The Doubt - ספק

Part 24

אלה העניקה לי רוגע ושלווה שלא ידעתי להסביר את מקורם אבל לראשונה אחרי יום כזה, מאז הייתי ילד, הצלחתי להרדם תוך שניות ספורות.
***************

מריאנו
״צדקת״ אנזו אמר ברגע שהתיישב מולי וניתק את שיחת הטלפון שלו.
הרמתי את ראשי מהמסמכים שאחזתי והפניתי אליו מבט שואל.
״מקסיקו הם בעיה גדולה יותר ממה שחשבנו״ הוא אמר ואני נשענתי לאחור בכיסאי, ״אתה מתכוון לחדש לי משהו?״
״דיברתי עם דמיאן קודם, הוא אומר שהוא מעולם לא ראה את אלפונסו עצבני כמו שהוא מאז האירוע״ אנזו אמר, ״הוא פוגע בחפים מפשע ומתפרע, הוא מאבד שליטה על המעשים שלו ומתגרה ברוסים״.
״מה שקורה במקסיקו זה לא בעיה שלי כל עוד אלפונסו נשאר בשטח שלו״ אמרתי, ״ברגע שהוא יתחיל לצאת מגבולות מקסיקו, אגיב״.
״דמיאן אמר שהוא יתקשר אליך בקרוב כדי לבטל את האירוע״ אנזו אמר ואני כיווצתי את גבותי באי הבנה עד שנפל לי האסימון שמדובר באירוע שאלפונסו רצה לקיים במיאמי.
דמיאן נולד וגדל במקסיקו, אבל מעולם לא הסכים עם הדרך בה אבא שלו, כמו שכל המאפיה במקסיקו מתנהגים.
החיבור ביננו נוצר לאחר שדון חוליו קיבל את המינוי.
המפגשים היו בלתי נמנעים והמאפייה התערבבה כמה שרק אפשר כדי לשמור אחד על השני ולתמוך בדון חוליו.
דמיאן רצה לעבור למיאמי מזמן, אבל החליט לבסוף למען הקשרים הטובים ביננו להישאר שם ולהיות האוזניים והעיניים שלי כשאצטרך.
הוא לא מרגל, כי בסופו של דבר אין לי צורך במרגל בתוך האנשים שלי ואם ארצה לדעת משהו, אדע.
ובכל זאת הוא עזר לי יותר פעמים ממה שיכולתי לספור.
אין ספק שבקרוב אמשוך אותו למיאמי.
״מעולה״ אמרתי וחזרתי למסמכים שאחזתי בהם קודם המפרטים על כל העסקים של הבוסים הזקנים יותר במיאמי.
עוד לפני שמוניתי לקאפו של המאפייה, התחלתי ללמוד על כל האנשים במאפייה, לא משנה היכן הם ממוקמים או מה המעמד שלהם.
רציתי לדעת הכל על כולם.
את מיאמי השארתי לסוף מאחר וכאן הכרתי כמעט את הכל ואת כולם ורוב המידע לא היה חדש לי.
הבעיה הייתה, שתמיד צצו דברים שמנעו ממני לסיים את המשימה הזאת, לכן ניצלתי כל דקה שהייתה פנויה לי כדי שאסיים ללמוד את כל המידע שהייתי צריך.
ידע הוא כוח, ועקב העובדה שרבים היו שמחים להפיל אותי מכל מיני סיבות, הייתי צריך לדעת הכל על כולם, מהנקודות החלשות ועד החוזקות הכי גדולות.
״דיברת עם אבא?״ שאלתי והוא הנהן, ״הוא ודון חוליו חזרו, נאצ׳ו עודכן בהכל ואין לו צורך בהם בסן דייגו״.
״מה עם לוסיה?״
הוא נאנח, ״ההורים שלה לא מקבלים את האירוסין, אבא שלה עדיין כועס עליה שהסתירה ממנו ומשוכנע עדיין שהיא צריכה להתחתן איתך״.
״למרות שהיא לא בתולה?״ שאלתי ואנזו הנהן.
״הוא מעדיף לחתן אותה איתי מאשר עם מישהו שאוהב אותה?״ שאלתי לא מבין.
״הוא מעדיף לחתן אותה עם הקאפו״ הוא הדגיש שוב, ״ההורים שלה לא מדברים איתה כרגע, היא מנסה לשפר את המצב אבל נראה שאין עם מי לדבר״.
