The Doubt - ספק

Part 57

״יש מקעקעים מריאנו, אנשים שזה המקצוע שלהם״ אמרתי, ״אוכל לעשות אצל מי שקעקע אותך״.
״אף אחד לא יגע בך״.
״הוא רק עושה לי קעקוע״.
״שמעת אותי?״ הוא שאל, והטון שבו השתמש לא השאיר לי שום ברירות.
״שמעתי״.
**************************

מריאנו
השעון המעורר צלצל בשקט.
כיביתי אותו בזריזות כדי שאלה לא תתעורר ופקחתי את עייני, מביט באלה ששכבה רגועה על החזה שלי.
משהו בתוכי לא רצה לקום ולעזוב אותה, מהפחד שהיא תתעורר בקרוב או שהשינה שלה תיהרס.
לצערי, היו דברים שהייתי צריך לעשות והם לא סבלו דיחוי.
נישקתי את ראשה והתרוממתי בזהירות, נזהר לא להעיר אותה וצועד למקלחת.
כשסיימתי נכנסתי לחדר הארונות, מתלבש בבגדי אימון ומסמס לאנזו שיפגוש אותי בחניה במקום בפנטאהוז.
״בוקר טוב אחי״ אנזו אמר כשיצאתי מהמעלית והתקדמתי לעבר הרכב שלי.
״מה אתה רוצה?״ שאלתי.
״אתה נראה טוב״.
״אני יודע״.
אנזו גלגל את עיניו כשסגר את הדלת, ״התכוונתי שאתה נראה כמו אחד שישן טוב״.
״כי ישנתי טוב״ לשם שינוי.
״אלה?״
״אני לא יודע אחי״ הודיתי, ״משהו בה מרגיע אותי״.
הוא לא הספיק להגיב לפני שהטלפון שלי צלצל, ונכנסה שיחה מנאצ׳ו.
״כן?״
״מה קורה אחי?״ הוא שאל, קולו עייף.
״בסדר, מה המצב?״
״ישנת בכלל?״ אנזו שאל.
״לא״ נאצ׳ו אמר, ״טוב שאתם ביחד, גם ריקו פה איתי, יש לי מידע מדאיג שכדאי שתדעו״.
״מה קרה?״
״הטלפון הישן של לוקאס חזר לפעילות״.
״אתה מתכוון לאחד שהפסיק לפעול לפני שנים?״ אנזו שאל.
״בדיוק לאותו אחד״ נאצ׳ו אמר.
״קיבלנו התראה במערכת על שיחה שהטלפון הזה הוציא לא מזמן, בעזרתו הצלחנו לעלות על שאר המכשירים שלוקאס מחזיק״ ריקו אמר.
״שאר? כמה יש לו לעזאזל?״
״ארבעה״ נאצ׳ו אמר, ״מזל שלא הוצאנו את המכשיר ממעקב״.
״הצלחת לאתר את המיקום שלו?״ שאלתי.
״כן, הוא מאוכן בסין״ נאצ׳ו אמר.
״לעזאזל״ אנזו אמר, ״ושאר הטלפונים שלו?״
״מפוזרים, בעיקר ברחבי מקסיקו״.
״יש אפשרות שהוא עלה על זה שאנחנו יודעים שהוא במקסיקו?״ אנזו שאל.
״אני מניח לעצמי״ הוא אמר, ״אני לא יודע מי מסתובב עם הטלפונים שלו אבל הם עובדים כרגיל, אם לא רישום הטיסה שלו, הייתי בטוח שהוא עדיין במקסיקו״.
״דיברת עם דמיאן?״ שאלתי.
״כן, איתרנו את הכתובת של לוקאס במקסיקו, יש לו בית על שמו״ נאצ׳ו אמר.
״איך לא ידענו את זה עד היום?״ נהמתי.
״כי לא חיפשנו״ נאצ׳ו אמר בעייפות.
״אני חיפשתי״ אמרתי.
״לא, נאצ׳ו צודק״ ריקו אמר, ״לא חיפשנו בזמן האחרון, חיפשנו מזמן וזה נכון, לא מצאנו שום דבר, את הדירה הזאת לוקאס קיבל לפני חודש כמעט״.
״בן של זונה״.
״כל החיים של לוקאס במקסיקו, קיבלנו הלילה את האישור הסופי לכך שהוא ערק וחי את החיים שלו שם״ נאצ׳ו אמר, ״שלחתי לך את כל הפרטים במייל, לא אבזבז את הזמן בלספר לך מה שתקרא בכל מקרה מאוחר יותר״.
