פקחתי את עיניי, הייתי בחדר שהיה מיועד לי בצימר. הבטתי מבולבלת על המסביב וראשי דאב מכאב חד שהתרכז בעיקר ברקות. התרוממתי לישיבה, בקושי. בחנתי את הלבוש שלי שהיה פיג'מה חדשה, הלבשה תחתונה חדשה ולא הבגד ים שאיתו התקלחתי, יחד עם שניר. אוי, אלוהים. חשבתי לעצמי. אסור לי להיות שיכורה על ידו, אני לראשונה לא שלטתי על היצרים שלי ברגע של שיכרות. נעמדתי על רגליי, נעמדתי למול המראה, שיערי היה נפוח מהשינה ומבולגן ברמות מחרידות. נטלתי מהשידה את המסרק שלי והברשתי את השיער השחור הארוך והמסובך שלי עד שהתיישר, בערך. נשמתי נשימה ארוכה וניסיתי להבין מה השעה והיכן הנייד שלי. ראיתי אותו על הריצפה, צמוד למיטה הזוגית ורצתי לעברו, הרמתי אותו ושיחררתי אותו ממצב נעילה. היו לי מספר הודעות מהחברות שלי ושל גלי, של המנהל שלי ושל לידור. נשימתי הפכה לרדודה ופחדתי לפתוח אותה. החלטתי שאשתה קפה שחור בוצי, בכדי להתעורר מהמצב המעורפל שבו הייתי שרויה. השעה הייתה 00:00 בדיוק ולא ידעתי אפילו מה כולם עושים. יצאתי בזהירות מהחדר, פסעתי לעבר הסלון ולא ראיתי שם אף אחד חוץ מעמית שחייך את החיוך הכובש שלו כשהביט על מסך הנייד שלו. זה גרם לי לחייך אוטומטית ולהתיישב על ידו. זה הקפיץ אותו מבהלה הנוכחות שלי וכשהבין שזו אני, הוא הרחיב את החיוך הנדיר שלו וכרך סביב כתפי את ידו הרזה והביט בי עם עיניו המסטוליות.
"אישתי, התעוררת. איך את מרגישה?" הוא שאל לשלומי ונאנחתי לעברו בעייפות נפשית. רציתי רק להבין מי הלביש אותי ונורא קיוויתי שזו גלי ולא שניר. אחרת אני אברח ולא אחזור לעולם. חשבתי לעצמי.
"לא יודעת, אני מבולבלת." הוא התגלגל מצחוק קצרצר וקם מהספה, הושיט יד אחת לעברי והנחתי את שלי עליה בבלבול והוא משך אותי מהספה והוביל אותי לבחוץ. כולם ישבו שם מסביב לשולחן ושרו קריוקי. זה צרם לאוזניי, במיוחד כשרציתי קפה שחור. כולם נעצו בי את המבט שלהם והחלו בשריקות. לא האמנתי שיצאתי עם הפיג'מה הקצרצרה שהייתי לבושה בה. לא ייחסתי לזה חשיבות עד לאותו הרגע שבו עיניו של שניר ננעצו על רגליי, גם עיניהם של התאומים, אך ממש לרגע אחד קצר. אך שניר אהב להתעמק בגוף שלי, בכל סנטימטר בו. גלי קמה ממקומה שהיה על יד אלעד ובדיוק כשהתיישבתי על יד שניר, היא התיישבה על ידי, עמית הלך לסמי וחטף לו את המיקרופון מידו והחל לזמר בזיופים נוראיים את השיר של עומר אדם - 'שני משוגעים' מלמל מילים לא ברורות.
"איך את אחותי?" גלי שאלה אותי ושניר האזין לנו מהצד.
"מבולבלת, תגידי לי שאת הלבשת אותי. בבקשה!" התחננתי אליה והיא הנהנה בחיוך קטן.
"ברור י'מהבולה. שניר בא אלי ואמר לי שאת בחדר, לא מרגישה טוב ושעזר לך להתקלח." נאנחתי בהקלה מלאה וחייכתי לעברה, כשהרגשתי פתאום טוב יותר ושהכל התבהר פתאום.
"אני ואת, שיחה צפופה, אחר כך בלילה." היא לחשה לי בכדי ששניר לא ישמע אותי וכבר ציפיתי שזה מה שיקרה כשתגלה את מה שקרה באמבטיה עם שניר.
