אותי יותר, תתרחק ממני!״
״אלה!״ אמרתי אך היא כבר פתחה את הדלת ויצאה בהליכה מהירה.
התחלתי ללכת אחריה שלפתע אנזו ופבלו נכנסו לחדר העבודה עם מבטים רציניים על פניהם.
״מה?״
״אוסקר״ אנזו אמר ואני נדרכתי.
״מה הפעם?״ שאלתי בזעם.
״הוא השתכר אתמול בבר, ואחר כך נכנס בטעות לאחד מבתי הזונות המרכזיים של היפנים״ אנזו אמר ״ואחרי שהוא קלט איפה הוא נמצא, הוא הוציא את הנשק וניסה לירות באנשים שם״.
ניסיתי להשתלט על עצמי.
״בשניה האחרונה הצילו אותו, איתרו אותו בעזרת הנייד וחילצו אותו משם, אבל נהרגו חמישה חיילים בפעולת החילוץ״ אנזו אמר ״ובערך חמישה עשר יפנים״.
נשמתי עמוק ועצמתי את עייני, מתחיל לשקול ברצינות להרוג אותו ולגרום לזה להראות כמו תאונה.
״תיסעו לשם אנזו״ אמרתי בטון נמוך ״אני רוצה תמונת מצב ברורה״.
״נחזור מחר״ אנזו אמר בהסכמה וסימן לפבלו, ושניהם יצאו מחדר העבודה, נחושים.
שפשפתי את פניי וניסיתי לחייג לאלה, לא מופתע כשהגעתי ישר למענה הקולי.
יצאתי מחדר העבודה, מחפש אותה ברחבי הפנטאהוז ומופתע שהיא באמת הצליחה ללכת.
לעזאזל.
במקום להתעסק בבעיות האמיתיות שכרגע עומדות על הפרק, אני חושב עליה ומתעסק רק בה.
אצטרך להבהיר לה את מקומה, היא נכנסה לי לראש, שיחקה בו עם העיניים והפה שלה.
ומרגע שעשתה את זה, היא שלי, אם היא אוהבת את זה או לא.
אבל נכון להיום, לא היה לי זמן כדי לסדר את זה.
המינוי מתקרב, בעוד פחות משבועיים אהפוך להיות ראש המאפייה הסיציליאנית.
ועדיין, לא הצלחתי להביא את השטח למצב רגיעה.
והיום אצטרך להיות ממוקד עוד יותר מאחר ואנזו ופבלו לא כאן.
חייגתי לדייגו, מבקש ממנו לעשות סיבוב בכל העסקים שתחתינו כדי להבין מה המצב ברחובות.
השמועות שהמאפייה גדלה ומתחזקת הולכות ומתפשטות, הבעיה שלי התחילה באלה שחשבו שהם טובים וחכמים יותר, שעם היפנים המצב של העסקים שלהם יהיה טוב יותר.
בהם היה צריך לטפל.
כרמן נכנסה לחדר העבודה עם עוד קפה בידה, וכשהרמתי את מבטי להודות לה, התיקיה החומה שמתאו הניח פה תפסה את תשומת ליבי.
התרוממתי, לוקח אותה ופותח את כל המידע שנמצא בפנים על אלה.
רפרפתי בעייני מבלי להתעמק על כל מה שכבר ידעתי.
יש לה 2 אחים גדולים, וכל המשפחה שלה מתגוררת בישראל, למעט סבא שלה שמתגורר כאן במיאמי.
אין לה דודים מצד האמא, והיא לא בקשר רציף עם המשפחה מהצד של אבא שלה.
היא תמיד רקדה, אבל שילבה לימודי סטריט דאנס מקצועיים בזמן שעשתה את התואר שלה.
איך לעזאזל?
האישה הזאת הפתיעה אותי כל פעם מחדש.
פרטי מקום העבודה שלה היו כתובים כאן גם הם, וגם הכתובת של הדירה שלה, בישראל וכאן.
אמנם היא אישרה את העובדה הזאת, אבל עדיין התפלאתי לראות שהיא שירתה בצבא הישראלי במשך כמעט חמש שנים מלאות ביחידה קרבית בחיל האוויר.
אבל עם זאת לא הופתעתי.
היא תמיד הייתה דרוכה, תמיד חדה, קולטת מצבים בפחות משניה ויודעת בדיוק מה לעשות.
היא היתה בטוחה בעצמה, גם אם לא נראתה ככה.
חיפשתי את הסיבה שבגללה עזבה את הצבא, אבל היא לא הייתה מוזכרת בשום מקום.
נאנחתי, נשען לאחור ומביט בחוסר עניין בדפים שנשארו בתיקיה.
אמנם היה בה מידע על אלה, אבל לא יותר מדי, ולא משהו חדש לי מעבר למידע על המשפחה שלה.
לא היה לי ספק שהיא מסתירה משהו, שיש הרבה מעבר למה שהיא משדרת ושהיא הרבה יותר בוגרת ממה שהיא נראית.
היא עברה משהו בחיים שלה, השאלה מה?
לא ידעתי להצביע על מה שמסקרן אותי בבחורה הזאת, אבל היה משהו והוא לא הניח לי.