הלילה השני והאחרון הגיע, כולנו ישבנו בחצר הענקית מסביב לשולחן שעליו היו המון דברים טעימים ושתיה חריפה ומתוקה וכמה בקבוקי מים קרים. עמית ניסה לחבר את המיקרופון אל המערכת אך היה מסטול מדיי בכדי לעשות זאת.
"תביא תביא י'עילג."מוריאל התעצבן עליו וחטף ממנו את המיקרופון וחיבר אותו אל המערכת בקלות, הוא היה פיכח כמו כולנו. הערב רק התחיל ועמית היחידי שהיה מסטול מהסמים שלו. חייכתי חיוך רחב אל עמית שעשה פרצופים מצחיקים מאחורי גבו של מוריאל ולא הצלחתי שלא לצחקק עקב ההתנהגות שלו. עמית היה כל כך מתוק ופחות קשוח משאר החבר'ה, תמיד חייך. היה ניכר שהיה לו לב טוב ושהוא לא קשור לכל עסקי הפשע של משפחת אביסרור. עניין אותי איך השתלב לחבורה שלהם.
"תעשן פחות יחריאת." מוריאל מסר לו את המיקרופון ופסע אל עבר השולחן ומזג לעצמו ויסקי עם שלוש קוביות קרח. שניר ישב בסוף השולחן והתעסק עם הנייד שלו. הוא היה מרוחק מאוד כל הערב וניסיתי להבין מדוע הוא לא התייחס אלי, יום וחצי. הרי בנסיעה שלנו אל הצימר, הוא היה פתוח ומחוייך נורא והיה בנינו רגע יפה שבו הסכמנו על כמה דברים. ואז הוא החל להתרחק ממני מהערב הקודם. כאילו ומשהו בי שינה אצלו את הדעה שלו כלפיי. אך לא עשיתי לו כלום.
"רומי י'קסם, מה את שותה?" אלעד שאל אותי וחיכה לתשובתי.
"לא, אני לא רוצה לשתות."
"אין דבר כזה חיים שלי, קדימה, או שאני מוזג לך מה שאני רוצה." הוא התעקש וחייכתי לעברו חיוך נבוך. גלי הביטה עלי מחוייכת וגלגלתי את עיניי כשעדיין חייכתי.
"טוב, אני אשתה וודקה עם אשכוליות." אלעד כיווץ את פניו בגועל, טוב, לא כולם אהבו אשכוליות.
"את כמו שניר, אוהבת את כל מה שמר." הוא אמר ושניר לא ייחס חשיבות בכלל לשיחה, אלא המשיך להתעסק בניידו. זה עיצבן אותי שהוא היה כל כך שקט וכל הזמן עם הלסת הדוקה. הוא היה רציני מדיי ולא הבנתי גם למה זה כל כך השפיע עלי, ושנאתי את הרגע שבו רציתי שהוא יתייחס אלי ולא יתעלם ממני. לא הייתי כזאת וגם תיעבתי את המשפחה הזאת ועוד יותר שנאתי שהתחלתי לחבב את אלעד ושניר ואת החבר'ה המצומצמים שלהם שעליהם הם סמכו הכי הרבה, אולי גם היחידים שסמכו עליהם.
"שניר." אלעד קרא לו לאחר שהכין לי את הכוס ושניר כאילו ולא שמע.
"י'חריאת מזדיין תעזוב את הפלאפון." אלעד זרק עליו חתיכת קרח ושניר הרים את מבטו בהפתעה אל אלעד והקשיח אותו. זה היה כל כך מושך, המבט הקשוח הזה, הוא כל כולו נטף מסקס אפיל מטורף שלא ראיתי אצל אף גבר.
"אולי תניח לפלאפון שלך ותתחיל להתערבב?" אלעד ביקש ממנו ומזג ויסקי לתוך כוס עם קוביות קרח מרובעות וגדולות.
"לך תזדיין, י'זין עם עיניים." שניר הטיח בו ואלעד צחקק והביא לו את הכוס ויסקי.
"תיחנק י'מזדיין." אלעד איחל לו ושניר התעלם מהאמירה הזו. שניר נשען על הכיסא פלסטיק הלבן שאחז בידו את הכוס ויסקי ועירבב במעגלים עם ידו ונעץ בי מבט קשה. רציני למדיי וניסיתי להבין מדוע הוא היה כל כך קשוח כל הזמן ומדוע המבט הזה שגרם לגופי להרגיש בחוסר נוחות.
