"מה הסוף פסוק?" הוא שאל אותי ואת אלעד, לגם מהויסקי היקר שלו ולאחר שהניח את הכוס על השולחן כתיבה, הוא נעץ בנו מבט מזרז וקריר.
"הכחיש כל רגע המזדיין." אלעד התעצבן באופן טוטאלי מדניאל, הוא העלה בנו את הספק שהיה חצוי לחמישים חמישים לשני הצדדים. הבן זונה הצליח לבלבל אותנו, אבל אותי פחות. הבנתי ישר שמשהו מסריח, עוד מהרגע שהגיע ועד לרגע שיצא מבית הקפה. אני תמיד הצלחתי לקלוט אנשים, לפעמים רק ממבט אחד.
"בקיצור יש משהו מסריח עם דניאל. אבא, אני מקווה שאתה מחביא טוב מאוד את מה שצריך. אם לא הייתי דואג מצבועים, הייתי אומר מה זה בדיוק." אבא נעץ את מבטו הקר בי ולא זז סנטימטר אחד.
"אתה לא צריך אפילו להגיד את זה, בן. אתה צריך רק לסמוך עלי." לא נתתי לו לדעת שזה הרתיח את הדם שלי והטריף את כל הקופים בראש. נותרתי רגוע ושקט, למרות הסערה בתוכי. שנאתי להראות לו חולשה.
"מה שתגיד, אבא."
"הלשון שלה קלה כשהיא מולי. אני מציע לך להירגע, שניר. אתה מדבר אלי. לא לאחד מהחברים שלך. מובן לך?" הנחתי את אגרופיי על רגליי, ניסיתי להתאפק, כי עוד מילה ממנו, הרגשתי שאני בדרך לאבד את השליטה שלי בי, והאגו יכול היה ללכת להזדיין.
"שאלתי שאל-" השליטה יותר לא גרה בי והטחתי את שני האגרופים שלי על שולחן הכתיבה מה שהשמיע רעש צורם שגרם לשניהם להשתתק ונעצתי בו מבט מלא בזעם טהור שכמעט ואכל את נישמתו.
"מי יחזיר לי שלוש שנים מהחיים?!אתה?!מי זרק את הבן שלו לכלא כאילו היה כלב רחוב?אה?!אתה!עדיף שאני אלך למה סיבבת לי את כל הקופסא." קמתי ויצאתי בטריקת דלת. הייתי חייב להתפרק, אחרת הייתי מסוגל לרצוח מישהו. שנאתי את ההתנהגות הקרה שלו ושכל השאר חשוב לו יותר מהילדים שלו.
*
השעה הייתה 23:00 בלילה, שילת חיכתה לי בביתה הריק. היא פתחה לי את הדלת, כשהייתה עטופה רק בכותונת סטן אדומה, בת זונה. היא ידעה איך לגרום לזין שלי להתעורר. רגליה הארוכות היו חשופות, שזופות וחטובות. גופה היה צר ודקיק, היא הייתה חלום שלא כל גבר זכה לחוות אותו כמוני. הייתה לה אובססיה קטנה כלפי, את זה ידעתי, אך לא עניין אותי תסביכי הרגשות שלה. עניין אותי רק להגיע לפורקן ולהיעלם.
"כנס חיים שלי." גופה היה מפתה, ריחה היה מתקתק, ריח נשי שאהבתי מאוד. היא הייתה ממזרה קטנה ששיגעה את כל הגברים בעיר.
"מה איתך?" שאלתי אותה בזמן שזרקתי את המפתחות של הרכב על השולחן שבכניסה לביתה ובחנתי אותו בעיני. בית פשוט, אבל חמים. היא נעצה בי מבט ושתקה. היא סרקה את כל הגוף שלי ונשכה את שפתיה העבות. סעמק, אהבתי את השפתיים האלה.
"אני אוהב את הקטע הזה שאת מגרה אותי ככה." אמרתי לה בטון צרוד, כמו שאהבה ושיחקתי איתה את המשחק שרצתה, למרות שמבחינתי אפשר היה להתחיל ישר ולעניין, בלי שום משחק מקדים מזדיין. שנאתי משחק מקדים. היא הובילה אותנו את השולחן אוכל, התיישבה עליו וחייכה אלי חיוך קטנטן ששיגע אותי. היא הייתה אישה יפה, יפה יותר מדיי.
