The Doubt - ספק

Part 2

לא ידעתי אם היא יודעת מי אני, אבל האומץ שלה כאשר ענתה לי, הוכיח לי שגם אם כן, היא לא מפחדת.
משהו בבחורה הזאת גרם לעיניים שלי לא לרצות לזוז ממנה.
אבל מהפעם הראשונה שראיתי אותה ברחבה, ממבט אחד בפניה, ידעתי שהבחורה הזאת היא דבר אחד, צרות.
*****

מריאנו
״אני לא יודע מה אנחנו עושים פה אחי״ אנזו אמר כשהאט את המכונית שלו באחד מהרחובות הראשיים של היפנים ״אבל אני חושב שאנחנו מבזבזים את הזמן״.
לא טרחתי לענות לו.
הסיבוב הזה היה למטרת הרתעה, ידעתי שלא מעט דילרים וחיילים פשוטים ששייכים למאפייה הסיציליאנית מסתובבים כאן, מרחרחים מי חזק יותר.
ברגע שיראו אותי, יבינו שהם עשו את טעות חייהם.
על בגידה לא סולחים, ומי שכאן זה אומר שהוא חשב לבגוד, הדין לשניהם שווה.
בנוסף, היפנים לא מעזים להסתובב ברחובות שלנו, הם יודעים שברגע שיגיעו לאיזור מרכזי, ירססו אותם בלי לחשוב פעמיים, ועצם העובדה שאני ואנזו לא מפחדים, ומסתובבים חופשי, מעצים אצלהם את הפחד ואת התחושה שאנחנו חזקים יותר.
״תעצור״ פקדתי עליו ויצאתי מהרכב כשראיתי פרצוף מוכר בכניסה לבניין.
אנזו עצר את הרכב, יוצא אחריי ושולף את הנשק שלו, דורך אותו.
״איזה הפתעה יש לנו כאן״ אותו בחור אמר בחיוך שטני, חושב שנפלתי בפח שלו.
הוא דרך את הנשק שלו וכיוון לראשי, מתקרב אלי בצעדים איטיים, מנסה ליצור הרתעה אך עושה מעצמו צחוק.
הבחור הזה במשך שבועות מעלים דילרים מתחילים שלנו וגונב להם את הסחורה.
אמנם אין עליהם יותר מדי והם בעצמם לא שווים הרבה, אבל עצם העובדה שהוא חושב שיכול לעשות מאיתנו צחוק מעצבנת אותי.
״אתה רוצה שאני אירה בך? או שכבר תירה בעצמך ותחסוך את הבושה בלבוא לסאיג׳י עם כדור?״ הוא שאל, מזכיר את ראש היאקוזה בכינויו, מנסה ליצור הרתעה אך לא מצליח.
שתקתי, נותן לו להתקרב עוד ועוד, נותן לו לחשוב שהכוח אצלו.
״נו באמת.. כל הזמן הזה והם עדיין לא יודעים מי אתה? אני מופתע״ אנזו אמר מאחוריי בטון משועשע.
״אני יודע מי הוא״ הליצן אמר מבולבל, עוצר ומעביר מבטים בין שנינו.
מהר מאוד הוא התעשת, והמשיך להתקרב אלי, עד שקנה אקדחו היה במרחק מילימטר ממני.
״אתה יודע מה הטעות שלך?״ שאלתי בקול נמוך.
״אני מוכן שתאיר את עייני״ הוא אמר בחיוך.
״יהירות״ אמרתי, ובן רגע העפתי את האקדח מידו ותפסתי בצווארו, מצמיד אותו לרכב ומתקרב אליו, נהנה להביט בעיניו המפוחדות ובווריד המתנפח בצווארו.
״מ.. מה? שחרר אותי״.
״לא פעם ולא פעמיים הסתובבת בשטח שלי, רחרחת, התעסקת עם האנשים שלי, היית צריך לדעת שדברים כאלה לא עושים״ סיננתי ״עכשיו תשלם״.
הידקתי את אחיזתו עליו, ובידי השניה הוצאתי את האקדח שלי מחגורת הנשק, מחכה עד שהוא יפרכס כדי לירות כדור בין עיניו.
הטלתי את הגופה על הכביש והורדתי את ג׳קט החליפה המוכתם, מעיף אותו למושב האחורי ונכנס יחד עם אנזו לרכב, נוסע ומתעלם מכל המבטים ההמומים.
אף אחד לא העז להתקרב, אף אחד לעולם לא יעיז.
הכוח שלנו היה ידוע, מורגש, אף אחד לא עשה שטויות מולנו, ומי שכן, מצא את עצמו באותו מצב כמו הליצן.
אנזו עבר ברמזורים אדומים, ביצע פניות לא חוקיות ומתעלם לגמרי מהחוק ומההוראות.
לא משנה כמה פעמים אגיד הוא לא מבין, יש גבול לכמה שאפשר לשחד את אנשי החוק.
נאנחתי, מוציא את הפלאפון שלי ומחפש איזה שהוא אזכור בחדשות לדילר שמת לנו אתמול בערב, אך כמו תמיד, שום דבר.
אנשי החוק מפחדים מאיתנו, הם לא מוכנים לקחת חלק בכתבות שעוסקים בדברים להם אנחנו אחראיים, עד שזה מגיע למצב שבו הם כבר לא יכולים לשתוק.