״דיברת עם אבא שלה?״
הוא הנהן, ״הוא טוען שהוא מכבד אותי, אבל שהוא לא רוצה לשמוע ממני יותר עד שהעניין יטופל״.
״עד שתבטל את האירוסין״.
״בדיוק״.
״זה לא יקרה״ אמרתי, ״אתה לא תעשה שום דבר ותתחתן עם לוסיה גם אם זה יגרור מלחמה״.
״נאצ׳ו לא יצא נגדך בחיים״.
״בדיוק״ אמרתי בחיוך שטני, יודע שלאף אחד אין סיכוי נגדי וכשאני עם נאצ׳ו באותה הדעה, הסיכוי קטן עוד יותר, אם הוא בכלל קיים.
״דיברת איתו?״
״נאצ׳ו עוקב אחרי המצב״ הוא ענה, ״הוא אמר שברגע שיראה שהמצב מתחיל מעט להחמיר, הוא לוקח את לוסיה אליו״.
״תקבע תאריך לחתונה ותזרז את ההכנות״ אמרתי, ״אם אתה רוצה אותה קרוב אליך״.
״אתה צודק, אתחיל לעבוד״.
דלת חדר העבודה נפתחה ופבלו נכנס, הנייד צמוד לאוזנו וארשת פניו מעט רצינית.
היא התיישב מול המחשב ופתח את המסך, מתעלם משתינו ומקשיב בעיון לאיש בצידו השני של הקו.
״דבר עם אלה״ אמרתי, ״היא תארגן מה שצריך ותעזור לך, בתקופה הקרובה אצטרך אותך ממוקד למרות העומס״.
״חשבתי על זה כבר, היא ולוסיה מסתדרות ויכלו להיעזר בסאם, הן לא צריכות אותי״.
״תדריך אותן, ותן להן להתעסק עם זה״.
הוא הנהן לאישור.
״עוד משהו שאני צריך לדעת?״ שאלתי והוא נאנח ונשען לאחור בכיסאו, ״הרוסים תקפו את השטח של האיטלקים כבר כמה פעמים בשבוע האחרון״.
״נו?״
״בהתחלה אלה היו תקיפות קטנות אבל מאז האיטלקים החלו לנקות את השטח שלהם מהיפנים, הרוסים עושים את הנקמה בשבילם ומחריבים כל דבר שהם רואים שיש בו חותמת איטלקית״ הוא אמר.
מלחמות בשטחים אחרים לא ענייני אותי, אבל מעולם לא היו טובים.
במיוחד לא כאשר מדובר בשטח שלא היה אויב שלי.
״מה האיטלקים עושים?״
״אין להם מספיק כוח להשיב מלחמה״ אנזו אמר, ״האיטלקי פנה אליי אתמול וביקש שנעזור לו, הוא אמר שהוא יהיה חייב למאפיה ויתן לך כל מה שתבקש״.
״זה יכול להועיל לנו מריאנו״ פבלו אמר, ״ביום שנצטרך אותם נגד היפנים והרוסים״.
חשבתי כמה דקות בשקט, לא רציתי לשלוח את האנשים שלי להלחם מלחמות שלא היו קשורות אלינו בזמן שהייתי צריך אותם כאן.
וידעתי שאני מסוגל להפיל את הרוסים והיפנים גם בלי שום עזרה של האיטלקים.
אבל מצד שני ידעתי שעצם העובדה שהאיטלקים ירגישו חייבים, יכול להועיל למאפיה בזמן כזה או אחר.
״אשלח אליהם אנשים אחרי שנגמור את הלילה, תעדכן אותו ותגיד לו שזה כל מה שהוא יקבל״ אמרתי, ״אם זה יגיע לשטח שלי, לא אתחשב בהם״.
אנזו הנהן והתרומם, מצמיד את הטלפון לאוזנו ויוצא מחדר העבודה.
״שלחת אנשים לבדוק את הבית זונות?״ שאלתי את פבלו והוא הנהן.
אחרי המבצע האחרון, הוצאנו כמויות אדירות של מידע מהשבויים היפנים, וחלק מהמידע הזה מועיל לנו עד עכשיו.
החלק הקריטי שאספנו היה בית זונות שמשמש ככיסוי למחתרת היפנית.
השבויים לא מסרו יותר מדי מידע מחוסר ידע, רק אחד ידע לענות על השאלות שלנו והיה מבולבל מאוד בעצמו.
לכם ביקשתי מפבלו שיבדוק את בנושא באופן עצמאי.
