The Doubt - ספק

Part 35

אוסקר: אני במיאמי, אחזור לעבודה ואכנס לעניינים כאן, תעדכן אם תצטרך אותי במקום אחר. (06:33)

באיזה קטע הוא במיאמי? מתי הוא חזר? ולמה לעזאזל הוא לא עדכן אותי?
״במה אתה שקוע?״ קולו של אנזו הסיח את דעתי.
״אמרתי לך ללכת לסדר את העניינים עם אשתך״ אמרתי, ״מה אתה עושה כאן?״
״סידרתי״ הוא אמר, ״הבטחתי לה שנדבר הערב״.
״זה לא נקרא לסדר אנזו״.
״אני יודע, אבל זאת שיחה ארוכה ולא יכולתי להתחיל אותה עכשיו כי איש הקשר שלי החזיר לי תשובה לגבי הסטודיו של אלה״ הוא ענה.
״מה לגבי הסטודיו שלי?״ היא שאלה בדיוק שנכנסה לחדר העבודה.
״שום דבר״ אמרתי וסימנתי לאנזו בעייני, ״סיימת לעצב אותו?״
״לא, רק התחלתי״ היא אמרה והתיישבה במקום שהפך קבוע לשלה, מרכיבה את האוזניות באוזניה ומתחילה לעבוד.
דפיקות נשמעו על הדלת, אלה התרוממה ופתחה אותה לכרמן, לוקחת מידה את כוס הקפה הגדולה שלה ומתיישבת בחזרה במקומה.
״את מתחילה להתרגל״ אנזו הקניט אותה אבל היא לא ענתה לו ונשארה מרוכזת במסך.
״היא לא תשמע אותך, דבר״.
״בטוח?״ הוא שאל ואני הנהנתי.
״הם לא יודעים שהעברנו אותה למתחם, הם בטוחים שהיא לוקחת הפסקה מלבוא לשם כי אנחנו לא נותנים לה, ועוד יותר בטוחים שהיא תחזור לשם בקרוב עם אבטחה כבדה וזאת הסיבה שהם ממתינים שם״.
״אני לא מצליח להבין״ אמרתי, ״איך מה שלא ניסינו להסתיר הם לא יודעים, אבל דברים אחרים כן?״
״אתה רוצה לשמוע מה ההשערה שלי?״
״יש לי ברירה?״
״הבוגד לא מקורב אליך״ הוא אמר.
״תן לי להבין, ההשערה שלך זה משהו שאני כבר יודע?״ שאלתי ביובש והוא גלגל עיניים, ״אם זה היה מישהו מהמעגל הקרוב הוא כבר היה יודע על אלה ובנוסף, מסגיר את העובדה שהיא במתחם כל הזמן״ הוא המשיך, ״מי שבוגד זה אחד מהחיילים״.
״שנמצא רק כאשר יש צורך בהם, ולא רואה אותה נכנסת ויוצאת מהחלק שלנו במתחם״ השלמתי, מבין פתאום שדבריו הגיוניים ולא מבין איך לא חשבתי על זה קודם.
״בדיוק בגלל זה התכנית של נאצ׳ו יכולה לעבוד״ הוא ענה.
״איזה תכנית?״
״לספר שקר כלשהו ולראות מי נופל בזה״.
״זאת עבודה קשה מדי, יש לך יותר מדי אנשים כדי לספר שקרים כאלה״.
״נעבוד לפי משמרות״ הוא הציע, ״בכל יום בתדריך הבוקר אני או פבלו נפלוט בטעות מידע לא חשוב, ונוכל לצמצם את האפשרויות לפי מי שעבד באותו יום״.
חשבתי על זה רגע, ״ואז מה? תעקבו בכל יום אחרי כל מה שקורה לפי השקר שסיפרת?״
״לא נצטרך, הוא יפול לידנו לבד ברגע שיאמין לטעות״ הוא ענה.
״ואם הבוגד מהצוות בסן דייגו?״
״קשה לי להאמין״ הוא אמר, ״אבל אדבר עם סנטיאגו ואבקש ממנו לפעול באותה הדרך, ריקו יהנה מזה״.
הנהנתי, ״תעדכן אותי בכל יום״.
