The Doubt - ספק

Part 41

אהובות שלי!
חזרתי ❤️
תודה רבה לכן על התגובות וההודעות לאורך כל הזמן, לצערי כמה ימים לפני שתכננתי להעלות את הפרק, הטלפון הקודם שלי (שהיה טוב כמו חדש!) נהרס.
לקח לי זמן עד שקניתי חדש והצלחתי לשחזר את כל מה שכתבתי (הפחד הכי גדול שלי היה שהקטעים הטובים שלי יעלמו).
והנה אני כאן, בפיצוי של פרק ארוך במיוחד❤️
תהנו❤️
———————————————

״זה סופי אלה, אם את חושבת שאת בלתי נסבלת, אוכיח לך שאת טועה״.
״אתה תתחרט על זה״.
״עוד נראה בקשר לזה״.
״אני לא רוצה מריאנו, בבקשה״.
הוא הושיט את ידו ואחז בסנטרי, מטה את ראשי מעלה, ״את עוברת לגור איתי, את תשני כל לילה איתי, במיטה שלי כי שם אני רוצה אותך, וזה סופי אלה״.
************************
מריאנו
״נפלת מהמיטה אז אתה צריך להפיל את כולנו?״ אנזו התלונן ברגע שנכנס לחדר העבודה.
״מה היה בלילה? ולמה לא דיווחתם לי?״ שאלתי בטון שקט.
״תרגע, הכל בסדר״ אנזו אמר והצליח לעצבן אותי עוד יותר.
״היפנים ניסו להשתלט על אחד מהשטחים שלנו, אבל עצרנו אותם בזמן והגברנו את הכוחות והשמירה בשטח והחזרנו את השליטה על השטחים״ פבלו ענה לפני שהגבתי, ״הכל תחת שליטה״.
״לא רצינו להפריע לך בוס, לאחרונה אתה עסוק בלילות״.
״אנזו״ נהמתי והוא חייך ולגם מהקפה שלו, מתגרה בי.
״פעם הבא תדווחו לי בזמן״ אמרתי והם הנהנו.
״התעוררו קצת בעיות בעסקים בצפון, שלחתי לשם את מתאו עם כמה מהאנשים שלנו״ אנזו אמר.
״איזה מן בעיות?״
״פרוטקשיין, כמה עסקים סרבו לשלם לאנשים שלנו בטענה שאנחנו מאבדים את הכוח ברחובות ושהיאקוזה הולכים להביס אותנו״.
״חשבתי שאוסקר נסע לסדר את העניינים שם״ פבלו אמר והרים גבה, ״מה הוא עשה שם כל הזמן הזה?״
״כלום״ אנזו ענה.
״תבקש ממתאו עדכונים שוטפים ותמצא מישהו שיחליף את דייגו בעבודה שלו״ ביקשתי.
״אתה רוצה אותו צמוד לאלה?״ פבלו שאל ואני הנהנת
״מה מצב החלוקה?״
״הסתיימה״ פבלו ענה, ״דיברתי עם אניטה והכנתי אותה לכך שבקרוב נצטרך משלוח חדש״.
״החומר נגמר?״ שאלתי בהלם.
״לא, אבל הוא יגמר בקרוב״.
הנהנתי, ״תכין אותה שהפעם זה יהיה כמות כפולה״.
״זה מה שאמרתי, היא אמרה שהיא תנסה להצליח״.
״אני משלם לה יותר מדי בשביל לנסות, אני רוצה כמות כפולה שתהיה מוכנה לשינוע כבר בשבוע הבא״.
״קיבלתי בוס, אדבר איתה״.
״היה עוד משהו בלילה שאני צריך לדעת?״
״שום דבר חוץ מזה״ אנזו אמר.
״אח של מאסימו היה במועדון״ פבלו אמר, ״העפתי אותו עם אזהרה אחרונה שבפעם הבאה שמישהו מאיתנו יראה אותו, הוא יגמור עם כדור בין העיניים״.
״מה הוא עשה שם?״
״לטענתו, חזר להגיד שלום לחברים״.
״חברים?״
״השומרים בכניסה״ אנזו ענה, ״אני לא קונה את זה, הצבתי אחריו מעקב סמוי״.
״וגילינו משהו?״
״חוץ מזה שהוא נרקומן מסריח וחי על חשבון אמא שלו? לא״.
״תעדכן אותי״.
״כמובן״.
״מריאנו, אחד השומרים דיווח בתדריך הבוקר שהוא ראה כמה יפנים מסתובבים ברחוב הראשי, הם לא עשו כלום אבל הנוכחות שלהם הורגשה״ פבלו עדכן.
