The Doubt - ספק

Part 47

״פאק!״ שאגתי והכיתי את השולחן באגרופי, שובר את הזכוכית ומתעלם מהבטים המבוהלים של כולם סביבי, ומהדם שהחל לזרום בידי.
מבטי עדיין היה נעוץ בתמונות והזעם בגופי איים לשרוף אותי חי.
מישהו עקב אחר אלה במשך המון זמן, וצילם כל רגע בחיים שלה, ומי יודע מה עוד.
אלה הפכה להיות מטרה של היפנים מתחת לאף שלי.
*******************************
״תכווני למטרה״.
״אני מנסה, אתה גדול מדי״ אלה אמרה וניסתה להשליט סדר בנשימות שלה.
״מי שיתקוף אותך יהיה פחות או יותר באותו גודל כמוני״.
״לא נכון, אתה גדול באופן חריג״ היא אמרה, ״והיפנים קטנים״.
״רק בסרטים״ אמרתי משועשע והיא הרימה גבה, ״מתי בפעם האחרונה ראית סרט?״
״מתי בפעם האחרונה נלחמת ביפני?״ שאלתי והיא גלגלה את עיניה וחניקה חיוך, ״אל תיגע בי״.
״תנסי שוב״ אמרתי ונעמדתי מאחוריה, מחכה לסימן.
היא נאנחה והתיישרה, ״אוקיי״.
הנחתי את ידיי על צווארה וספרתי בשקט, ״3.. 2.. 1״.
היא נשמה עמוק ודחפה את המרפק שלה אחורה אל הנקודה המדויקת בצלעותיי, גורמת לי להשתנק אך עדיין לא לשחרר את האחיזה שלי.
אלה הסתובבה בתוך אחיזתי ואחזה בזרועותיי, נעזרת בהם כדי לטפס עליי ומנסה לבעוט בבטני.
היא הצליחה, אבל גרמה לזה שאפול על הרצפה יחד איתה.
״לא תצליחי לנצח אם תיפלי מתחתיו״ אמרתי והבטתי בעיניה.
היא נאנחה, ״אתה כבד מדי״.
״כבד מדי, גדול מדי, מוקדם יותר זה היה גבוה מדי, מה הלאה?״ שאלתי בטון נמוך.
״אתה הכל יותר מדי״ היא רטנה ואני חייכתי, ״לא מתאים לך להתייאש״.
״כשאני לא מצליחה לעשות כלום כבר אימון שלם? מתאים לי״.
״אני מקשה עלייך בכוונה״ אמרתי ועזרתי לה לקום, ״לאט לאט את תצליחי, בואי ננסה שוב״.
רק אחרי ארבעה פעמים נוספות אלה הצליחה את התרגיל והורידה אותי על הברכיים.
ההצלחה מילאה אותה במוטיבציה והיא ביקשה לנסות שוב, ועוד תרגילים.
ואת כולם היא צלחה.
״מוכנה להעלות ברמה?״ שאלתי אחרי כמה דקות מנוחה והיא הנהנה במאמץ, מכווצת את פניה בכאב.
אחזתי בידה ועזרתי לה לעמוד על רגליה, מצמיד את חזה אליי ואוחז במתניה.
״כואב לי כל הגוף בגללך״ היא אמרה והשעינה את ראשה על הכתף שלי.
נשענתי על הקיר מאחוריי וגיכחתי, ״אני מאמין שעשית אימונים קשים מזה בחיים שלך״.
״פעם אחת רקדתי כמעט 24 שעות רצופות״ היא אמרה והרימה אלי את פניה.
״אחרי המבצע?״ שאלתי וליטפתי את פניה היפות.
היא הנהנה, ״אתה צודק, היו לי אימונים קשים מזה, גם עם הבנים וגם לבד, אבל אני עדיין לא יכולה להזיז את הגוף בגללך״.
חייכתי, ״מאוחר יותר אגרום לך לא להזיז אותו מסיבות אחרות״.
גופה נרעד אבל היא לא אמרה כלום, יודעת שאין לה סיכוי.