״משהו נוסף?״
״הוא שלח הודעה לסאם״ הוא אמר, ״היא לא ענתה״.
״מה היה רשום שם?״ אנזו שאל.
״שהוא מצטער על הבלאגן שהיה ושהוא מקווה שמעבר לכל המחלוקות ביננו הם עדיין ישררו בקשר״ נאצ׳ו אמר.
״זה מניפולציה״ אנזו אמר.
״זה מה שסאם חושבת״ נאצ׳ו אמר, ״ריקו ודמיאן עובדים על זיהוי ההיסטוריה של לוקאס בשנים האחרונות מהרגע שהוא נעלם״.
״דיברת עם חמך?״ שאלתי ונאצ׳ו חרק, ״אני לא מעוניין, השארתי לסאם את הדברים האלה, אין לי זמן״.
״תמשיך לבדוק את העניין הזה ותעדכן אותי נאצ׳ו, אני רוצה את כל הפרטים״.
״ברור, עדכנתי אותך בינתיים בדברים החשובים״.
״עוד משהו?״ שאלתי.
״כן״ ריקו אמר מאחור, ״הצלחתי להשיג גישה לחשבון הבנק של לוקאס, שום דבר לא נראה חריג מדי למעט משהו אחד, יש העברה של תשלום בסכום גבוה מאוד מהחשבון של לוקאס לחשבון לא ידוע״.
״מתי ראית את זה?״ נאצ׳ו שאל.
״עכשיו״.
״אנחנו יודעים על מה?״ שאלתי.
״מה התאריך של ההפקדה?״ נאצ׳ו שאל.
״שבועיים לפני התאריך שבו הדירה נרשמה על שמו״ ריקו אמר.
״זה מסתדר״ אנזו אמר.
״אני לא יודע, ההפקדה הזאת זה סכום גבוה מדי שלא הגיוני שמישהו יוציא על דירה״ ריקו אמר.
״כמה גבוהה? מה הסכום?״ אנזו שאל.
״יש לנו לאן להתקדם עם זה עכשיו?״ נאצ׳ו שאל.
״לא יותר מדי, אני מניח שהדברים קשורים אבל אני לא יכול להגיד בוודאות״.
״תניח לזה עכשיו״ ביקשתי, ״אין דבר שיוכל לאמת לנו את אף אחד מהדברים האלה וכרגע זה נראה הברירה הכי הגיונית״.
״נדבר בערב״ נאצ׳ו אמר.
״אוקיי״ אמרתי, ״ותלך לישון״.
״זה התכנון, חיכיתי לדבר איתך לפני״ הוא אמר, ״בכל מקרה, נדבר מאוחר יותר לאחר שאקבל מדמיאן את שאר התשובות״.
ניתקתי את השיחה, מחנה את הרכב בכניסה למתחם ויוצא ממנו.
״אני צריך לחשוש שתהרוג אותי באימון היום?״ אנזו שאל בזמן שנכנסנו.
התעלמתי ממנו וניגשתי לאיזור המכשירים, עולה על ההליכון ומתחיל בחימום, מעבד את כל המידע בראשי.
״אני לא מצליח להבין כמה דברים״ אנזו אמר ברגע שירדתי מההליכון, ופלט נהמה כשניסה להרים ברגליו את המשקל הרב שהניח על המתקן.
״מה?״
״לא מצאנו שום דבר על לוקאס במשך הרבה זמן, ופתאום הכל צף כאילו מעולם לא היה מוסתר, זה מוזר״ הוא שיקף את המחשבות שלי.
״נאצ׳ו אמר שלא חיפשנו״ אמרתי, ״מה לא חיפשנו? חיפשתי הכל וגם אתה״.
״אני יודע״ הוא אמר, ״אבל הוא צודק ושמעת את ריקו, חיפשנו הכל אז, כשהסיפור רק התחיל, לאחרונה לא בדקנו יותר מדי ובטח שלא חשבנו על האפשרות שיש לו נכסים במקסיקו״.
״זה לא התחיל לאחרונה״ אמרתי את המסקנה שהגעתי אליה לא מזמן.
״למה אתה מתכוון?״
״אם לוקאס הגיע למצב שבו אלפונסו נותן לו לעשות את הדברים החשובים זה אומר שהוא סומך עליו כנראה יותר מיד ימינו״ אמרתי, ״גם אם לוקאס נכנס אליהם בשנים האחרונות, אמון כזה דורש הרבה זמן לבנות״.
