הבטתי בעיניו שהפכו לריקות בין רגע. רגע אחד שלקח לו להפוך להיות קר ואכזרי, רק דרך מבטו. זה היה מפחיד, להביט בעיניים שכאילו והיו עיניים של בובה. מתות. הוא לא הבין כמה שזה הרתיע אותי, כמה הוא הפחיד אותי. הוא וכל המשפחה הרוצחת שלו, על כל אחד מהם היה דם על הידיים, כל אחד ואחד. וגלי, נכנסה לתוך המעגל של המשפחה, הייתה יותר בדרך להיכנס אליהם. היא בחרה להגיד לי את זה דווקא בלילה הזה, בו רציתי להשתחרר מהם, לשכוח שמתן נמצא בידיים שלהם. זה הרגיש לי כמו בגידה, אך לא יכולתי להגיד לה עם מי לצאת ואת מי לאהוב, היא הייתה לעצמה ואני יכולתי רק לתת לה עצות, לא יותר מזה. ידעתי שייקח לי זמן לעכל זאת והיא גם ידעה זאת והניחה לי.
"אתה חתיכת כלב, כלב שלא מגיע לו להיות חופשי. מגיע לך להיות מאחורי סורג ובריח. הבנת?" הוא עדיין הביט בי במבט הזה שהצליח לי לגרום לקחת צעד לאחור.
"אם עוד פעם תאיימי עלי גוזל," הוא התקרב אלי והניח את ידו המחוספסת על לחיי הימנית והחל ללטף אותה ברכות שלא ידעתי שקיימת אצל המפלצת הזאת. הרכות הזאת חדרה אל עמוד שדרתי, התחושה הזאת...
"אני אגרום לך לשתוק בדרך שלא כל כך תאהבי. גם אח שלך לא יאהב, אז כדאי שתתחילי לשנות את הגישה שלך." גמעתי את רוקי והבטתי בתוך עיניו הרצחניות, אלו שפחדתי להביט בהן גם ביום הכי בהיר. הן היו גדולות עם מלא אפלה בתוכן, מלא רוע טהור. זה היה ניכר בו. הוא דיבר בכזאת נחמדות, מזוייפת להפליא. הוא היה שחקן כל כל טוב והצליח לגרום לי לשתוק, לא להשיב אף מלחמה ושנאתי שאחי היה קלף המיקוח שלו. זה לא היה תקין. כל המצב הזה.
"ככה אני אוהב אותך, גוזל." הוא לחש צמוד לאוזני וגרם לרגליי לרעוד מכל כך הרבה רגשות שליליים. שנאתי אותו באותו הרגע, שנאתי שיכל לעשות איתי מה שרק רצה.
"אם היית שלי, לא היית יוצאת עם הסמרטוט הזה מהבית. אני שונא נשים שמתלבשות בזול." פי נפער מהחוצפה שבדבריו.
"אתה פרמיטיב ואני בחיים לא אהיה שלך. גם אם הייתי, אתה לא היית קובע לי שום עובדה ושום דבר. אני הייתי קובעת לעצמי מה שאני רוצה." הוא צחקק וחשף את שיניו הבריאות והישרות.
"את רק חושבת ככה." הוא קבע עובדה וצחקקתי בפניו בזלזול מכוון והוא הביט בי בשעשוע. כאילו והצחוק שלי לא הזיז לו.
"אני בטוחה בזה."
"את בטוחה בעצמך יותר מדיי." גלגלתי את עיניי והוא הידק את לסתותיו הגבריות. שנאתי את עצמי על כך שנמשכתי אליו פיזית, שממש הוא גרם לי לרצות לחוש במגע שלו שוב. המגע שלו גרם לצמרמורות לשרוט את הגוף שלי והוא הבחין בזה בוודאות. יכולתי לראות עליו שהייתה לו טביעת עין חדה וחוש לרגשות של אנשים. זה מה שהכי הרגיז אותי, שהוא הצליח לקרוא אותי כמו ספר פתוח.
"תנסי אותי." נחירת בוז. הוא לא הבין שמעולם לא התכוונתי להסתכל לכיוונו. אלא רק לסלוד לו ולכל משפחתו.