״פה בדרך כלל מתאמנים״ קולו של אנזו נשמע, ״ילד מביאים בחדר השינה״.
״בן זונה״ מלמלתי ונישקתי את שפתיה של אלה לפני שהתרחקתי ממנה והתקרבתי אליו, ״יש חדש?״
״לא, אני מחכה לתשובות״.
הנהנתי והוא ענה לשיחה שנכנסה בטלפון שלו והתקדם לכיוון המטווח.
״המטרה שלך הפעם היא לא להפיל את התוקף, אלה להרוג אותו״ אמרתי בטון רציני כשחזרתי לאלה והרמתי את האקדח שהיה מונח על הרצפה.
״מריאנו.. יפלט כדור״.
״אין כלום בפנים״ אמרתי והיא נרגעה והביטה בי בריכוז.
״נסי לחטוף לי את האקדח״ אמרתי והושטתי את ידיי לפנים, כששתיהן אוחזות באקדח.
אלה אחזה בשתי ידיה ביידי וכמו שלימדנו אותה בעבר, עיקמה את הידיים שלי וניסתה לבעוט עם ברכה בבטני ולשלוף את האקדח מידי.
עוד לפני שהיא הספיקה להבין מה אני עושה, אחזתי ברגלה והרמתי אותה מהצד, מטיח את גופה במזרון ומתיישב מעליה, מצמיד את האקדח לצווארה.
״מה לעזאזל..״
״קלטת?״
״בערך, אבל אני לא אצליח להרים אותך״.
״את לא צריכה להרים אותי, מספיק להפיל אותי, אוקיי?״ שאלתי והיא הנהנה.
״שוב״.
הפעם במקום להרים את הרגל שלה, הרמתי את ידי ואחזתי בבסיס ערפה, לוחץ בעדינות מירבית ומוריד אותה למטה, גורם לה להרפות את ידיה וביד אחת אוחז בשתיהן מאחורי גבה, מצמיד אותה אליי ואת האקדח אל בטנה.
״פאק״.
״את זה קלטת?״ שאלתי והיא הנהנה.
״שוב״.
גם הפעם שיניתי את התרגיל, ובמקום לאחוז בערפה הפרדתי את ידיי ושמטתי את האקדח, כולא אותה בין זרועותיי ותופס אותה ביד אחת, מתכופף בנינוחות להרים את הקדח ומצמיד אותו לרקתה.
״איך לעזאזל?״ היא מלמלה, והביטה בי בחוסר אמון כששחררתי אותה.
״אין דרך אחת להצליח בתרגיל הזה, אלמד אותך את כל הדרכים אבל בשטח את תהי חייבת להגדיל ראש ולהבין איך לצאת מזה לבד״.
״אבל אני מחזיקה את האקדח״.
״נכון״ אמרתי, ״אבל לפעמים את גם לא״.
״למה אתה מתכוון?״
״עכשיו נכשלת״ אמרתי, ״אלמד אותך איך לא להיכשל גם אם אני זה שמחזיק את האקדח״.
״קודם כל תן לי ללמוד את התרגילים האלה ולהצליח בהם״ היא אמרה ואני חייכתי, מרוצה ממנה ומהרצון שלה ללמוד.
״קדימה״.
במשך השעה הבאה, ניסינו שוב ושוב כל תרגיל עד שהיא הצליחה אותו בצורה המושלמת.
מדי פעם שיניתי תנועה אחת ואתגרתי אותה קצת יותר, והיא צלחה את הכל, גורמת לי להבין שהיא מקצוענית ושאני נהנה הרבה יותר ממה שחשבתי שאוכל להנות.
״אני חייבת הפסקה״ היא אמרה ונשמטה על הרצפה, מכופפת את ראשה בין ברכיה ומנסה לנשום עמוק.
״הרגת אותי״.
״את רוצה להמשיך ללמוד?״ שאלתי והיא גנחה בכאב אך הנהנה, מתרוממת על הרגליים וממשיכה בכוחות מחודשים.