״מן הסתם״ הוא אמר, שתק כמה רגעים וחשב לפני שלבסוף דיבר, ״הדירה מחזקת את זה, עד עכשיו לוקאס כנראה לא ראה לנכון לקנות נכס באיזור הזה, אולי כי הוא היה נתון מדי לרצונותיו של אלפונסו או שהוא פשוט היה בדירות מסתור״.
״הגיוני״.
״אתה בעצם אומר שלוקאס הרבה זמן איתם?״
״אני אומר שלוקאס הצטרף למקסיקו הרבה לפני שידענו שהוא נעלם ועזב״.
״ושלא היה לזה קשר לסאם ונאצ׳״ הוא השלים.
״כנראה״ אמרתי.
״למה אלפונסו משתמש בו ולא ביד ימינו?״ אנזו שאל.
״אני לא יודע״ אמרתי, ״אבל אני רוצה את התשובות האלה״.
״אולי הומברטו עושה דברים מסריחים אחרים?״
״אנחנו יודעים את זה״ אמרתי, ״השאלה שלי היא למה החלוקה הזאת?״
עזבתי את המתקן שעליו חשבתי עכשיו ועברתי לאחד אחר.
״הוא נותן ללוקאס לעשות את הדברים שהוא לא רוצה שיגלו״ אנזו אמר, ״כנראה כי ללוקאס יש יכולת להיעלם מעל פני השטח״.
״לא מספיק טובה״.
״כולם עושים טעויות״ הוא אמר בחיוך ושמט את המשקולת מידיו, מתנשף.
״אני לא מבין״ אנזו אמר, ״למה כל מה שגילינו עד עכשיו מוביל להומברטו״.
״אתה מדבר על הרכב שלך?״
״בין היתר״.
״אני לא יודע״ הודיתי.
יותר מדי דברים לא פתורים היו בסיפור עם מקסיקו, וזה לא מצא חן בעייני.
״אני רוצה תשובות אנזו, ואני רוצה אותם אתמול״.
״אז בוא נקבל את התשובות שלנו״ הוא אמר ומבטו הבהיר לי שיש לו תכנית.
״לא אסכן את דמיאן״.
״אני לא מדבר על דמיאן״.
״אז?״
״אני חושב שאנחנו צריכים להקים צוות קטן שיהיה אחראי רק על זה״.
״יש לנו כבר אנשים שם״.
״הם לא מועילים מריאנו״ אנזו אמר, ״אבל-״
״אנזו״ קטעתי אותו.
״מה?״
״דבר״.
״מה אתה רוצה?״
״מה אתה לא אומר לי?״
״אתה פרנואיד״.
״אני אהרוג אותך״ סיננתי מבין שיניים חשוקות.
אנזו נאנח, מבין שלא יוכל להסתיר ממני שום דבר לאורך זמן.
״זה לא משהו רציני, רק חשד״.
״אני מקשיב״.
״לפני הכל, גם עם האנשים שיש לנו במקסיקו אני חושב שאנחנו צריכים להקים צוות שיסע מכאן לתקופה מסוימת ויהיה אחראי בלעדי להעביר לנו מידע, נחביר אותו לדמיאן והוא יוביל אותם״ אנזו אמר, ״אבל אני חושב שצריך לעשות את זה בדחיפות מהסיבה הפשוטה שאני חושש שאחד מהאנשים או יותר, כבר לא בצד שלנו״.
״למה אתה מתכוון?״
״עברתי לא מזמן על ההוצאות שלהם אחרי שאחד מהם ביקש העלאה במשכורת״ הוא אמר וגרם לי לכווץ את גבותיי.
״אני משלם להם מספיק בשביל שהם יחיו עוד כמה שנים טובות בלי לחשוב על שקל״.
״בדיוק״ הוא אמר, ״בקצרה, חקרתי קצת על התנועות של כמה מהם וראיתי דברים חריגים כמו משיכות גדולות מדי או הפקדות גדולות שלא מאיתנו ושהגיעו בזמנים חריגים, משהו לא הסתדר לי אז בדקתי את השיחות שלהם, לחלקם היו הרבה שיחות לפרננדו, לאוסקר, לאליאס ולוקאס״.
״אוסקר? אליאס?״
״בדיוק, אני עדיין לא יודע מה הקשר בינהם, פרננדו ולוקאס זה די ברור אבל הקשר לאוסקר ואליאס נובע לדעתי מהעובדה שבעבר הם היו חלק מהצוות שלו״.
