The Doubt - ספק

Part 61

״למה את חושבת שהוא התקשר?״
״בוא נחשוב ביחד״ אמרתי, ״פותחים את החקירה, מגלים דברים לטוב ולרע, מפקד חיל האוויר מתקשר כמה ימים לפני שמתקיים טקס השנה לזכר ה.. דבר הזה, מה יכול להיות חיים?״
״על מה את חושבת?״ הוא התעקש לשמוע במפורש.
״הוא כנראה רוצה לבשר לי שהם הגיעו לתובנות ופתרונות בקשר למבצע, ואני לא מעוניינת לדעת״.
״לא יפה שלי״ חיים אמר בחיוך, ״רוצים להעניק לך עיטור גבורה על המבצע הזה״.
**************************

״ודווקא בגלל המסלול שבחרנו, יש דרך מסוימת שתצטרכו ללכת בה הלילה, הפעולה תהיה לא פשוטה והמתווה שונה ממה שאנחנו רגילים אליו אבל...״
חייכתי כשהסתכלתי על רועי מדבר.
הייתה לו כריזמה, והיה לו את זה.
הוא סיים את התדריך לכלל החיילים שיוצאים הערב לפעילות, לחץ את ידיהם של המפקדים ונעמד לצידי, מחליף עם חיים כמה מילים.
״סיימנו?״ שאלתי לאחר שחיים הלך והוא הנהן, ״קדימה, בואי נלך להתקלח״.
״לא נשמע טוב״.
״על הזין שלי מי שומע מה״ הוא אמר ואני צחקתי.
יצאנו מחדר התדריכים אל המגורים, ורועי לא בזבז זמן לפני ששאל, ״את בטוחה שאת מספיק עירנית הלילה?״
״לא, אבל אני אשרוד״.
״אני שמח שאת איתי הלילה״.
״שתוק חנפן״.
רועי גיחך, ״על מה דיברת עם חיים בזמן התדריך?״
״אתה לא מפספס אה?״
״דברים שקשורים אלייך? לא, שפכי״.
״אחרי המקלחת, שנשב כמו שתריך״.
״אלה״.
״אבל אנחנו עוד שניה נפרדים וחוזרים שוב״.
התכנון שלי ושל רועי היה ללכת להתקלח במהירות, להזמין אוכל ולחזור בדיוק בזמן לתחילת הלילה.
ולאכול שם.
הלילה רועי היה אמור להישאר איתי כל הלילה במקום לצאת לשטח.
נדירים הלילות בהם עבדנו יחד לילה שלם, ועוד יותר נדירים אלה בהם הוא היה מפקד שנשאר בבסיס ולא יוצא.
אז כשלילה כזה הגיע, ניצלנו אותו עד הסוף.
״עכשיו״.
נאנחתי, ״דיברתי מוקדם יותר עם צחי״ אמרתי.
״את רצינית?״.
צחי היה סגן המפקד הכללי של הבסיס, והוא גם זה שאחראי על כלל השיבוצים והקידומים וכל מה שמתלווה אליהם.
אנחנו היינו בקשר טוב והוא אהב אותי, וכבר תקופה שאני מרגישה שאני רוצה עוד תחומי אחריות בתפקיד שלי, או להתקדם מעט ולעשות דברים חדשים.
ובציר התפקידים שלי, לא היה יותר מדי לאן.
אבל לאחרונה נפתחה אפשרות לתפקיד חדש, שקורץ לי מהרגע בו שמעתי עליו.
והוא היה הבן אדם המתאים לבקשות האלה.
הבעיה היא, שלקח לי המון זמן לבקש.
״מה הוא אמר?״
״הוא עוד לא נתן לי לדבר בכלל וישר אמר שהוא רוצה אותי מכולם והוא חשב רק עליי והתפקיד הזה תפור לי כי אין מי שתעשה אותו טוב ממני, ושזה לגמרי מגיע לי והגיע הזמן שאתקדם״ אמרתי.
״הוא צודק״.
