כל המשפחה של שניר הייתה מסביב שולחן אחד ארוך, כל זוגות העיניים בחנו אותי עד הנשמה. הם לא םיספסו סנטימטר אחד בגוף שלי ואת עיניי שהיו שקופות ומפוחדות. הייתי בתוך שטח האש, הרי ידעתי מה כולם חשבו עלי, חוץ מאופחר ורואי שעליהם שניר סיםר לי ולא היה להם באמת אכפת עם מי שניר יוצא, כל עוד זה לא סיכן את המשפחה כולה. הם סמכו על המילה של שניר ושניר סמך על המילה שלי.
המוזיקה הדהדה חזק בחצר, היה קריר נורא ופחדתי שהגשם ישבית את כל המסיבה. הרי זאת הייתה התכנסות כדי להכיר אותי ולבחון אותי. שניר ביקש ממני לא להגיע, הוא התעקש, אך ניצחתי במלחמה הזאת מולו, כי רציתי להוכיח שאני לא שטינקרית כמו שחשבו. רציתי להוכיח שאני אישה נאמנה בכל מחיר. זאת הייתה הזדמנות פז להתחבר לכל אחד ולרכוש את אמונתם.
"את מפחדת, אני רואה את זה." שניר לחש לאוזני בלחש ונגס במלפפון חמוץ במלח. הוא לא אהב בחומץ. עיניו נעו בין כל הסועדים והנהנתי לעברו, לא שיקרתי.
"אני לוקח אותך הביתה." הוא קם מהכיסא שעליו ישב והושבתי אותו בחזרה. זה הצליח למשוך את עיניי כמה מהאורחים והרגשתי נבוכה.
"לא, אני אשתחרר. הערב רק התחיל." כולם היו כל כך כבדים, חלקם עם חליפות וחלקם בלבוש מותגים יקרים שמעולם לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות עם המשכורת עוני שקיבלתי. הרגל של שניר החלה לרעוד מהזעם שהחל לחלחל בגופו השרירי והחלטתי לקום לעמית שעמד מעל המנגל וניפנף מעל הבשר העסיסי וניענע את גופו לפי קצב המוסיקה המזרחית נוסטלגית שהתנגנה ברקע. חיוכי עלה אוטומטית מהריקוד הלא מובן שלו והתחשק לי לצבוט את לחיו. אך מול כל המשפחה של שניר, לא העזתי.
"מאהבת שלי!" חיוכו התנוסס על שפתיו כשראה אותי.
"עמיתוש, אתה מסתדר כאן?" הוא הנהן בראשו, עצם את עיניו ושר את מילות השיר בחיוך רחב. הייתי מאוהבת בו, הוא היה האור שלי.
"אני מתה עליך, עמית." הוא הרים גבות בהתנשאות ולא הפסיק לחייך. כמה בן אדם יכול היה לחייך, רק עמית יכל.
"תקשיבי, אני מוכן להעביר את כל החורף מתחת למנגל, באמא שלי יותר טוב ממזגן אחותי." הוא אמר וחטפתי ממנו את הנפנפה והחלפתי איתו תךקידים.
"חוצפנית, עכשיו יהיה לי קר בגללך." הוא התחונן והזעיף פניו.
"אני רעב, נשבע לך אכלתי חצי מהבשר בזמן שנפנפתי ועדיין רעב., לא מבין מה זה המאנצ' הקשוח הזה." הוא אמר ונישנש מהבשר, הכתי בידו והוא זייף מבט עצוב שדמה לשל ילד קטן.
"אל תיגע בבשר!אחרי זה לא יישאר לאחרים." הוא גלגל את עיניו וחטף את הנפנפה מידי. נעצתי בו מבט רצחני והוא חייך בסיפוק.
"אף אחד לא חוטף לי את הנפנפה, הבנת אותי גברת?" הוא שאל אותי והמשיך לרקוד כמו שרקד קודם לכן. צחקתי והנדתי ראשי לצדדים. לא יכולתי עם הילד הזה.