״הם העבירו לך מידע בזמן האחרון?״
״שום דבר, את כל מה שקיבלנו קיבלנו מדמיאן או מאיתנו״ הוא ענה, ״כשהתקשרתי לברר אף פעם לא קיבלתי תשובות חד משמעיות, הם תמיד אישרו את המידע שקיבלתי או סתרו אותו בביטחון״.
״אני לא אוהב את זה״.
״גם אני לא״ הוא אמר.
״למה לא סיפרת לי?״
״הגעתי לרוב המסקנות האלה רק אתמול״ הוא אמר, ״אחרי שסיימנו לעבוד ישבתי בבית והמשכתי, עליתי על רוב הדברים האלה בלילה אבל לא רציתי לשתף אותך לפני שתהיה לי מסקנה חד משמעית״.
״אל תעשה את זה יותר״ אמרתי.
״תפסיק, אתה חולה שליטה, לא היה מה לעדכן״.
״אנזו-״
״תתעצבן כמה שאתה רוצה״ הוא אמר והמשיך להרים משקולות.
״תסיים לבדוק את הנושא ותעדכן אותי״.
״ברור״ הוא אמר וחזר למשקולות שלו.
״בהמשך לשיחה שלנו מקודם״ אנזו התחיל שוב לדבר אחרי כמה דקות של שקט, ואני הרמתי אליו מבט והבטתי בו חסר הבעה, מחכה שיגיע לפואנטה שלו.
״גם אני שמתי לב לזה״.
״שמת לב למה?״ שאלתי באדישות.
״לזה שאלה מרגיעה אותך״.
שתקתי, לא היה לי מה להגיב בנושא והעדפתי לחשוב לפני שאדבר.
״השתנית״.
״אין לזה קשר לאלה״ אמרתי.
״יש״.
״לא השתניתי בגללה״ הבהרתי, ״אבל משהו בי השתנה, בשבילה״.
הוא הנהן, ״אתה.. מתנהג אחרת״.
״אני יודע״.
״מעולם לא חשבתי שאראה אותך יוצא באמצע ישיבות, או מעדיף משהו אחר על המאפיה״.
״המאפיה ראשונה בסדר העדיפויות שלי, ותמיד תהיה, זה לא ישתנה״ הבהרתי, ״אם אני מפסיק באמצע בשביל אלה, זה כי אני יכול״.
״אני יודע״ הוא אמר, ״אבל אני חושב שהבחורה הזאת עושה לך טוב״.
נעצרתי מהאימון וחשבתי על דבריו, ״כן..״.
״כן מה?״
״היא עושה לי טוב״.
״התאהבת״ הוא סיכם.
הטלפון שלי צלצל, אלה.
״היי״.
״מריאנו״ היא מלמלה, קולה עדיין ישנוני, ״איפה אתה?״
״הלכתי להתאמן, מה קורה?״
״אה״ היא מלמלה.
״הכל בסדר?״
״כן, פשוט.. לא מצאתי אותך בבית כשקמתי״.
״אני אחזור עוד מעט״ אמרתי, ״את בסדר?״
״כן כן״ היא אמרה, ״אתה עם אנזו?״
״כן״ אמרתי, ״פבלו קרוב אם את צריכה משהו דחוף״.
״אני בסדר, אהיה בחדר העבודה״ היא אמרה וניתקה את השיחה.
היא יכולה להגיד שהיא בסדר כמה שהיא רוצה, אבל משו עובר עליה.
ואגלה מה.
״תשמור עליה, היא עדינה מדי״.
״אני יודע״.
״אני חושב שאתה צריך לשמור עליה״.
״אין לי שום כוונה לתת לה ללכת בקרוב אנזו״.
״לא הבנת אותי״ הוא אמר והביט בעיניים שלי, ״אתה צריך לשמור עליה מריאנו, אתה צריך להתחתן איתה״.
״דיברנו על זה כבר אנזו, אני לא מתכוון להתחתן״.
״אז למה אתה איתה? לבזבז לה את הזמן?״
״היא לא מצפה לשום דבר כזה ממני״ אמרתי, ״ומעבר לכך, לא אוכל להתחתן איתה כי זה יעשה בלאגן״.
״בולשיט, ממתי אכפת לך מה אנשים אומרים?״
״לא אכפת לי״ אמרתי, ״אבל לא אסכן אותה״.