״הוא רשם את זה לעצמו ואמר שהוא ידבר על זה עם הדרג העליון בישיבה הבאה ושהוא יתחיל להריץ את זה, כי הוא באמת חושב שמגיע לי״ אמרתי, ״אבל הוא ביקש שאדבר על זה עם חיים״.
״אז דיברתם על זה?״ רועי שאל ונעצר, נשען על הקיר שלצד דלת המגורים שלי.
״כן״ אמרתי, ״ביקשתי ממנו בדיוק את אותו דבר, הוא אמר שאני בכלל לא צריכה לבקש ושזה מובן מאליו, הוא גם אמר שזה היה התכנון שלו ושהוא היה מגיש אותי לתפקיד גם אם לא הייתי מבקשת, ושהוא רוצה את זה בשבילי מאוד״.
״איך אני שמח״.
״אבל עדיין יש סיכוי שלא אקבל״.
״ברור שיש סיכוי, אבל לפי איך שאני מדמיין את התגובות שלהם אני יודע ששתיהם רוצים אותך מאוד, התפקיד הזה תפור עליך ובסוף את היחידה שיודעת לעשות אותו עכשיו״ הוא אמר, ״לתת למישהו אחר יהיה מטומטם״.
משכתי בכתפיי, ״אולי״.
״שום אולי, תלמדי להאמין בעצמך קצת״ הוא אמר ועוד לפני שהספקתי להגיב, הוא התנתק מהקיר והביט בשעון, ״יאללה לכי תתקלחי, אבוא לאסוף אותך עוד חצי שעה״.
״לך לוקח חצי שעה להתקלח״.
״יפה שלי, אני חייל, לוקח לי שתי דקות כולל להתלבש״ הוא אמר והלך.
נאנחתי, נכנסת בזריזות לחדר שלי ומתארגנת למקלחת, לובשת בגדים נקיים ומסרקת את השיער הרטוב שלי.
בדרך כלל לא הייתי מתאפרת למשמרת לילה, אבל הפעם זאת הייתה משמרת עם לילה מורכב וקשה וארוך וידעתי שיהיו הרבה אנשים בסביבת העבודה שלי.
לכן החלטתי שכדאי שאראה נורמלית.
המזל שלי היה שחיים היה המפקד הבכיר הלילה, והוא אישר לי ללבוש בגדים אזרחיים.
אז לבשתי מכנס טרנינג שחור, וקפוצ׳ון נייק ענק של רועי שגנבתי לו לא מזמן.
שמתי מסקרה על עייני ולקחתי איתי בשקית מדים, כדי שאהיה מוכנה להחליף ברגע למקרה של כל התפתחות.
ירדתי בחזרה למטה בדיוק שרועי הגיע.
״אני מאמינה בעצמי דביל, זה לא זה, אבל אני יודעת מה הן דרישות התפקיד ואני גם יודעת שאני לא מתאימה״ המשכתי את השיחה שעצרנו קודם.
״כי את לא לוחמת?״ הוא שאל וחיבק אותי, ״פאק יש לך ריח טוב״.
״כן, התקלחתי״.
רועי צחק וקבר את פניו בצווארי, ״סתמי״.
הוא נשם כמה שניות לפני שהניח נשיקות על הלחי שלי ועל מצחי, ״הזמנתי לנו לאכול״.
״מתי?״
״עכשיו״.
״אבל זה יגיע כשיהיו אנשים״.
לא התביישנו, שנאנו לחלוק אוכל.
והיי רצינו לאכול לבד ובשקט אחרי כמעט שבועיים שלא היה לנו זמן לשבת ולדבר כמו בני אדם.
״לא אל תדאגי, זה יגיע עוד שעה לפחות ועד אז כולם יתנדפו״.
בסוף רועי צדק, אחרי שעה החמ״ל היה ריק ונשארנו אני והוא לבד, עובדים על שני מחשבים צמודים.
כשהאוכל הגיע, עצרנו מהעבודה ופרשנו את כל האוכל.
״מה זה?״ שאלתי את רועי כשהרמתי שקית של גלידה ויוגורט.
