הלב שלי נפל אל הקרקע. גלי צרחה כששני גברים לבושים בשחור נכנסו אל תוך הבית. עברו את עמית כאילו והיה פיסה של זבל. הגוף שלי רעד ורציתי לרוץ אל עמית, אך הם שניהם כיוונו אלינו את נשקם השחור. החיוך הערמומי היה פרוש על פניו של אחד מהם, כאילו וזכה בפרס. אני וגלי, היינו הנשים של האויבים הכי גדולים שלהם. הרי זה יהיה עונג לרצוח אותנו, ככה, בכזאת קלות. בלי להתאמץ. גלי רצה לעברי, חיבקה את ידי וכל גופה רעד. כשלי.
"אני אוהבת אותך." לחשתי לה והיא בכתה עוד יותר חזק.
"אני אוהבת אותך יותר, אחותי." היא הצליחה לדבר מבעד לבכי החזק שלה.
"וואלה לא מאמין, שני ציפורים במכה אחת." הבחור בעל המבטא הכבד אמר בחיוך לבחור השני שנעץ בי מבט של רוצח. הוא כיוון אלי את נשקו וטען אותו, בלחיצה אחת והתפללתי שאחי מתן לא יחזור. שיתעכב.
"רומי רומי רומי...כמה חיכינו לפגוש אותך." אותו הבחור שחייך אמר והרגשתי את מיצי המרה עולים כלפי מעלה. לפני שהבנתי מה קורה, יריות נשמעו מכל עבר, נפלתי לריצפה ומשכתי את גלי איתי יחד.
"רומי!גלי!" שמעתי את קולו של שניר ועיניי נפקחו. הבכי שלי רעד כמו הגוף המפוחד שלי ובדקתי לפני הכל אם גלי נפצעה.
"עמית!עמית!הוא נורה!" צעקתי לשניר וקמתי מהריצפה ורצתי אליו. הוא היה חלש, עיניו חצי עצומות. הוא הביט בעיניו של שניר, דמעות זלגו מעיניו של עמית והלב שלי נשבר לרסיסים. אלעד הרגיע את גלי שמיד הזמינה אמבולנס לעמית.
"שניר...אני מרגיש בחיל-ה." הוא גיהק ונשברתי בבכי.
"עמית בבקשה תחזיק מעמד." שניר לחץ על הפצע שלו, וליטפתי את פניו של עמית.
"קר לי...אני, אני לא רוצה למות. אני..."
"אתה לא תמות, הבנת אותי?!" שניר הבהיר לו.
"אני מצטער, אני או-" הוא השתעל ודם ניתז מפיו.
"אני אוהב אתכם." הוא לחש ועיניו נעצמו.
"פניו של שניר התעוותו בזעם שמעולם לא פגשתי. הוא פקד עלי ללחוץ על הפצע שלו וקם מהריצפה. עקבתי אחריו עם עיניי והוא שלף את אקדחו, כיוון על אחד מהבחורים שכבר שכב מת על הריצפה והחל לירות בו וגם בבחור השני וצרח כמו משוגע. הוא ירה עד שנגמרו לו כל הקליעים ומעולם לא ראיתי את שניר באופן כזה. אלעד קם מהריצפה והביט על עמית. הוא רץ אליו ובדק דופק.
"יש לו דופק, הוא חי." הוא אמר, דמעות זלגו מעיניו והגוף שלי רעד. הפחד אכל אותי והבכי חנק אותי. לא עזבתי את עמית, לחצתי על הפצע. ידיי היו מלאות בדם, בדם של החבר האהוב שלי והרגשתי איך ליבי נמחץ. הרגשתי אשמה מטורפת, לא ידעתי מדוע. הרגשתי אשמה בהכל. התחלתי להרגיש בחילה ואז כל החדר הסתחרר.
"אל...אלעד." לחשתי ואז הכל השחיר.
***
פקחתי את עיניי, הייתי בבית החולים. גלי ישבה על ידי יחד עם מתן. הם הבחינו שפקחתי את עיניי וקמו מהכיסא. הם ניגשו אלי ומתן ליטף את הלחי שלי.