״זה באמת מחסן״ פבלו אמר, ״יש שם בעיקר נשק וסמים אבל כשמדובר ביפנים אי טפשר באמת לדעת״.
״האבטחה?״
״כבדה מאוד, לחדור למקום כזה תהיה התאבדות ולא משנה איזה גודל של מבצע תארגן״ פבלו אמר, ״כרגע הם לא מראים שם נוכחות מעבר לבית זונות עצמו, רק קומץ מאוד קטן של בכירים יודע על המטרה האמיתית של המקום הזה וזאת הסיבה שהם לא משתמשים בו״.
״מקרה חירום?״ שאלתי והוא הנהן, ״משהו כזה״.
דלת חדר העבודה נפתחה שוב ואנזו נכנס, ״טופל, אעדכן את איאן מחר בבוקר לאחר הערכת המצב מהלילה, הוא יסע עם שלושים חיילים״.
הנהנתי והפניתי מבטי חזרה לפבלו, ״אני רוצה מעקב סמוי אחרי המקום״.
״בלילה?״
״כל הזמן החל ממחר״ אמרתי, ״תדריך את דייגו לטובת העניין הזה, תארגן צוות קטן ותדאג שיעדכנו אותי באופן שוטף״.
״קיבלתי בוס״.
״הבית זונות?״ אנזו שאל ופבלו הנהן, מחזיר את עיניו למסך וממשיך לסמס.
״דון רודריגז הפעיל את הקשר שלו ואני את שלי, נקבל עוד מידע בקרוב״ אנזו אמר ואני הנהנתי.
״דבר נוסף, כל המידע מהחקירה האחרונה נמצא על המחשב שלך״ אנזו אמר, ״ריקו שלח לך מה שנשאר״.
״ניקית את המקום?״ שאלתי והוא הנהן, ״כולם מתים, שלחתי את מתאו עם צוות נקיון״.
״קח מישהו אחר״ אמרתי, ״שחרר את מתאו״.
״למה?״
״הוא המאבטח של אלה״ עניתי ופתחתי את הקובץ במחשב.
״אלה כאן״ אנזו אמר ואני הרמתי גבה בשאלה, פותח את המצלמות של הבית ומאתר אותה במרפסת.
בדקתי את הפלאפון שלי, לא מופתע למצוא שם הודעות ממנה, שמעדכנות על כך שהיא הגיעה.
״היא לא אמרה לך שהגיעה?״ אנזו שאל בחיוך משועשע ואני התעלמתי ממנו וחזרתי למסמך, ממשיך לקרוא בעיון את כל המידע שהצלחנו לאסוף מאותו מבצע.
מעולם לא נהגנו לכתוב שום דבר, לא היינו צריכים כי זכרנו את כל המידע שצריך מתי שצריך, עבדנו בשיטות רחוב ולא בשיטת הספר.
אבל מאחר ובחקירות הייתי פצוע, רציתי לדעת את כל המידע ולא לקחת סיכון שאולי מישהו מהאנשים שלי ישכח פרט או יסווג אותו כמשהו לא חשוב בזמן שאני הייתי מתייחס אליו כאל קריטי ביותר.
לכן ביקשתי מאנזו שיכתוב את הכל וישלח לי כדי שאוכל לעבור על כך בעצמי.
לא אהבתי להשאיר שום דבר לידי המקרה.
״עדכנתי את דון רודריגז בהכל, הוא מברר מה שהוא יכול עם אנשי הקשר שלו״ אנזו אמר ואני הנהנתי, ממשיך לקרוא בעיון ונלחם עם עצמי לא להפנות מבטים אל המצלמות.
״יש שם משהו?״ אנזו שאל אחרי כמה זמן של שקט.
את רוב המידע שכתוב כאן ידעתי, לא מצאתי כאן שום דבר חדש ועדיין, הרגשתי שיש משהו שאני מפספס.
״לא משהו שלא ידענו עד היום״ אמרתי בשיעמום ונשענתי לאחור בכיסאי.
״האנשים מוכנים ומוצבים בעמדות״ אנזו שינה נושא, ״המעקב מתנהל כמו שצריך ואין בעיות״.
הנהנתי, ״אני רוצה את כולם הלילה, תשאיר את המינימום ההכרחי בכל מקום אבל מעבר לכך, כולם יוצאים הלילה לפעולה״.
״אין בעיה״.
״תדאג שישארו כאן שני אנשים נוספים מלבד מתאו״ אמרתי.
״בפנטאהוז?״ הוא שאל מופתע ואני הנהנתי.
״למה? הוא מוגן״.