הוא נאנח, ״אתה תעשה טעות אם תתן לה ללכת״.
״למה אתה לחוץ כל כך?״ שאלתי, ״לא דיברת ככה עד עכשיו״.
״אני אוהב אותה״ הוא אמר, ״מאוד, אני חושב שהיא עושה לך טוב והופכת אותך לבן אדם רגוע יותר, אתה צריך את זה בחיים שלך״.
״אני יודע״ הודיתי ונשענתי אחורה על אחד המתקנים, ״היא.. משהו אחר״.
הוא שתק.
״אני צריך רוצה, כל היום, כל הזמן״ אמרתי, ״האישה הזאת חדרה לי מתחת לעור״.
״האישה הזאת משפרת את כל מה שטוב בך״.
״אני משתגע לפעמים״ שיתפתי בקול, ״עוברים עליה הרבה דברים, היא סובלת, ואני לא יכול ולא יודע איך לעזור לה״.
״זה נראה שמשהו עובר עליה לאחרונה״ הוא אמר, ״פחדתי לדבר יותר מדי״.
״זה בגלל הטיסה מחר״.
״יש לה חרדה מטיסות?״
״יש לה חרדה מישראל״ סיכמתי, ״ומטיסות״.
״אבל היא טסה הרבה פעמים מאז שהיא עזבה את ישראל״.
״היא עדיין מפחדת״.
״מה בדיוק קרה שם?״
״בישראל?״
״כן״.
״היא לא סיפרה לך?״
״לא״.
״הרבה דברים״ אמרתי, ״רובם קשורים בחברים שלה ובצבא, אבל הזכרונות שלה מהשנים האחרונות בישראל לא טובים״.
״היא נפגעה המון״.
״היא עברה הרבה״ אמרתי, ״אני בעצמי לא יודע מה, היא לא מספרת״.
״אתה דואג לה״.
״כן״ אמרתי.
״אני חושב שהעובדה שאתה טס איתה תעשה לה רק טוב״.
״אני מקווה״.
הטלפון שלי שוב צלצל, אלה.
״כן?״
״אני בדרך למתחם״ היא אמרה, קולות של נסיעה נשמעו מהצד.
״מה?״
״פבלו מביא אותי, אני רוצה לרקוד קצת״.
״הכל בסדר בוס״ פבלו אמר מאחור.
״למה לא שאלת אותי?״ שאלתי את אלה והתעלמתי ממנו.
״מריאנו, יש לי אבא אחד והוא בישראל״ היא אמרה וניתקה את השיחה.
אנזו פרץ בצחוק, ״אמרתי לך כבר שאני אוהב אותה, אולי אפילו יותר ממה שאני אוהב אותך״.
נהמתי.
״כן חד משמעית, אם לא תתחתן איתה אני אתחתן איתה, לוס לא תתנגד״.
״אם רק תתקרב אליה לוס תצטרך לחפש בעל חדש, אל תתחיל איתי אנזו״.
״אני לא הומו״.
נשמתי עמוק, מותח את צווארי ומרכז את כל הכוחות שבי כדי לא לדפוק לו כדור בראש.
יצאתי החוצה, ממתין כמה דקות עד שהרכב של פבלו נכנס לשביל הגישה.
פבלו יצא ממנו, מחייך אלי ונעצר לצידי.
״מה קורה בוס?״
״יש עדכונים״.
״שמעתי, אלך לדבר עם אנזו עכשיו״.
הוא נכנס פנימה ואלה נעמדה לצידי.
״מה זה?״ שאלתי כשהבטתי על המכנס הקצר והצמוד שלבשה שחשף את הרגליים המושלמות שלה.
״מה?״ היא שאלה והביטה על כולה, ״המכנס שלי מלוכלך?״
״אתם מתעקשים לראות אותי יורה למישהו בראש״ מלמלתי ואחזתי במתניה, מושך ומצמיד אותה אליי.
הרכנתי את ראשי, מצמיד את שפתיי לשפתיה ומושך בין שיני את השפה התחתונה שלה.
אלה כרכה את זרועותיה סביב צווארי, נצמדת אליי.
״בוקר טוב גם לך״ היא מלמלה.
״בוקר טוב״ עניתי ונישקתי אותה, יורד עם שפתיי לצווארה, נושך את עצמות הבריח שלה.
היא צחקה והתרחקה ממני.
״למה קמת כל כך מוקדם?״
״התעוררתי״ היא אמרה.
