רומי
"שניר...אני מפחדת." שיתפתי אותו בחששותיי וכל כולי רעדתי על המושב. הוא המשיך בנסיעה רגועה ותפס בידי באחיזה של הגנה וסימן שהוא לצידי בכל מצב ורגע. העברתי את המבט שלי לעברו, עיניו היו מרוכזות בכביש, הפרופיל שלו היה כל כך יפה. הוא היה יפה תואר, המשפחה בכללי היו להם גנים טובים וצעירים. ויפים בטירוף.
"אני איתך, אין לך סיבה לפחד. אני גם ממליץ לך לא לקפוץ עליו בעצבים. תני לו הזדמנות לספר מה קרה. לכי תדעי מה עבר עליו בזמן הזה." הוא הציע והנהנתי בהסכמה למרות שלו ראה אותי.
"כן, אתה צודק. אני...אני התגעגעתי אליו. אני כל כך מתגעגעת לחיבוק שלו, שניר. אני מפחדת שהוא עבר תקופה לא טובה ושאני בזבזתי את הזמן בלכעוס עליו סתם. אני מרגישה אחות מגעילה." אמרתי בקול חנוק.
"תפסיקי לחשוב על שטויות. את לא אחות מגעילה, את לא ידעת איפה הוא. תפסיקי להאשים את עצמך בדברים שאת לא צריכה. תגיעי הביתה, תדברו ותאמיני לי שהכל יסתדר אחרי זה. אתם אחים, בסופו של יום קשר דם חזק יותר מהכל. אל תאבדי את אח שלך בגלל כעס או זעם. אני מתחנן, אני לא רוצה שתישברי אחר כך. כי אותי זה יפרק אם אאבד את אלעד. יפרק אותי לחתיכות." הוא אמר ושם את עצמו בנעליי והוא צדק. לא היה לי ספק. אך ידעתי שלא יכולתי להעלים עין על כל העילמות הזו. רציתי הסברים ולא התכוונתי לוותר עליהם.
"רומי." אחי קרא בשמי בקול שקט כשמבטו שיקף התנצלות והמון המון כאב. אך הוא השתנה ברגע שראה את שניר נכנס הביתה. הבעתו הפכה לכעס, לזעם טהור.
"מה הוא עושה פה?" הוא שאל בטון שאמר שהוא מאבד את הסבלנות שלו.
"אני יוצא איתה." שניר אמר בביטחון מלא ודמעות ניקוו את עיניי. בחנתי אותו מהצד והבחנתי בכמה שהוא רזה, השרירים נעלמו ועל פניו היו סימני חוסר שינה. מה עבר עליו בזמן הזה שחשבתי שהוא נטש אותי. אולי אני בסופו של דבר נטשתי אותו?שאלתי את עצמי והתחלתי לרעוד.
"מתן..."קולי יצא חנוק. קברתי את פניי בידיי והתחלתי לבכות. מתן רץ אלי וחיבק אותי הידיו הרזות. כרכתי את ידיי סביבו, התגעגעתי אפילו לריח של הבושם שלו. התגעגעתי אל אחי בכל רמח איבריי, הבנתי רק כשידיו חבקו אותי, כמה הדחקתי את החוסר נוכחות שלו בחיי.
"אני מצטער." הוא התפרק והחל לבכות גם הוא בעצמו.
"למה אתה רזה כזה?עם מי היית?למה חברה שלך לא דאגה להאכיל אותך?מזה?" הטחתי בפניו המון שאלות והוא הרגיע את עצמו מהבכי. הוא קם על רגליו, משך בידיי גם. נשמתי עמוק ונעצתי את מבטי בתוך עיניו.
"למה אתה נראה רדוף?מה קורה לך?" הוא הניד ראשו מצד לצד והשפיל מבטו.
"יש לי הרבה דברים להגיד לך, רומי. דברים שלא תאהבי לשמוע." הוא הסביר את עצמו והנהנתי בראשי והטתי על פני מבט מרגיע, שיבין שאני לא אברח. הוא היה זקוק להבין את זה כדי לדבר.
