הבטתי על אלעד, על הצורה שבה הביט בגלי והיא חייכה ממבוכה ומחוסר ברירה. שנאתי שהם חשבו שמגיע להם הכל. שהם שולטים בכל אחד ואחת בעיר הזאת. כמעט וקמתי ממקומי בכדי לקחת אותה משם, אך היא בדיוק הלכה עם המגש בחזרה לדלפק הקבלה. שניר חייך לעברי חיוך מתגרה ובאותו הרגע התחשק לי לשפוך עליו את הקפה החם ששתיתי. הוא אהב את כל הקטע שבו הוא מצליח להוציא אותי מדעתי. אך לא התכוונתי לוותר לו, לא עוד. אמרתי לעצמי שבמידה והוא יעצבן אותי, אשיב לו מלחמה. שנאתי אותו, הכי הרבה מכל האנשים ששנאתי בחיי. הוא היה בראש הרשימה השחורה שלי. הוא היה בן זונה עם מבט של שטן.
הוא איחר, לידור איחר כמו שתמיד היה מאחר. כמו תמיד הוא לקח אותי כמוהן מאליו, כי ידע שאני אשב ואחכה עד שיגיע, ולא משנה כמה זמן היה עובר. בדיוק כשהתחלתי להתייאש, הוא נכנס אל איזור המעשנים בצעדים עייפים והתקדם לעבר שולחני. כשהתיישב על הכיסא הוא נעץ בי את המבט הירוק שלו שהיה ריקני וחסר עניין.
"מה קורה?התגעגעת אלי שקראת לי בשעה כזאת מוקדמת?" הוא שאל בשיא חוצפתו בציניות מוחלטת. איך יכל להגיד שהשעה מוקדמת אם השעה הייתה 12 בצהריים.
"מוקדם?בשעה כזאת אתה צריך להיות בעבודה, אבל אתה אוהב לישון ולעשן סמים."
"תסתמי!" הוא צעק עלי בשקט ומבטו בשניה התחלף לחולני. מעולם לא הצלחתי להתרגל ללידור המשוגע. הוא היה כאילו מתחלף עם לידור אחר ובכזאת טבעיות, כאילו שהשטן גר בתוכו שנים.
"יכולים לשמוע אותך." הוא הוסיף והסטתי את מבטי ממנו, לא אהבתי להביט בו כשהיה עצבני כזה. גיליתי ששניר הביט עלינו, וגם כשגילה שידעתי שעיניו עלינו, הוא לא הסיט אותו לרגע. שום דבר במבט שלו לא שידר צחוק, רק רצינות מטרידה.
"אתה יכול להירגע?"
"את יכולה פשוט להגיד לי מה את רוצה ממני בשעה כזאת?" הוא שאל בחוסר סבלנות וצחקקתי בחוסר הומור, בשקט לעצמי. כי שניר צדק בכל מילה וגם ידעתי זאת, אך כאילו והדחקתי את זה. כי היה לי אופי להדחיק את כל מה שרע ולזכור את כל מה שטוב.
"אני...אני חושבת שאנחנו צריכים להיפרד." לאחר דקה שלמה שבה פחדתי לפלוט את המשפט שהייתי אמורה להגיד עוד ממזמן, זה נפלט, בהמון פחד וחשש. פחדתי מהתגובה שלו, לכן עשיתי זאת במקום ציבורי, כי פחדתי ממנו. לידור נעץ בי מבט קר, המבט שתמיד הצליח להפחיד אותי, המבט שבו היה נכנס לשיגעון.
"את מה?" הוא תפס את כף ידי, התחיל להפעיל עליה לחץ וזה כאב. ניסיתי לקחת את ידי, אך הוא אחז בה חזק יותר.
"אני לא רוצה את הקשר הזה יותר, אתה גם ככה לא אוהב אותי ובוגד בי. וגם...אנחנו לא מתראים בכלל. אז לא מתאים לי יותר."
"את חתיכת מטומטמת או מה?אני בוגד בך?מאיפה הבאת את זה?" הוא שאל בטון חף מפשע, כאילו היה קורבן מסכן ושנאתי אותו כשהיה מנסה לצאת טהור ולהוציא אותי משוגעת ופרנואידית.