״אני יודע״ אמרתי, ״אבל אלה נשארת כאן״.
״אז אתה צריך להשאיר כאן שלושה אנשים? מתאו מספיק לבדו״ הוא שאל, עדיין לא מבין.
״לא אקח את הסיכון, אני לא יודע מה הרוסים והיפנים מתכננים״ עניתי והוא הנהן.
״אתה מתכוון לעדכן אותה?״ פבלו שאל.
״אעדכן אותה במה שהולך לקרות הלילה אבל לא מעבר״ אמרתי ואז הפניתי מבטי לפבלו ואנזו, ״מי מבצע את התדריך?״
״אני״ פבלו ענה, ״אלך עוד מעט, אכין אותם״.
״אני אגיע מאוחר יותר, תוודא שלא יהיו תקלות עד אז״ אמרתי והוא הנהן.
יצאתי מהמסמך ומחקתי אותו לצמיתות, לא הייתי צריך לקרוא משהו יותר מפעם אחת כדי לזכור אותו.
״ריקו התקשר לשאול אם אתה צריך שהוא יבוא מסן דייגו״ אנזו אמר כשקמתי מהכיסא שלי.
״לא״ אמרתי והוא הנהן.
סן דייגו הייתה שרויה בבלאגן משלה, אמנם הם לא תכננו שום פעולה דרמטית בקרוב אבל לא היה לי ספק שנאצו צריך את כל האנשים שלו.
במיוחד את אלה שקרובים אליו.
ידעתי שלילה אחד לא יזיק ואם נאצ׳ו ידע שיש צורך קטן ביותר הוא לא יהסס ויבוא בעצמו, אבל לא הייתה סיבה.
סגרתי את המחשב והתרוממתי, יוצא למרפסת, מאתר במבטי את אלה וסורק את גופה המושלם שהיה עטוף רק בבגד ים.
עיניה היו עצומות וראשה שעון לאחור, ניגוד מוחלט למחשב שעדיין היה פתוח לצידה.
״את לא יכולה לעבוד אם את עוצמת עיניים״ אמרתי והיא פקחה את עיניה לאט, מביטה אל תוך עייני ולבסוף מחייכת.
״משעמם לי״ היא אמרה, ״ואתה לא מתייחס אלי״.
״אני עובד, לא משחק״.
״אני יודעת, אבל אני סיימתי את הדברים הדחופים שלי״ היא אמרה, ״ואין לי משהו יותר טוב לעשות, אז אני יכולה לעצום עיניים״.
הושטתי את ידי ועזרתי לה לעמוד לפני שאמרתי, ״אני נוסע להתאמן, את רוצה לבוא איתי?״
״למתחם?״ היא שאלה ואני הנהנתי.
היא הטתה את פניה והביטה בי בספקנות, ״לא התאמנת היום?״
״לא היה לי זמן, עבדתי מהרגע שהתעוררתי״ אמרתי והצמדתי את גופה אליי, מעביר את ידי על מתניה החשופות ורוכן לנשוך את שפתה התחתונה, מרגיש את הזין שלי מתקשה מהגניחה שפלטה.
״לכי תחליפי בגדים״ מלמלתי בטון נמוך, והיא התרחקה ממני באחת והרימה את המחשב שלה, מעיפה בי מבט אחרון ורצה למעלה.
״מה..?״ אנזו שאל כשהביט לכיוון שאליו נעלמה.
שלחתי אליו מבט זועם והוא הרים גבה ואז צחק, ״תרגע, הזין שלי עומד בשביל מישהי אחת״.
״אז תעיף את העיניים שלך״.
״אחי תסתכל עליה, היא תעמיד את הזין גם לגופה״.
גלגלתי עיניים ועליתי במדרגות, מתאפק לא להסתובב ולהוריד לו את הראש.
אלה כבר הייתה מוכנה כשלגופה חליפת הספורט שלה, והיא עסוקה בלנעול את הנעליים שלה.
החלפתי בזריזות לבגדי אימון וירדתי למטה, מחייג לנאצ׳ו ומתעדכן מולו באירועי הלילה בסן דייגו וכמו שחשבתי, סן דייגו צריכה אותו.
הוא נעדר זמן יחסית רב, זמן שאני מעולם לא הייתי יכול להיעדר ממיאמי, ועכשיו הוא מתמודד עם התוצאות.
היפנים מעיזים לצאת נגדו רק כאשר הם יודעים שהוא לא נמצא.