״קינוח״ הוא אמר ונגס בהמבורגר הראשון שלו, ״יש שם גם סופלה שוקולד, אבל צריך לחמם אותו״.
״הזמנת לי סופלה?״ שאלתי בהתרגשות והוא צחק והנהן, ״כן יפה שלי, עם שוקולד לבן בפנים״.
״אני אוהבת אותך אוף״ אמרתי בהתרגשות.
סופלה שוקולד היה החולשה שלי, ורועי יודע בדיוק איך אני אוהבת אותו.
״תגידי לי, כרמל התחיל להביא לך משימות?״
״הוא אמר שתהיה לי מלא עבודה ושלא אדאג, אמרתי לו שאני לא רוצה להשתעמם והוא אמר שלא, אל תשכח שבסוף עוד חודש או חודשיים אהיה היחידה שיודעת לעשות את התפקיד הזה״.
״והיחידה שיש לה את כל המערכות״.
״בדיוק, אם הם ירצו להמשיך לפתח את זה הם יהיו חייבים אותי, ובסוף בשביל שהדברים הרגילים שכרמל היה עושה ימשיכו להיעשות, אני האופציה היחידה״ אמרתי, ״והוא גם אמר שהמשימות האלה יקדמו אותי לזה״.
״את גם תצטרכי לחפוף את מי שיגיע״.
״בדיוק״ אמרתי, ״וזה חילופים קשים״.
״אבל את עדיין לא יודעת את הכל״.
״ברור שלא, יקח לי המון זמן אבל בסוף אדע״.
״אני בטוח״ הוא אמר, ״זה גם מתאים לך, התפקיד הזה יושב על האופי שלך בול״.
״מה זאת אומרת?״
״את אוהבת את זה, את אחת שמשעמם לך מהר מאוד אז את תמיד מחפשת לאיפה לצאת ולפרוץ ומה עוד לדעת״.
״נכון, אני אוהבת לדעת הרבה״.
״במיוחד שעכשיו גם מעצבים את התפקיד הזה, את עם הראש שלך יכולה לקחת אותו למקומות מטורפים״.
חייכתי, ״אני לא רוצה לצפות אבל, אתה יודע איך זה פה״.
״יודע יודע, גם אני לא מצפה״ הוא אמר, ״אבל בעצם אני קצת כן״.
צחקתי, ״צחי אמר שהוא חושב להוציא אותך לקורס מ״פ״.
״אני לא רוצה להיות מ״פ אבל״.
״למה אתה משקר?״
הוא צחק, ״אני באמת לא רוצה, כרגע טוב לי איפה שאני״.
״אתה חותר לתפקיד אחר?״ שאלתי והוא הנהן, ״היום התחלתי לחשוב על זה, הדרכה״.
״דווקא מתאים לך״.
״נמאס לי מהשטח״.
״כן פשוט עברת מלא״.
הוא גלגל עיניים וסיים את ההמבורגר הראשון שלו, מתחיל מיד לאכול את השני.
״נשאר לך מהרטבים?״ הוא שאל וחיפש על השולחן.
״כן, לא שמתי את כולם״ אמרתי, מחייכת מהמחשבה על זה שהוא ביקש במיוחד שישימו לי את הרטבים בצד כי ידע שאני אוהבת לעשות לבד.
״יש לך הפרעת OCD את יודעת?״
״לי?״
״כן את מפגרת, תראי״ הוא אמר והצביע על הרטבים, כולם מסודרים בשורה.
צחקתי, ״בכלל לא שמתי לב שעשיתי את זה״.
״את תמיד עושה את זה״ הוא אמר, ״גם בארון ובבית שלך״.
״טוב זאת מחלה מסוג אחר״.
״זאת אותה מחלה, והגיע הזמן שמישהו יגמול אותך״.
״בלתי אפשרי״ אמרתי, ״זאת בעיה והגיע הזמן שתלמד לקבל גם את הפאקים שלי״.
הוא חייך, ״אני מת על הפאקים שלך ואני מת עלייך״.
״חנפן״.
״וזה לא פאקים ילדה, תסתמי ותמשיכי לאכול״.