ואת אנשי התקשורת לא מעניין מהאנשים הקטנים.
הדילר הזה לא עניין אף אחד, ולכן גם הליצן שרצחתי היום לא יעניין אף אחד.
עין תחת עין.
״אתה סקסי כשאתה כועס״ אנזו אמר ברגע שהגענו לבית ועלינו ישירות לחדר העבודה.
התעלמתי ממנו ונכנסתי למקלחת, פושט מעליי את החליפה ומתקלח בזריזות, לובש ג׳ינס וטישרט ויוצא חזרה למשרד, מתיישב מול השולחן ומתחיל לעבוד, אין זמן לבזבז.
״אין בעיה, אשלח לך את הדברים הנוספים״ אנזו אמר לפלאפון שלו.
״כן, את לא צריכה לבקש רשות כל פעם מחדש, תגיעי כשמתחשק לך, זה השטח שלך עכשיו״.
כיווצתי את גבותיי בנסיון להבין עם מי הוא מדבר בנינוחות שכזאת, והתיישבתי מאחוריי שולחן העבודה.
״אין בעיה, תעדכני אותי אם זה עושה לך טוב״ הוא המשיך ״אני מוכן לקבל ממך הערות, תגידי לי על מה חשבת, אעביר הכל לאחי ואחזיר לך תשובה״.
״תעביר לי מה?״ שאלתי כשהוא ניתק את השיחה.
״המעצבת, ביקשה רשות לבוא לפנטהאוז בלעדינו, ואמרה שיש לה התחלה של רעיון״.
״למה היא צריכה רשות? נתתי לה מפתח״.
״בניגוד אליך, יש אנשים שעדיין נשארו להם קצת נימוסים״ הוא אמר משועשע.
גלגלתי את עייני וחזרתי אל המחשב, פותח מיילים ועונה למי שצריך.
״אבא דיבר איתך?״ אנזו שאל.
״על מה הוא היה צריך לדבר איתי?״
״הוא חיפש אותך אתמול בלילה״ הוא ענה ״אמרתי לו שכנראה אתה עסוק״.
״לא קיבלתי שום שיחה ממנו״ אמרתי ובדקתי שוב את הטלפון שלי, מחייג אליו בכל מקרה.
״בן?״
״אבא? חיפשת אותי?״
״כן״ הוא ענה ״שמעתי שאתמול בלילה היפנים השאירו מסר, אני מתחיל לחשוב שאנחנו לא מגיבים כמו שצריך״.
״הנושא בטיפול, לא אתן לזה לעבור בשתיקה״.
״אני יודע בני, אני סומך עליך״ הוא אמר ״אבל הזקנים חושבים אחרת ממני, הם רוצים תכנית או תגובה מיידית, לא מוצא חן בעיניהם שהכוח שלנו נחלש, גם אם זה למראית עין״.
״אנחנו עובדים על משהו, ברגע שיהיה לי משהו ביד, אעדכן את כולכם״.
״תזדרז מריאנו, אין להם סבלנות״, הוא ניתק את השיחה, משאיר אותי לחשוב.
״לוחצים עליך?״ אנזו שאל, הדלת נפתחה והפריעה לי לענות, חושפת את פבלו, דייגו ומתאו.
״יש לכם חדשות?״ אנזו שאל והזדקף במקומו.
״תפסנו את היפני הקטן״ פבלו אמר וחייך חיוך חושף שיניים, אחרי שהיפני ברח לו בפעם הקודמת, פבלו הפך את זה לעניין אישי.
אף אחד לא הצליח להתחמק ממנו, והוא היה בין הבודדים שכן, ״טיפלנו בו כמו שצריך ושלחנו מסר בחזרה, אני לא חושב שהם יעז להתקרב לכאן בקרוב״.
״מעולה, מה עם האיטלקיים?״
״דיברתי עם איש הקשר שלי, הם מוכנים לשמוע ולקיים משא ומתן בנוכחותך או בנוכחות אנזו.. מסתבר שהיפנים הם לא רק הבעיה שלנו״.
״אני אלך״ אנזו אמר והביט בי בשאלה ״תישאר במועדון הערב?״.
הנהנתי, ״אל תעשו שטויות״.
״אין בעיה בוס״.
״אני רוצה דיווח מלא אנזו״ אמרתי באזהרה ״מהרגע שאתם נכנסים ועד הרגע שאתם יוצאים, תהיו עירניים, אני לא סומך עליהם״.
״כמו שזה נראה אתה גם לא סומך עליי״ הוא אמר ״אי פעם אכזבתי אותך יקירתי?״
״פבלו, אתה אחראי, אני לא רוצה טעויות״.
״לא יקרו״ הוא אמר ואנזו צחק, פותח מחדש את המחשב שלו וכמו של השאר, ממשיך לעבוד.
״דייגו, מתאו, תסיירו ברחובות, אני רוצה כל שמועה וכל שבב של מידע שאתם משיגים, לא משנה ממי, ובנוסף, תבהירו לכולם איפה נמצא הכוח האמיתי״ פקדתי.
״קיבלתי בוס, אעדכן אותך״ דייגו אמר ויצא מחדר העבודה יחד עם מתאו.
פרשתי על השולחן את המפה המראה את האזורים של היפנים ונאנחתי, הגיע הזמן לעבוד באמת.