אפילוג

11.3K 646 133
                                    

הדשא הלח הרטיב את שמלתי. גבי נדבק אליו והתחושה הייתה נעימה עם החום של איטליה. שניר שכב ללא חולצה עם גבו על הדשא ועיניו היו נעוצות בכוכבים ושתי ידיו היו תחובות תחת ראשו. הבטן השרירית והמקועקעת שלו לא נתנה לעיניי מנוח. לא הצלחתי להסיט את דעתי ממנה. גם אחרי עשר שנים בהם אנו יחד, הוא מושך אותי כמו ביום הראשון.

"אני אוהב שאת עדיין מסתכלת עלי ככה." הוא אמר לפתע והעביר את עיניו לעברי, מחוייך לגמרי. חייכתי אליו בחזרה ונשכתי את שפתיי התחתונות. הוא הבחין בכך והפסיק לחייך. עיניו החלו לחקור את הגוף שלי והרגשתי נחשקת. הרגשתי תמיד אישה בשלה תחת עיניו. מעולם לא הרגשתי ילדה איתו. הוא תמיד דאג לזה. באיטיות תפסתי בקצה שמלתי והתחלתי לעלות אותה באיטיןת מוחלטת כלפני מעלה. החזה של שניר עלה בכבדות ולסתותיו התהדקו. הבחנתי באיברו יוצר אוהל במכנס הקצר הספורטיבי שלבש ולחיי התלהטו, כמו כל הגוף שלי. הוא גרם לי להתבשל תוך שניות ולא הבנתי מעולם מדוע, איך. זאת הייתה תמיד תעלומה עבורי.

"את סקסית ככה. כזאת סקסית." הוא אמר בטון צרוד ואף חייתי והתרומם לישיבה. הוא בחן אותי עוד קצת כשקילפתי באיטיות מגרה את התחתוני תחרה האדומים שלי.

"את חתיכת ערמומית. את יודעת שאני לא אעשה אותך כאן. כי הילדים יכולים לראות אותנו ואת ממשיכה להתגרות בי." הוא אמר בזעם קל על המעשה קונדס שלי.

"זה כי אני יודעת שלא תניח לי כל הלילה אחר כך." הוא העביר את שתי ידיו על כל פניו והתרומם לעמידה.

"עכשיו בואי לחדר לפני שאני אזרוק זין ואני פשוט אדע אותך כאן, ועכשיו." צחקקתי וקמתי בהתלהבות מהדשא, רצתי אל תוך הבית בהתלהבות ילדותית ומיד היא הופסקה ברגע ששמעתי את אלרואי שלנו בוכה. נאנחתי באכזבה והסתובבתי לכיוןן הבכי. אלרואי ישב על השטיח הלבן הפרוותי ושיחק במשחקים שלו והילה הציקה לו והרסה לו את הסדר של החיילים.

"הילה!מה את עושה למשחקים של אלרואי?" שאלתי אותה והיא מיד החמיצה את פניה ואלרואי חייך חיוך ענק ומסופק. הילה הייתה בת חמש ואלרואי בן שבע. הוא היה שניר בקטן.

"ארואי מציק לי." היא שילבה את ידיה ומשכה בכתפיה כלפי מעלה בהפגנתיות עם הפנים החמוצות האלה. במקום לכעוס עליה, רציתי לאכול אותה בהמון נשיקות.

"אני לא מסכימה לך להפריע לו. אם את רוצה לשחק איתו, אין בעיה, אבל לא להפריע."

"מה קורה פה?" שניר נעמד מול הילדים שלנו והילה מיד נלחצה וביקשה סליחה מאלרואי. הילדים פחדו משניר. תמיד אמרתי לו שהוא יותר מדיי קשוח איתם.

"אני סולח. תשחקי איתי." אלרואי ביקש ממנה והיא חייכה אליו חיוך אמיתי ומתוק.  התכופפתי אליה ונישקתי אותה בלי סוף. היא ניסתה לדחוף אותי עם שתי ידיה הקטנות וצחקקתי מזה. היא לא אהבה נשיקות כל כך, לעומת אלרואי שאהב כמה שיותר.

השטן שלא ברא אלוהיםWhere stories live. Discover now