פקחתי את עיניי, בקושי. האור שחדר תחת חריצי התריסים הזכירו שראשי דאב ושההנגובר דפק לי בראש כפטיש כבד. התרוממתי לישיבה והרגשתי את הגוף שלי כאילו והתפרק, עצם עצם. הייתי חייבת לחזור לכושר. אתחיל לעשות הליכות, חשבתי לעצמי ולאט נעמדתי על רגליי, היה מאוד קריר ואהבתי את הקור, מאוד. רציתי להרגיש אותו בכל עונות השנה. אהבתי את החורף יותר מכל עונה בשנה.
ירדתי למטה לאחר ששטפתי את פניי וצחצחתי את שיניי, כולם כבר ישבו עם הקפה בחצר והרגשתי כבר בבית. התרגלתי להיות פה, לקום בבוקר ולהכין קפה לבד. התעוררתי עם החשק לבשל. הכנתי את הקפה ויצאתי אל החצר, אלעד, שניר וגלי נראו רציניים למדיי וברגע שהבחינו בי, השתתקו מיד. הרגשתי שמשהו לא היה כשורה ושזה היה קשור אלי באיזה שהוא אופן. אך התיישבתי על כיסא ליד שניר והוא לגם מהקפה השחור שלו והצית לאחר מכן סיגריה.
"זאת בסך הכל אני, מה השקט הזה?" שאלתי בצחקוק מבולבל ואלעד רק חייך אלי ושאף מהסיגריה שלו.
"בוקר טוב ברבור. איך את מרגישה?"
"בסדר, בוקר אור." השבתי לו ושלחתי נשיקה באוויר לגלי ששלחה לי בחזרה.
"אני לא מבין, כולם פה מדביקים לרומי כינוי?" שניר שאל כלא מבין ולא הבנתי מה בדיוק, זה הפריע לו.
"מעניין מי קורא לי גוזל." הוא גלגל את עיניו ואלעד וגלי צחקו מהעקיצה שלי אל שניר.
"נכון אני התחלתי עם זה, אף אחד לא צריך להמשיך את המורשת." גלגלתי את עיניי מהשטויות שיצאו לו מהפה.
"סתום, סתום י'דביל חריאת." אלעד ירה לכיוון שניר ושניר זרק עליו את המצת שלו.
"י'זין בלי חור."
"דיי!אתם יכולים להיפגע!" נבהלתי כשהחלו לזרוק דברים אחד על השני ורמתי ממקומי, חסמתי את שניר בגופי בכדי שיפסיקו עם המריבה הטיפשית הזו.
"נשמה של ברבור, הכל בצחוק." אלעד אמר לי בצחקוק קליל והתיישבתי על הכיסא בחזרה מיואשת מההתנהגות המפלצתית שלהם.
"אני ממזמן הפסקתי לנסות. הם שני מטורללים." גלי אמרה לי ומשכתי בכתפיי ולגמתי מהקפה הטעים שהכנתי.
"מישהו רעב?קמתי עם החשק לבשל."
"אני תמיד רעב." אלעד הכריז עם יד מורמת כלפיי מעלה ונדתי ראשי לצדדים כשצחקקתי.
"אז אני אכין לנו ארוחת בוקר טעימה ממה שיש במקרר?" שאלתי וכולם הסכימו פה אחד. לאחר הסיגריה שעישנתי, קמתי ממקומי, לקחתי איתי את הנס קפה שלי וחזרתי למטבח. פתחתי את המקרר והוצאתי שמונה ביצים, ירקות לסלט, בצל, פטרוזיליה, פלפל חריף לשקשוקה ואת הטונה סיננתי אחרי שחתכתי כבר הכל אל תוך שקית וזרקתי לפח את השמן המיותר.
"וואי, איזה ריחות הרמת פה, ברבור!" אלעד הופיע מאחוריי, סובבתי ראשי לאחור, חייכתי אל דמותו שהסניפה את העשן מהסיר וחזרתי להביט על הגז.