לרוב המידע הזה חסוי, האנשים של נאצ׳ו עובדים טוב כדי לשמור על הכיסוי שלו, אבל גם לזה יש תוקף.
״אתה צריך שאשלח סיוע?״ שאלתי והוא נחר בצחוק, ״בטח מריאנו, הלילה״.
גלגלתי עיניים, ״אחרי שהפעולה תסתיים״.
״לא״ הוא אמר בשעשוע, ״אנחנו צריכים ללמוד להסתדר לבד״.
גיכחתי, ידעתי שהוא צוחק.
שתינו ידענו להסתדר טוב מאוד לבד אבל הכוח האמיתי שלנו היה שהיינו יחד וזה לא ישתנה בקרוב.
כל אחד נשאר בשטח שלו אבל בעת הצורך, לא היה ספק שניסע לאן שצריך.
אלה ירדה מלמעלה ואני סיימתי את השיחה עם נאצ׳ו בהבטחה שאעדכן אותו בבוקר, ואחזתי בידה אל החניה, נוסע במהירות למתחם ומעביר את הנסיעה בשיחה עם דון רודריגז ודון חוליו בפירוט קצר על מה הולך לקרות הלילה.
״מה יש בבוקר?״ אלה שאלה כשהגענו ונכנסנו לבפנים.
הרמתי גבה בשאלה והובלתי אותה אל זירות קרב המגע.
״אמרת לנאצ׳ו שתעדכן אותו בבוקר״.
״הלילה״ אמרתי והיא הביטה בי בחוסר הבנה, גורמת לי להבין שהגיע הזמן להסברים.
״הלילה אנחנו יוצאים לפעולה נגד היפנים״ אמרתי, ״לכן אני צריך שתישארי בפנטאהוז הלילה ואל תצאי עד שאחזור״.
״איזה פעולה?״
״הם פותחים מועדון חדש בקרוב״ אמרתי, ״זאת הזדמנות למוטט להם עסקים אחרי הנזק שהם השאירו אצלנו בשבועות האחרונים ולא קיבלו תגובה בחזרה״.
״אבל.. חפים מפשע יהרגו״.
שתקתי לשניה, ״חפים מפשע תמיד נהרגים אלה״ אמרתי, ״חוץ מזה, את מכירה אותי, המטרה היא להרוג כמה שפחות מהם אבל אין לי שליטה על כאלה שמתעקשים להיקלע לבלאגן״.
״סן דייגו באים?״
״לא, אין צורך שהם יגיעו״ אמרתי, ״יש לנאצ׳ו מספיק בלאגן משלו, אני לא צריך אותו כאן כרגע״.
״מה אם יפגעו בכם גם הלילה?״
״רוב העסקים יהיו סגורים, אני צריך את כל האנשים שלי הלילה״ אמרתי, ״הם יהיו סגורים ויותקפו מכל הכיוונים, לא יהיה להם הזדמנות לברוח כדי לפגוע בי״.
היא שתקה כמה רגעים ולבסוף שאלה, ״אני לא יכולה להישאר בדירה שלי?״
״לא״ אמרתי, ״הפנטאהוז בטוח מאוד, ואשאיר שם אנשים שיהיו זמינים למקרה שתצטרכי כל דבר, אבל אני רוצה לדעת שאת בטוחה ומעדיף למצוא אותך במיטה שלי כשאחזור״.
היא פתחה את פיה כדי לומר משהו ואז סגרה אותו, חושבת כמה רגעים ולבסוף אומרת, ״אתה משאיר את מתאו?״
הנהנתי, ״ועוד שני חיילים״.
״זה יותר מדי מריאנו״ היא אמרה בשקט, ״אמרת שאתה צריך את כל האנשים שלך.. אני בטוחה מספיק בפנטאהוז עם מתאו ואפילו בלעדיו״.
״אין וויכוח״ אמרתי ונישקתי את שפתיה, שומט את התיק שלי בפינה ועולה לאחת הבמות.
״אתה רוצה להלחם איתי?״ היא שאלה בשעשוע ואני חייכתי בקרירות, ״לא, אני רוצה ללמד אותך להגן על עצמך״.
״אני יודעת להגן על עצמי״.
״לא מפני אנשים כמוני״.
״אני צריכה הגנה ממך?״ היא שאלה במבט ספקני ולמרות זאת, התקרבה אליי.
״כן״ אמרתי, מעביר את שיערה למאחורי האוזניים שלה ואוחז בערפה, רוכן ומנשק את שפתיה ארוכות.
האישה הזאת עוד תשגע אותי.
