השטן שלא ברא אלוהים

♠️רומי+שניר♣️

"אתה רוצה ששניר ילך?" שאלתי אותו והוא הניד ראשו לשלילה.

"הוא יודע את זה." כיווצתי את פניי בבלבול. מה כבר שניר ידע שאני לא ידעתי.

"זה על...על אבא."

"אני יודעת על אבא. שניר סיפר לי." הוא הרים אלי מבט מופתע, שלאט הפך להקלה מוחלטת.

"ואיך את עם הידיעה הזאת?" הוא שאל אותי וממש רציתי לדעת איך הוא גילה, אם ידע זאת עוד כשאבא היה בחיים.

"ממתי אתה יודע את זה?" הוא נאנח ומשך אותי אל המטבח, התיישבנו על הכיסאות והוא הצית לשנינו סיגריה.

"תודה." הודתי לו והוא נעץ בי מבט רציני.

"ידעתי על זה שנים, אמא אמרה לי אחרי שאבא מת."

"זה היה ברור שהיא תספר לך את זה ולא לי."אמרתי בטון פגוע.

"רומי...אמא הייתה מתנהגת אליך ככה, כי הזכרת לה את אבא." הוא אמר ופערתי את עיניי בהפתעה. דמעות זלגו על פניי והרעד פעם בכל נקודה בגופי.

"איך אתה יודע את זה?" קולי יצא רועד ועל פניו גם כן זלגו דמעות. היה נדיר לראות את אחי בוכה. הוא לא היה הטיפוס הזה.

"היא אמרה לי, היא הייתה מדברת איתי והייתי מנסה להסביר לה שתחשוב בהגיון ותעזוב אותך בשקט. עד שכבר היה צריך לאשפז אותה." הוא הסביר בכאב ושילבתי את ידיי. כל מה שהדחקתי הכה בי שוב.

"היא לא משתנה, מתן. היא השתגעה ואני מפחדת שהיא לא תחזור. אני מתגעגעת לאמא. אני מתגעגעת אליה כל כך שאני כבר לא מסוגלת." התפרצתי בבכי והוא קם מיד לחבק אותי. הוא עטף אותי עם שתי ידיו ונשק על קודקוד ראשי.

"אני מצטער שעזבתי ככה, שהתרחקתי. אני בחיים לא אסלח לעצמי על זה. אני הייתי עמוק בתוך החרא של כל מה שקרה והרגשתי צורך להתרחק. היה לי קשה, אני מצטער שאת שילמת על זה, שהיית לבד והתמודדת לבד עם כל החרא הזה. אבל הרגשתי שאני כבר לא עומד על הרגליים. אני מקווה שתסלחי לי יום אחד."

"רק אם לא תעזוב אותי יותר בחיים. היה לי כל כך קשה להיות לבד. עברתי תקופה חרא. אתה זה שהחזקת אותי על הרגליים. וכשעזבת זה כאילו שהייתי בלי רגליים. אז בבקשה מתן, אל תעזוב אותי יותר. כל מה שתצטרך אני אביא לך, אני אהיה לצידך, מצידי תוציא עלי את כל העצבים, הכאב, רק אל תעזוב אותי." התחננתי אליו. הוא בכה בכי חנוק, שהיה עצור בתוכו.

"תשחרר את זה מתן, תבכה. זה בסדר חיים שלי. אני כאן, אני איתך לנצח. אני רוצה שתגיד לי שאתה מבין את זה."

"כן." הוא אמר בקול חנוק וידיי התהדקו סביבו.

"אני סלחתי לך, אני מבטיחה לך. כשתהיה רגוע יותר ותהיה מוכן, אז תספר לי הכל ואני אספר לך ונפתח דף חדש, חיים חדשים. אנחנו חזקים מזה." הוא היה זקוק לעידוד הזה, הוא היה מפורק יותר ממני.