״כמובן בוס״ הוא ענה ואז נשען לאחור, ״יכול להיות שכן אצטרך את ההתערבות שלך ושל נאצ׳ו בעניין בניטו״.
״חשבתי שאתה לא ילד״ אמרתי ותקעתי את מבטי במסכים המראים את המצלמות.
״אתה מוכן להקשיב?״ הוא נהם.
״אתה חייב לצעוק בכל פעם שמריאנו לא מקשיב לך?״ אלה שאלה ואנזו הרים גבות בהפתעה, ״חשבתי שאת לא שומעת כלום״.
״שמעתי כל מילה״ היא אמרה והביטה בי, ״תודה שעדכנת אותי על מה שקורה בסטודיו״.
״את כבר לא הולכת לשם, מה אכפת לך?״
״לא אכפת לי, אבל היה נחמד לדעת״.
״תחזרי להתעסק בצבעים, תשאירי לי את הדאגות״.
הכחול שבעיניה חדר לנשמתי, ״אל תחלק לי הוראות, אמרתי לך אלף פעם שאני לא אחת מהחיילים שלך״.
״דווקא יושב עלייך בול נשק״ אנזו אמר.
״אתה רוצה להתחרות איתי במטווח?״
״עוד שעה?״
״קבענו״ היא אמרה בחיוך וחזרה למחשב שלה.
״היא תביס אותך״ אמרתי כשהבטתי באנזו.
״אין סיכוי״ הוא אמר בזחיחות.
״הבסתי אותו״ אלה העירה ואני הרמתי גבה, ״לא הבסת אותי״.
היא גלגלה את עיניה, דואגת שאראה את זה.
״נעשה אחר כך קרב מגע?״
״אנזו״ נהמתי.
״לא התאמנתי הבוקר״ אנזו אמר ומשך בכתפיו.
״תתאמן בבית, אתה לא צריך לנסוע למתחם בשביל זה״ אמרתי והוא נחר בבוז.
״אני מקשיב״.
״מה?״
״אמרת שאתה צריך שאתערב בעניין בניטו״ הזכרתי לו.
״כשהייתי שם בניטו פלט משהו כל זה שהצעירים שינו את הדרך של המאפיה ושבגללנו היא כבר לא אותו דבר, ושטוב שנשארו זקנים שמוכנים לעשות הכל כדי להחזיר את המאפיה למה שהייתה״ הוא אמר, גורם לי לכווץ את גבותיי באי הבנה.
״אתה חושב שהוא רוצה לבגוד?״
״לא, אבל אני חושב שהוא לא הבין מספיק מי הבוסים שלו״ הוא אמר, ״הגיע הזמן שאתה ונאצ׳ו תערכו ביקור בבית שלו״.
״נאצ׳ו אמר שירחיק אותו מכל פעילות במאפיה, הוא לא יכול לעשות יותר מזה כל עוד הוא לא עשה משהו ממשי״ אמרתי, ״אבל זה היה לפני שעדכנתי אותו על היום״.
״הייתי דקה מלדפוק לו כדור בראש״.
״לוס לא הייתה סולחת לך אם היית הורג את אבא שלה, לא משנה מה הוא עשה״ פבלו התערב.
״זאת הסיבה היחידה שבגללה עצרתי״.
״הוא מגזים״ אמרתי, ״אבל ההחלטה להרוג אותו או לא לא תהיה שלך״.
״הוא עבר את הגבול מריאנו, ואתה מכיר אותי, אני לא מתאמץ יותר מדי״.
״לוס שווה את זה״.
״אני יודע, אבל הוא לא יהיה בחתונה שלי״ הוא אמר, ״ואחרי שלוסיה תהיה אשתי, הוא לא יוכל להגיד לה שום דבר״.
״הוא כבר לא יכול להגיד לה״ הערתי, ״היית צריך להעמיד אותו במקום והעמדת, תניח לנושא, אני לא חושב שהוא יעשה משהו בקרוב״.
״אז לא תתערב?״
״אתערב, לא היום״ אמרתי, ״בקרוב ניסע לסן דייגו ואטפל בנושא הזה, עד אז תמתין ותן לו להחלים ממה שעשית״.
״הייתי עדין״ הוא אמר ואני הרמתי גבה.
אפשר לומר הרבה דברים על אנזו, עדין הוא לא.