״הסיפור הזה חוזר על עצמו״ אמרתי ושפשפתי את פניי.
״הגיע הזמן לברר מה קורה מריאנו״ אנזו אמר.
התרוממתי ממקומי ונעמדתי ליד השולחן הגדול, מביט במפה של העיר שלי ומנסה לשחזר איפה ראיתי אותם.
סימנתי בעיגול את המקומות שזכרתי, פבלו הוסיף את מה שידע ואנזו הוסיף סימונים משלו.
ניסינו לשחזר את אופי ההתנהגות שלהם, ובזמן שאנזו ופבלו דיברו גלגלתי בראשי הסברים אפשריים, אבל שום דבר לא נשמע לי הגיוני.
זה דפוס חוזר והוא מתחיל להטריד אותי.
״בוקר טוב יפה שלי״ קולו של אנזו נשמע ומשך את תשומת ליבי מהמפה.
״בוקר״ אלה אמרה כשנכנסה לחדר העבודה עם כוס קפה בידה, שיערה אסוף ברישול ופניה היפות נקיות מאיפור.
״איך ישנת?״ אנזו שאל במבט משועשע.
״אני מתעלמת ממך״ היא אמרה וניגשה לצידי, מצמידה את כתפה אל שלי ומביטה אל המפה.
אחזתי בסנטרה, מרים את ראשה ומצמיד את השפתיים שלי לשלה, מנשק אותה ארוכות.
״היי״ היא מלמלה במבוכה והחזיקה את מבטה למפה, מכווצת את גבותיה באי הבנה.
״יש מסקנות?״ שאלתי אחרי זמן ממושך שהיא בוהה.
״מה הסימונים הכחולים אומרים?״
״מקומות בהם היפנים תקפו בזמן האחרון״.
״והאדומים?״
״מקומות שהיפנים ביקרו בהם לאחרונה״ פבלו ענה.
״ביקרו?״
״ביקרו״.
״הם פגעו במישהו?״ היא שאלה ופבלו נד בראשו, והסביר לה בקצרה מה הסיפור.
״רק מסתכלים? אתם בטוחים?״ היא שאלה.
״בטוחים״ אנזו ענה, ״יותר מכך, יצא לנו כבר להרוג את אותם יפנים שראינו, ואפילו פעם אחת לא קיבלנו תגובת נגד״.
״אין להם ערך לחיי האנשים שלהם״ פבלו אמר, מבטו עדיין נעוץ במפה.
״אמרתי לך להשאיר את הראש שלך מחוץ לזה״ פקדתי.
״זה לא זה״ אלה אמרה בהתעלמות מוחלטת ממני והביטה בפבלו, ״אני חושבת שזה גדול יותר מזה״.
״למה את מתכוונת?״
״אולי הם אוספים מידע״.
״חשבנו על זה, אבל זה נמשך כבר תקופה והם לא עשו שום דבר״ אנזו ענה, ״ויותר מכך, איזה מידע יש להם לאסוף מהרחוב?״
״תתפלא״ היא מלמלה, מבטה נעוץ במפה והיא חושבת.
״אני חושבת שאתם צריכים לחקור אותם״.
״ניסינו, לא השגנו שום דבר חשוב״.
״לא, לא ברחובות״ היא אמרה והרימה אליי את מבטה, מנסה להעביר לי בעיניה.
כבר חשבתי על האפשרות הזאת, מבצע שנועד לחטוף אנשים שיוכלו לתת לי את המידע שאני צריך.
למלא את המרפתים, להוציא מה שאפשר.
אבל זה היה סיכון שעד עכשיו לא הייתי מוכן לקחת, היינו מרוכזים בהרבה שטויות ועכשיו הגיע הזמן לפנות את הראש לבעיה העיקרית בחיים שלי.
היפנים.
אלה רק הוכיחה לי שאני צריך לעשות את מה שחשבתי.
העברתי את מבטי לפבלו ואנזו, ״שמעתם אותה״.
״אתה רוצה שנתכנן מבצע?״
״הגיע הזמן להוציא מהם מה שאפשר, נגמרו השאלות ברחובות ונגמרה לי הסבלנות״.
״אני איתך אחי״ אנזו אמר.
״את חושבת שזה יעזור?״ פבלו שאל את אלה.
״אני חושבת שתופתעו לגלות כמה מידע אפשר להשיג מצפייה״ היא אמרה והתיישבה במקומה, ״בצבא, היה אסור לאנשים אפילו לעבור ליד הבסיס שלי, ואם עברו, זה היה נגמר בעיכוב וחקירה, עד שהיינו בטוחים שאותו בן אדם לא אסף שום מידע ולא מהווה סכנה״.
