הדבר הנוראי שממנו פחדתי קרה. בן הגיע עם אלעד למועדון. בן נעמד על ידי, כי לא היה מקום לשבת ואעלד נעמד על יד גלי שקפצה עליו ולא הפסיקה לנשק אותו. הלב שלי פעם בחוזקה, בקצב לא נורמלי. העברתי את המבט שלי אל עבר השולחן של שניר, שם הוא ישב ולא הזיז סניטמטר את מבטו מאיתנו. הגוף שלי החל לקבל חרדה וכל כולו רעד. בן הבחין בזה והניח את ידו על זרועי.
"למה את רועדת?" הבטתי עליו מבולבלת לחלוטין, הרגשתי כאילו שכחתי איך זה לדבר, להרכיב מילה. לא הצלחתי לבטא את עצמי, התחלתי להיחנק.
"בן, שניר פה!אל תיגע בי!" הזהרתי אותו ולסתותיו התהדקו בחוזקה ועיניו הכהות שידרו איום. ידיו התארגפו ופחדתי שבן יעשה צעד לעבר שניר. אך שניר כבר הספיק להקדים אותו. הוא הופיע מולנו וסימן לבן לצאת החוצה עם ראשו, ללא מילים. כמו איזה שליט העם.
"לא בן!אתה לא יוצא איתו!" פקדתי עליו בהיסטריה ובן התעלם ממני לחלוטין והתקדם לעבר היציאה יחד עם שניר. עקבתי אחריהם כל הדרך החוצה וברגע שהם הגיעו למקום מרוחק מאנשים, שניר איגרף את חולצתו והדביק אותו אל הקיר. בן הביט בו בקור ולא התרגש מהעובדה ששניר עצבני.
"לא הבנתי את הקטע שאתה מתעסק עם רומי. אתה רוצה להסביר לי?" הוא הכה את גבו בקיר וצרחה בלתי נשלטת נפלטה מפי. בן נותר קר רוח ונעץ בשניר מבט קשוח נטול פחד.
"שניר...בבקשה, תעזוב את בן. הוא לא אשם בכלום." התחננתי בפניו והנחתי את ידי הרועדת על גבו, מה שגרם לו להתנער ממני.
"אל תתערבי, רומי. תיכנסי למועדון." בן ביקש ממני בקול רגוע ולא הבנתי איך הוא יכול היה להיות כל כך רגוע כששניר תפס בו ככה?
"אני לא הולכת לשום מקום, בן. אתה לא עשית כלום ולשניר אין את הזכות לעשות לך כלום." השבתי בעצבנות ונעמדתי על יד שניר, ניסיתי לדחוף אותו, לגרום לו לשחרר את בן, אך שניר התעלם ממני, לחלוטין. כאילו ולא הבחין בי, כאילו לא שמע את הקול שלי מתחנן בפניו. הוא רק נעץ את המבט הרצחני שלו בבן ושתק.
"אתה אח של רואי, בן. הבן זל אופיר, אני מכבד את רואי ואופיא, אבל ככה אתה מתקרב לאישה שאני אוהב?" הוא שאל בטון מאוכזב ושיחרר אותו מאחיזתו. בן התיישר וסידר את חולצתו. רק משפט אחד הדהד בראשי, האישה שאני אוהב
"אני לא מתעסק עם רומי."
"אל תזיין את השכל!אני מכיר אותך ויודע איזה מבטים היית שם עליה במסעדה. אל תשכח שאני יודע. אני יודע הכל." הוא עדיין אהב אותי...לא הצלחתי לעכל, או חשבתי שאולי זה אחד מהשקרים שלו. לא ידעתי מה לחשוב, אך שמחתי שהוא לא התכוון להכות אותו. זה לא הגיע לבן.
"אלו שני דברים שונים, שניר. אני דלוק על האישה שהייתה שלך. אבל לא מתעסק איתה." בן התוודה בפני שניר ואגרופיו של שניר התקמצו לשני כדורי אש מסוכנים וחששתי שזה יגרום לו להכות בבן.