הוא נהנה להתעלל כמעט כמו שהוא נהנה מסקס, ואני בטוח שהיא חייך עם כל אגרוף שהוא הכניס לבניטו.
צלצול הטלפון של אלה הפריע לשקט, היא ענתה ודיברה בעברית, מזכירה מדי פעם את השם של מיה ונאנחת, מביטה בשעון שלה.
״אני לא בטוחה שאוכל מיה״ היא אמרה לבסוף באנגלית.
״אדבר עם אבא שלך לגבי הישיבה, תלכי בלעדיי לפגישות היום, אצטרף אלייך לפגישות של מחר״ היא אמרה וניתקה את השיחה, מחייגת שוב ומדברת במהירות עם הבוס שלה.
״אוסקר חזר״ אמרתי לאנזו והוא הביט בי בהפתעה, ״מתי? למה? אמרת לו לחזור?״
״לא אמרתי לו שום דבר, הוא חזר על דעת עצמו״ אמרתי והראיתי לו את ההודעה.
״אתה מעדיף שהוא ישאר שם?״
״אני מעדיף שהוא ידווח לי על הדברים שהוא עושה לפני שהוא עושה אותם״ נהמתי.
״זה נהיה דפוס מריאנו״ אנזו מעיר.
״אין לי זין להתעסק גם איתו לעזאזל״ אמרתי בשקט.
״החזית עם הקולומביאנים לא נרגעה, אני לא סומך עליו ברחובות מריאנו״ אנזו אמר, ״נצטרך למצוא פיתרון״.
נאנחתי ונשענתי לאחור בכיסא, יודע שזה נושא חשוב שאצטרך לטפל בו בקרוב.
אם אוסקר ימשיך לפעול על דעת עצמו ולעשות מה שבזין שלו, תהיה לי בעיה חמורה יותר מהבעיות שיש לי עם היפנים והרוסים.
״חשבתי על זה״ אנזו אמר לפתע, ״מה אם זה אוסקר?״
״הוא לא היה כאן שקרו הדברים שגרמו לנו להבין שיש בוגד״ אמרתי, ״וחוץ מזה, אין לו אומץ״.
״הוא מסוגל להכל אחרי שלא קיבל את המינוי״.
״לא מסוגל לצאת נגדי״ אמרתי וחזרתי למחשב, עובר על המיילים הדחופים.
לפתע התקבל מייל חדש מאלה.
הבטתי בה בשאלה ופתחתי אותו, מביט וקורא בעיון את החשבונית ואת פירוט כל ההוצאות שנעשו במסגרת העיצוב של הבית של ההורים שלי, ולבסוף מביט בסכום.
״הכל מוכן?״ שאלתי והיא חייכה, ״אתמול ווידאתי שהכל מוכן ואין תקלות, אתה היית עסוק מדי בלדבר עם אבא שלך״.
״טעות״ אמרתי בחיוך, ״שמתי לב לכל פרט״.
היא הרימה גבה, ״באיזה צבע השטיח במרפסת?״
״חום״ עניתי והיא חייכה, מבינה שאני לא משקר.
״אמא אוהבת את הבית״ אנזו אמר וחייך, ״שמעתי ממנה יותר מדי והיא לא מפסיקה לשבח את אלה״.
״זה מה שמגיע לך?״ שאלתי והצבעתי על הסכום והיא הנהנה, ״ולא שקל יותר, לפי החישוב שלי זה הסכום רק על ההוצאות, לא לקחתי אחוזים לעצמי הפעם״.
הבטתי בה במבט חודר, ואז העברתי מבטי למחשב והוצאתי את הנייד שלי, מבצע העברה של כפול מהסכום שהיה נקוב במייל.
״היא תהרוג אותך״ אנזו מלמל וחייך, מציץ בה ומחכה לתגובה שלה.
אלה הייתה שקועה באייפד שלה, מחייכת חיוך קטן ומרוכזת במשהו.
גיכחתי, מוכן לתגובה שלה שכנראה תגיע באיחור.
״שלחתי הודעה לדמיאן, שאלתי אותו אם הוא שמע משהו שגרם לאוסקר לעזוב את מקסיקו ולחזור״.
״אני לא סומך עליו אנזו״.