״אני לא מפחדת ממך״ היא אמרה.
״את צריכה״ אמרתי והיא צחקה, ״מאוחר מדי״.
התרחקתי ממנה וניקיתי את המחשבות שלי, מעביר את השעות הבאות בללמד אותה דרכים חדשות להגן על עצמה, כאלה שלא מתקרבות לפי הספר.
אלה מאומנת הייטב ונחושה, היה לה קל ללמוד את הכל ועדיין, ברוב הזמן לא היה לה אוויר, אבל היא לא וויתרה והוכיחה את עצמה.
כל הידע שלה התמקד בשיטות שמלמדים אצל כולם, אבל את הידע האמיתי אתה רוכש רק ברחוב ורק בזמן אמת, כשכל מה שיש לך זה יכולת האלתור ולא יותר.
לכן רוב התרגילים, הם תרגילים שהמצאנו בעצמנו, או כאלה שאנחנו ממציאים תוך כדי אימון אחד בשני.
וזה מה שרציתי ללמד אותה.
רציתי להיות בטוח שלא יהיה לה צורך להתמודד עם זה אף פעם אבל המציאות היא שונה והסכנות הן בכל פינה גם בלי קשר למאפיה.
ועצם העובדה שהיא שלי, רק הופכת אותה לפגיעה יותר.
בשלב הזה אני עדיין לא יודע כמה יודעים בחוץ ולא אקח את הסיכון.
״אני עייפה מדי״ אלה אמרה ולגמרי מבקבוק המים שלה, מתעלמת מהטיפות שנשרו על החזיה שלה.
הבטתי בשעוני ואמרתי, ״תרגיל אחרון״.
״אתה צריך ללכת?״ היא שאלה, הבעת פניה משתנה ולפתע נראה שהעייפות לא כל כך מעניינת אותה.
הנהנתי והיא עיקמה את פרצופה אך הניחה את הבקבוק שלה בצד הזירה ונעמדה שוב מולי.
״תשכבי על הרצפה״ אמרתי והיא נשכבה בין רגליי, מביטה אליי ומחכה לצעד הבא.
ירדתי על ברכיי לצידי גופה וכלאתי אותה באחיזה שלא תוכל לזוז, מחזיק את ידיה על חזה ומסביר לה צעד אחרי צעד איך להתשחרר ולהפוך את המצב כך שאני אשכב במקומה.
״אני לא אצליח את זה בחיים״ היא אמרה מתנשפת לאחר כמה פעמים שנכשלה.
״את תצליחי״.
נשכבתי במקומה על הרצפה והראיתי לה את הצעדים מהכיוון הפוך, מסביר לה באיזה נקודות בגוף לשחרר ואיפה ללחוץ, לאיזה תנועות לשים לב ואיפה לתת את המכה הראשונה כדי שליריב יכאב כמה שיותר.
״שוב״ אמרתי לאחר שהצמדתי את ידיה מעל ראשה בחבטה, מרגיש את חזה מתנגש בחזי עם כל נשימה שלקחה, לאחר שהבסתי אותה שוב.
״אתה יכול לעשות כאילו אתה קצת יותר חלש?״ היא רטנה בעודה שוכבת תחת אחיזתי.
״אני לא ריקו אלה״ אמרתי בטון נמוך בתגובה.
אלה הביטה בעייני וחייכה לפני שהרימה מעט את פניה וחיככה את שפתיה בשפתיי, גורמת לכל גופי להתעורר.
חייכתי, מזהה את הטקטיקה שלה ומחליש בכוונה את אחיזת הידיים שלי, מעמיק את הנשיקה על שפתיה ונותן לה להרגיש שהיא הפילה אותי.
אלה שחררה את ידיה מאחיזתי והזיזה את רגליה, נושכת את שפתי התחתונה ואז במהירות אוחזת בכתפיי, מנסה לסובב את רגליה בכוח ולהפיל אותי לצד.
הידקתי את רגליי ונעלתי את אחיזתי עליה, מצמיד את פלג גופי התחתון ובלי ידיים, כולא אותה עוד יותר מתחתיי.
״נסיון יפה״ אמרתי והורדתי את שפתיי לצווארה, נושך את עורה הרך ואז מנשק את המקום הכואב, מוצץ את הנקודה הרגישה שלה ומוציא ממנה גניחות קולניות.
אם זאת הייתה כל אחת אחרת הייתי משתיק אותה, אבל לא את אלה, הגניחות שלה רק עוררו אותי יותר ואותה הייתי צריך לשמוע.