״לכל בן אדם?״ פבלו שאל.
״כל בן אדם״ היא ענתה, ״ויותר מזה, לפני כל מבצע היינו משקיעים זמן רב באיסוף מידע בכל בדרכים, אם זה סמויים בשטח או חקירה ובדיקה של כל מה שאפשר על הפרטים שקשורים במבצע״.
״זה לא משהו חדש״ אנזו אמר, ״זאת שיטה ידועה״.
״במקרה הזה״ אלה המשיכה והביטה בו, ״אני לא חושבת שהם אוספים מידע כללי, אני חושבת שהם אוספים עליכם מידע״.
״תסבירי״ פבלו שאל.
״על השגרה שלכם, הרכבים שלכם, האנשים שלכם.. חלוקת הכוח.. לא צריך להיות גאון כדי להבין שיש היררכיה במאפיה והיא מאוד ברורה, אבל אתם לא אף פעם לא מתנהגים לפי דפוס קבוע ואתם בלתי מנוצחים״ היא אמרה, ״הם יכולים לתקוף בכל לילה כל אחד מהמקומות האלה ולהשיג תוצאה מרשימה, אולי אפילו להרוג את רובכם, הם אפילו יכולים לתקוף כמה מהמקומות במקביל ולהשיג תוצאה יפה יותר, אבל הם לא יודעים איזה מהמקומות לתקוף, ומתי״.
״אז מה שאת אומרת בעצם-״ פאבלו התחיל אבל אלה קטעה אותו, ״אני אומרת שלדעתי הם רוצים לתת נוק-אאוט, אבל הם רוצים להרוג כמה שיותר מכם, לפגוע בכמה שיותר מהעסקים שלכם, ולהשתלט על כמה שיותר איזורים ורחובות מרכזיים של המאפייה״ היא אמרה, ״וכל זה בזמן קצר מאוד״.
״סיימת?״ שאלתי בחדות.
״סיימתי״.
״תחזרי לעבודה שלך ותשאירי את הראש שלך מחוץ לזה״.
״אחרי שעזרתי לך.. זאת התודה שלך?״
״שמעת אותי?״ שאלתי ואחזתי בפניה.
״שמעתי״ היא אמרה בשעשוע והרימה את פניה לנשק אותי, לפני שהפנתה מבט לאנזו, ״אני כאן אם אתם צריכים עוד עזרה״.
״אני צעיר מדי כדי למות״ אנזו אמר ואלה צחקה והרכיבה את האוזניות שלה, פותחת את האייפד ונשאבת לתוך העבודה בקלות.
״דבר אחרון לפני שאנחנו מתחילים״ אנזו אמר ממקומו והזדקף, מניח את המרפקים על השולחן ונשען על ידיו, ״מצאנו אותו״.
״את מי?״
״את הבוגד, מצאנו את החייל שחיפשנו״.
הרמתי את מבטי בחדות, ״מי זה?״
״פרננדו״ אנזו עדכן.
״איפה הוא?״
״כרגע במשמרת״.
״מתי גיליתם?״
״אתמול״.
״איך גילית את זה?״ אלה שאלה ומשכה את תשומת ליבנו.
״ריקו סיפר לנו על מה שאמרת בעניין התכנית שלנו, הבנו שאת צודקת והחלטנו לשנות אותה״ אנזו ענה.
אחרי שריקו סיפר לנו שאלה גרמה לו להבין שהתכנית של אנזו ופבלו אמנם יכולה לעבוד אבל תיקח המון זמן, החלטנו לשנות שיטה ולפעול אחרת.
״למה לא עדכתם אותי?״ נהמתי ואנזו צחק, ״תרגע, חולה שליטה, לא עשינו יותר מדי״.
״אנזו!״
״אני מתחיל לייחל לרגע שהוא יתקע לך כדור בעיניים ואם תמשיך בקצב הזה זה לא יקרה עוד הרבה זמן״ פבלו נהם ואז הפנה אליי את מבטו, ״לא עדכנו אותך בגלל שגילינו את זה רק אתמול, תכננו לעדכן אותך בישיבת הבוקר כדי שנחשוב מה לעשות״.
״רק הוא?״ נהמתי.
״חמישה אנשים, לא כולם מסרו מידע אבל כולם איתו״ פבלו עדכן.
הפניתי מבט זועם לאנזו, ״דבר עם אנדרס ותתחילו בגיוסים היום! אני רוצה אנשים חדשים ואני רוצה אותם במהירות״.