״על דמיאן?״
״על אוסקר״ נהמתי, הוא חזר מסן דייגו כדי לשגע אותי.
״מי כן?״ הוא שאל, אך עוד לפני שהספקתי לענות לו קולה של אלה נשמע בצעקה, ״תגיד לי השתגעת?״
הבטתי בה באדישות, מתאפק שלא לצחוק למראה מבטה המזועזע.
״את מדברת אליי?״
״כן! אני פאקינג מדברת אליך״ היא זעמה, ״כתבתי לך את הסכום המדויק! אתה רואה כפול? לא, כי אם היית רואה כפול הייתי מקב- לא חשוב! מה נסגר איתך?״
״סיימת?״
״אתה מתכוון להתעלם מהצעקות שלי ולעשות מה שאתה רוצה, נכון?״ היא שאלה.
״בדיוק״.
״מריאנו, זה יותר מדי! זה אפילו לא הסכום שאני לוקחת לעבודות שלי״.
התעלמתי ממנו והחזרתי את מבטי לאנזו, ממתין שימשיך לדבר.
״אני שונאת אותך״ אלה מלמלה ואני חייכתי והתרוממתי, עובר לשבת על הכיסא לצידה ומסובב אותה אליי, ״מה?״
״שמעת אותי״ היא אמרה ביובש.
״שמעתי, אני נותן לך הזדמנות לתקן״.
היא התקרבה אליי, שפתיה כמעט נוגעות בשפתיי כשלחשה שוב, ״אני שונאת אותך״.
״חבל״.
״למה?״
״כי את תקועה איתי״ עניתי וריסקתי את השפתיים שלי על שלה, שואב אותה לתוכי, נושך את שפתה התחתונה, טורף את פיה.
״מה התכניות שלך להיום?״ שאלתי לאחר שהתנתקתי ממנה, משאיר אותה חסרת נשימה.
״אני צריכה לעבוד, יש לי מלא עבודה לעשות עם מיה לפני שהיא נוסעת״.
״לאן היא נוסעת?״
״לישראל״ היא אמרה בטון לא ברור, ״יש לה מלא פרויקטים שהיא צריכה לסיים עד אז, ואני צריכה את עזרתה בכמה דברים, אז אנחנו עובדות יחד״.
״את צריכה לנסוע לדירה?״
היא נדב בראשה לשלילה, ״מיה מגיעה לכאן אחרי שהיא תסיים את הפגישות שלה״.
הנהנתי, ״אצטרך לעבוד הערב מהמועדון, תסיימי את העבודה עד הערב?״
היא הנהנה בהתלהבות.
״תשאלי את החברים שלך אם הם רוצים להצטרף״.
״אשאל את מיה״ היא אמרה.
״תעדכני אותי״ ביקשתי, ״לא ארצה שתצאי מהבית בלעדיי, המצב לא בטוח ברחובות ואני לא סומך על אנשי האבטחה״.
״אתה לא סומך על מתאו?״
״מתאו לא יהיה כאן היום״.
״אוקיי״ היא מלמלה והתקרבה אליי, מנשקת את שפתיי, מעניקה לי כוח להמשך היום.
״אצטרך לחזור לדירה אחר כך״ היא אמרה, ״יש לי מחר יום של פגישות ואצטרך להיות צמודה למיה״.
״תשני בפנטאהוז, אקפיץ אותך מחר בבוקר למשרד ותצאי עם מיה לאן שאת צריכה״.
״למה שתהיה הנהג שלי? יש לך עבודה ואני מסוגלת להסתדר בכוחות עצמי״.
״אני יודע״ אמרתי, ״את גם יודעת שלא אתן לאף אחד להתקרב אלייך אם אני לידך או לא, אבל אנחנו עסוקים בכמה דברים והאנשים שלי מפוזרים, תני לי לעבור את הימים הקרובים מבלי להתווכח איתי, אחר כך תעשי מה שאת רוצה״.
״אוקיי״ היא נאנחה, ״אז תחזיר אותי לדירה שלי היום?״
״את ישנה כאן״ אמרתי, מביט בעיניה, ״אני רוצה אותך במיטה שלי, היום, מחר, כל לילה״.