הכנסתי את ידי מתחת למכנס שלה, מסיט את התחתונים ומחדיר את אתבעותיי עמוק לתוכה, תופס את שתי ידיה באמצעות ידי השניה וטורף את פיה, לא משאיר לה אפשרות לנשום.
״פאק״ היא גנחה, מטה את ראשה לאחור ונושכת את שפתה התחתונה בדיוק מתי שגמרה על אצבעותיי.
״אלוהים״ היא מלמלה וחזקה לנשק את שפתיי, אוחזת בצידי פניי ונושמת לתוכי.
אחזתי בגומי של המכנס שלה והורדתי אותו ממנה יחד עם התחתונים, מוריד לאחר מכן גם את המכנס שלי וחודר אליה באחת.
״מריאנו״ היא מלמלה לתוך פי, ״יכולים להכנס״.
״אף אחד לא יכנס כשאני כאן״ עניתי ונשכתי את השפה שלה, נכנס עמוק יותר ולא משחרר את ידיה.
אלה כרכה את רגליה סביב מתניי והרימה את גופה, מנסה להצמד אליי עוד.
הורדתי את גופי מעט, מאמץ את זרועותיי קצת יותר אך נותן לה את מה שביקשה ומצמיד את חזי אל חזה.
אלה נשכה את שפתי התחתונה בחזקה, מנסה להשתיק את הגניחות שלה ולנשק אותי.
״אני רוצה לשמוע אותך״ מלמלתי והכנסתי את ידי ביננו, מזרז את השיא שלה ומתרחק משפתיה, מחייך כשהיא גמרה בצעקה ושמטה את גופה.
חדרתי לתוכה עוד כמה פעמים ולבסוף גמרתי בתוכה, מבין שאני באיחור אבל שזה היה שווה כל רגע.
״אני מסריחה״ אלה אמרה לאחר שיצאתי ממנה ואחזתי בידה, עוזר לה לעמוד.
לא עניתי ונישקתי אותה, מרים את התיק שלי ומוביל אותה אל המקלחות.
״אין לי כאן שום דבר״ היא אמרה לאחר שהורדתי את החזיה שלה והבטתי בשדיה המושלמים.
״את לא צריכה שום דבר״ אמרתי ורכנתי, נושך את
הפטמה שלה וממולל ביידי את השניה, מרגיש איך הזין שלי נעמד שוב.
״אתה רוצה שאצא עירומה לאוטו?״ היא שאלה בקול שקט, מנסה להשתלט על הגניחות שלה.
חייכתי חיוך מסוכן ואמרתי, ״רק תנסי״.
אלה גלגלה עיניים והתרחקה ממני, פותחת את זרם המים, מתקלחת לצידי בזריזות ולאחר שסיימה, עוטפת את עצמה במגבת.
הבאתי לה בוקסר וחולצה שלי והתלבשתי בעצמי, מחכה שהיא תסיים לארגן את עצמה ומוביל אותה אל הרכב שלי, מהנהן למאבטחים שבחוץ.
״איפה היית?״ אנזו שאל ברגע שחזרתי לשיחות שלו שסיננתי.
״במתחם, מה קורה?״ עניתי והעברתי את השיחה לדיבורית של האוטו.
״דון רודריגז התקשר, היפנים הקדימו את הפתיחה של המועדון להיום״.
״הם הגבירו את האבטחה?״ שאלתי.
״לא יותר מהרגיל, לדעתו הם לא חושדים בכלום״.
חייכתי, רוב האנשים היו מבטלים את המבצע כדי להתחמק מתגבורת לא צפויה או מבלאגן שלא תכננו.
אבל לא אני.
עצם העובדה שהפתיחה הוקדמה להיום אומרת שהיפנים לא חושדים שהולך לקרות משהו הלילה, וכך אפקט ההפתעה והמפלה שלהם יהיו גדולים יותר.
״מעולה״.
״אתה פסיכופת״ אנזו אמר בחיוך כשהבין בלי מילים את מחשבותיי.
״תדאג לבדיקת ציוד ורכבים ותתחילו להתארגן, אני בדרך״.
״אין בעיה״, הוא אמר, ״חואן ודויד ישארו עם מתאו בפנטאהוז״.
המהמתי לאישור, ״התדריך בוצע?״
אנזו המהם לאישור, ״פבלו בדרך חזרה לכאן״.
״היו בעיות בזמן שלא הייתי?״
״שום בעיות״.
