The Doubt - ספק

Part 3

הוא הביט בי עוד כמה רגעים, ואז נכנס למכוניתו ונסע משם מבלי לומר מילה נוספת.
לא היה לי הסבר לשום דבר ממה שקרה בשעות האחרונות, הגבר הזה יותר מבלבל ממה שחשבתי.
מה שקרה במעלית לא יחזור על עצמו, צדקתי בדבר אחד, הגבר הזה הוא צרות.
*****
״הגעת בדיוק בזמן!״ מיה הבהילה אותי כשעברתי את מפתן הדלת אל תוך הדירה שלנו.
״משוגעת״ מלמלתי ״אני מוקפת משוגעים״.
״יש לך רגשי נחיתות״ היא אמרה, מסתבר ששמעה אותי.
״בזמן למה?״ שאלתי והנחתי את המפתחות והתיק שלי על הדלפק, שומטת את ג׳קט הג'ינס שלבשתי על הספה ומתקדמת אל המטבח.
״ארוחת ערב״ היא אמרה וסגרה את הסיר, מוציאה את היין האהוב עלינו ומניחה אותו על השיש.
״את המלאך שלי״ אמרתי לה באנחת הקלה והיא חייכה, ״אני יודעת״.
״יש לי זמן להתקלח?״
״כן״ היא ענתה ואני לא בזבזתי זמן, ניגשתי אל החדר שלי וישירות אל המקלחת, נחושה לשטוף ממני את העצבים והבלבול של השעות האחרונות.
הפעלתי את המים, נזכרת שוב בעיניו של מריאנו ובמבט הנשקף מהם.
אלה לא סתם עיניים, יש סיפור שלם מאחוריהם, כזה שאני לא בטוחה שאני רוצה לגלות.
תיקון, שאני רוצה לגלות, אבל לא בטוחה עד כמה כדאי לי.
הוא מבלבל אותי, הוא לא החלטי ומפיל את כל התסכול שלו על העבדה שלי.
לא היה לי שום הסבר לעובדה שהגיע היום לפנאטהוז, התעניין לראשונה בבית שלו ומעבר לכך, דרש שהכל יעבור דרכו.
אבל מה שהכי בלבל אותי, הייתה הנשיקה שלו במעלית.
שום דבר לא הכין אותי לזה, למגע שפתיו על עורי, לדופק המתחזק בין רגליי וללב שלי שדהר בקצב מטורף.
הריח שלו לבדו שיגע אותי, חדר לראשי ובלבל כל מה שחשבתי עד עכשיו.
יותר מהכל בלבלה אותי העובדה שהוא נישק אותי שניה אחרי שהבהיר שהיחסים ביננו אמורים להיות מקצועיים.
ועם זאת, הוא לא אמר מילה על הבית או התכנית, שום דבר על מה שיש לי עד כה, היה נראה שזה לא יותר מחובה אצלו.
נאנחתי באריכות, משעינה את ראשי על האריחים ומקבלת החלטה, מעתה, לא אתן לו להתקרב אליי.
הוא רוצה שהכל יעבור דרכו, ככה יהיה.
אבל היחסים יישארו כמו שהם אמורים להיות - מקצועיים בלבד.
לא מעבר.
החלטתי גם שמעתה, לא אחשוב יותר על העיניים שלו, על המבט שלו ועל מה שהוא גורם לי להרגיש.
מריאנו איברה מעתה, הוא רק הלקוח שלי.
חייכתי במרירות אל האוויר, מקווה שהוא לא ירצה אחרת כי הייתה לי הרגשה שהוא משיג מה שהוא רוצה מבלי להתחשב ברצונותיהם של אחרים.
״הריח מדהים מיה״ מלמלתי לאחר שיצאתי חזרה, מנגבת את שיערי בעזרת המגבת ומתיישבת לידה במרפסת.
״היה לי משעמם״ היא אמרה וחייכה, מרימה צלחת אחת מהשולחן ומתחילה לאכול בהנאה.
גיכחתי, מרימה צלחת נוספת ומתחילה לאכול, מרגישה איך כל האנרגיות שאיבדתי כל היום פתאום חוזרות אלי.
״את נראית מותשת״.
״אני נראית מותשת כל הזמן״ אמרתי ״מאז שהתחלתי את הפרויקט של איברה, אני לא מצליחה לנשום״.
וכאילו כמו סימן משמיים, הטלפון שלי צלצל בהודעה.

אנזו: שמעתי שאחי היה בפנטהאוז היום, ענה על כל השאלות שלך? (20:22)
אני: על אף אחת מהן. (20:22)
אנזו: אדבר איתו. (20:24)
אני: אין צורך, אסתדר. (20:25)