עיניה הביטו עמוק לעייני, הגבות שלה מכווצות באי הבנה, ״מ.. מה? למה שאני אשן כאן כל לילה אם יש לי דירה?״
״אמרתי לך את זה כבר ואגיד לך שוב, אם את רוצה להשאיר את הדברים שלך בדירה, תשאירי, אני רוצה שתעברי לגור כאן אלה, זה לא מעניין אותי מה יהיה עם הבגדים שלך״.
״אתה מבקש ממני לעבור לגור בפנטהאוז?״
חייכתי, ״לא הספקת להבין שאני לא מבקש?״ הדגשתי את המילה האחרונה.
״אתה לא יכול לקבוע שאני עוברת לגור כאן״.
״אני כן״ אמרתי ונישקתי את סנטרה, יורד לאט לאט לצווארה ומחייך למשמע האנחות שלה.
״מריאנו, זה מוגזם״ היא מלמלה, מנסה להשמע עצבנית, ״יש לי בית, יש לי שותפה״.
״תשני איתה מדי פעם״ אמרתי והיא הזיזה את פניי מצווארה ואמרה, ״אתה מטורף״.
״לא הסתרתי את זה״ אמרתי, ״את עוברת לגור כאן וזאת לא שאלה״.
״אתה רומנטי״ אנזו העיר ואני התעלמתי ממנו, מביט בה.
״אני.. אני לא יכולה מריאנו״.
״למה?״
״כי אני.. אנחנו עדיין לא.. מכירים מספיק כדי לגור יחד״.
״בולשיט, את מכירה אותי יותר טוב מהרבה אנשים ואני אותך, ואת ישנה כאן כל הזמן״.
״אני.. פשוט.. תקבל את זה שאני לא יכולה״ היא אמרה בקול שקט.
״מה את עושה עכשיו?״ הסחתי את דעתה, לא הייתי מוכן לקבל סירוב ואלה בכל מקרה ישנה איתי כל הזמן, ואפילו חזרה לכאן אחרי העבודה ואפילו מרצונה, בקרוב היא תבין שהמעבר הוא תמידי.
״אני מתחילה לעבוד על החדר שלי״ היא אמרה בחיוך קטן, ״אבל ריקו מציק לי, אז קודם אפטר ממנו״.
״צריכה שאתערב?״ שאלתי בשעשוע והיא צחקה, ״לא, אני מצליחה להתמודד איתו, אוריד אותו מהגב שלי בקרוב ואם לא, אסע לסן דייגו וארביץ לו״.
״מה הוא רוצה?״
״שאעצב את אולם החתונה שלו״ היא אמרה בגלגול עיניים, ״אני מנסה להסביר לו במילים פשוטות שזה לא יקרה אבל הוא מתעלם ממני״.
״זה יקרה״ קבעתי, ״אף אחת אחרת לא תעצב את האולם, את היחידה״.
״מריאנו אני-״
״את מה? את תעצבי את החתונה שלו וגם את של אנזו, קחי את כל הזמן שאת צריכה כדי להתכונן נפשית אבל לא תהיה מישהי אחרת״.
״אבל-״
״אני לא מתווכח, אמרתי משהו ולא אחזור על עצמי פעמיים״ אמרתי, חותם את השיחה וחוזר למקומי, מעלה את מפת העיר על המסך הגדול ונעמד מולו לצד אנזו, מתחיל לעבור על המקומות האחרונים שהיפנים תקפו בימים האחרונים ומסמן אותם, מנסה להבין מה הדפוס לתקיפות האחרונות שלהם.
חייב להיות סיבה לזה שהם תקפו או פגעו דווקא במקומות הספיציפיים האלה, שלהפתעתי לא היו אסטרטגיים במיוחד.
זכרתי גם את דבריה של אלה בעבר והפעם הייתי בטוח שהפעולות האלה לא נועדו כדי לבלבל אותי במטרה לתקוף במקום אחר במקביל, עלינו על הכל בזמן ושיבשנו את המהלכים שלהם, אז מה ההגיון הפעם? למה לתקוף מטרות קטנות במקום ללכת על הדבר הגדול?
לא לקח הרבה זמן עד שעליתי על המטרה שלהם, הפעם התקיפות לא נועדו כדי לבלב אותי אלה כדי להחליש את המאפיה ואז למוטט אותה, ולא היה לי ספק שאעצור את זה, שום דבר מזה לא יקרה.