ניתקתי את השיחה והרמתי גבה בשאלה למראה מבטה השואל של אלה.
״דון רודריגז הזה.. הוא עובד בשבילך?״
״לא בדיוק״ אמרתי, ״הוא מספר אחת באיסוף מידע ומודיעין, אני נעזר בו הרבה בתחום הזה, הוא מתעסק בזה מאז היה יד ימינו של דון חוליו״.
״אז הוא זקן?״ היא שאלה ואני צחקתי, ״לא ממש, הם בני אותו גיל״.
״איך הוא אוסף מידע?״
״הוא מעורב עם אנשים מכל מקום, יש לו את הדרכים והשיטות שלו ובזכותו גם אנזו וריקו טובים בכך״.
״אתה לא?״
״אני טוב בהכל אלה״ אמרתי, ״אבל אני לא מתעסק עם אנשים״.
״כי אתה הקאפו?״
״בדיוק״ אמרתי, ״אני מתעסק בדברים אחרים שאף אחד לא יכול לעשות במקומי״.
״הו״ היא מלמלה והשתקה, מעכלת את המידע וחושבת עד שהגענו לפנטאהוז.
״תישארי בפנטאהוז ואל תעשי שטויות״ אמרתי, ״אני אשתדל לחזור כמה שיותר מהר״.
״תעשה מה שאתה צריך לישות מריאנו, זה מבצע, לא ערב שגרתי״.
״תתקשרי אלי בכל רגע אם את צריכה, ואם לא אהיה זמין תתקשרי לאנזו״.
״אעבוד, לא אפריע לכם, רק תשמרו על עצמכם״ היא אמרה ונישקה את שפתיי לפני שנעלמה למעלה.
״הכל מוכן?״ שאלתי את אנזו ונכנסתי לחדר העבודה.
״מוכן״ אנזו אמר וטען את הנשק שלו, מבצע בדיקה זריזה ולבסוף מכניס גם אותו לחגורת הנשק שעל כתפיו.
החלפתי בגדים בזריזות ולבשתי את חגורת הנשק, מוודא שהכל במקום ותקין ונעמד מול המצלמות, מעיף מבט אחרון ברחובות שעליהן צפינו בשבועות האחרונים ומחפש תנועה חשודה.
״האנשים שלנו שם״ פבלו אמר כשראה במה הבטתי.
״ביצעתם סריקות?״
״ביצענו״.
״אנחנו מוכנים בוס״ דייגו ואיאן אמרו ברגע שנכנסו לחדר העבודה.
הנהנתי וכיביתי את מחשב, מחזיר את המסך לתצוגת המצלמות של הבית ומעיף מבט אחרון.
״קדימה״ אמרתי וכולם יצאו יחד איתי מחדר העבודה, היישר אל המעלית.
יצאתי אל המרפסת והתכופפתי ליד הבריכה, מחכה שאלה תסיים לשחות ותראה אותי.
״אני יוצא״ אמרתי כשהיא נעמדה מולי בתוך המים.
היא הנהנה והתמתחה, מנשקת את שפתיי ונזהרת שלא להרטיב אותי.
התרוממתי והסתובבתי חזרה אל הבית, נכנסת למטבח ונעמד מול מתאו.
הוא נדרך ברגע שראה אותי, ״כן בוס?״
״אתה נשאר הלילה עם אלה בפנטאהוז״ אמרתי והוא הנהן, ״אנזו דיבר איתי, אני יודע ואעשה את הטוב ביותר״.
ראיתי בעיניו את הרצון לצאת איתנו לשטח, ועם זאת ידעתי שהוא נאמן ויעשה מה שאגיד לו.
הנהנתי, ״אהיה זמין למקרה שיקרו בעיות״.
״אם יקרו בעיות, אשמיד אותם ואוודא שתדע אחר כך״ הוא אמר, בטוח בעצמו.
חייכתי, יודע שאפשר לסמוך על מתאו.
צעדתי אל המעלית, יורד לחניון ונכנס יחד עם אנזו לוואן, מבצע בדיקה בקשר ומוודא שכולם מוכנים ובעמדות.
״האנשים מחכים לך בוס״ פבלו אמר ונכנס לצידי למושב הנהג, ״הם כבר התחילו תנועה״.
הנהנתי, ״תקשיבו לי שניכם טוב, אתם חוזרים בחיים ולא משנה מה קורה״.
״גם אתה״ אנזו אמר בטון רציני ואני שלחתי אליו מבט רצחני, ״זאת פקודה אנזו״.