״היה לך סיוט?״ שאלתי והעברתי חלק מהשיער שלה אל מאחורי האוזן.
״לא״ היא אמרה, ״אנשים מתעוררים אתה יודע, אני חושבת שפשוט התרגלתי לקום מוקדם״.
נאנחתי.
כשאלה רצתה להסתיר משהו, היא ידעה להסתיר אותו טוב מאוד, וגם אם הייתי מתאמץ מאוד לא הייתי מצליח להבין שהיא מסתירה משהו.
ולכן לא הייתה לי שום דרך לדעת אם היא משקרת.
״את רוצה להתאמן?״
״אני רוצה לרקוד, החלטתי לנצל את זה שאתם כאן כדי שלא יהיה לך מה להגיד״ היא אמרה והתרוממה על קצות אצבעותיה, מנשקת את שפתיי ארוכות.
השיחה קודם לכן עם אנזו חזרה להתנגן בראשי.
אלה התנתקה ממני ונכנסה פנימה, מחייכת לאנזו והולכת ישירות לחדר שהפך לסטודיו שלה.
המשכתי להביט באותו כיוון הרבה זמן אחרי שהדלת נסגרה, מנסה להבין את הקור בידיים שלי אחרי שהיא זזה.
״מריאנו״ פבלו קרא לי ואני התקדמתי אליהם.
״הפצנו את השמועות ברחובות, הן מתחילות לתפוס תאוצה״ פבלו עדכן.
הנהנתי, ״תן לי משהו טוב״.
״החומר נמכר במהירות״ הוא ענה, ״זה עובד״.
״מעולה, יש לנו עדכון לגבי הצפון?״
״לא יותר מדי״ אנזו ענה, ״אוסקר עצבני בטירוף וכבר הזמין את הכמות הבאה, היא במחסנים, אחכה עוד כמה ימים ואשלח לו״.
״תשלח לו הערב״ אמרתי.
״אתה בטוח?״ הוא שאל ואני הנהנתי.
״תעדכן אותי שהכל בוצע״ ביקשתי.
״אנזו עדכן אותי בהכל, מה אתה מתכוון לעשות?״ פבלו שאל.
״כרגע? אני לא יודע, אין לי מספיק עובדות כדי לתכנן הלאה״.
״מסכים, אני חושב שנצטרך להשיג כמה תשובות לפני שנחליט לפעול״ פבלו אמר, ״האנשים שלי כבר עובדים על מה שהם יכולים״.
״לאחרונה אנחנו לא מקבלים יותר מדי מידע מהמקורות שלנו ברחובות, נצטרך לעשות רענון״ אמרתי ופבלו נאנח, ״חשבתי על זה, זה מסובך מדי מריאנו״.
״זה לא מפחיד אותי״.
״זה לא העניין, להחליף מקורות זאת עבודה קשה״.
״אף אחד לא אמר להחליף, אבל לרענן אותם שיתחילו לזוז״.
פבלו הנהן כשהבין שאני לא פותח את הנושא לדיון אלה קובע עובדה.
״אעבוד על זה״.
רעש חזק נשמע מכיוון הסטודיו של אלה.
הגעתי לשם מהר מדי, נכנס ומופתע לראות את אלה עומדת עם ידיים על המתניים, כשהבר שלה על הרצפה.
״מה עשית?״
״ניסיתי לעשות משהו״ היא אמרה והתרוממה, ״זה קשה כשאין איתי עוד בן אדם״.
״את בסדר?״
״כן״.
״מה ניסית לעשות?״
״אתה לא תאהב את זה״.
״נסי אותי״.
היא העמידה אותי ישר באמצע החדר, ואז אחזה בכתפיי וטיפסה עליי, מניחה את הרגליים שלה על כתפי, וקופצת לאחור בגלגול.
״הצלחתי״.
״זה מה שניסית לעשות על מקל מעץ?״
״אתה לא מועיל״ היא אמרה ואני גיכחתי, מושך את פניה אליי לנשיקה ומעמיק אותה עד שהיא התנתקה ממני כדי לנשום אוויר.
״לא״.
״מה?״
״אחיך ופבלו שם״.
״הם לא ישמעו כלום, הקירות עבים״.
״אין מצב״ היא אמרה והתרחקה ממני, גורמת לי לצחוק.
״את רוצה להתאמן אחר כך?״
היא הנהנה, ״כשאסיים לרקוד, אם יהיה לך זמן״.
״יהיה לי, אהיה באולם הראשי״.