״דין דיי חמוד את יודעת״. ליז אמרה.
״כן...״. עניתי בחוסר עיניין תוך כדי זפזופ בטלוויזיה שלה, לא באמת מתעניינת. עברו כמה ימים מאותה ישיבה והבנתי כבר שהוא דלוק עליי. כן, אחרי 10 הודעות בפייסבוק גם אתן הייתן מבינות. הוא באמת חמוד, אולי אפילו הטעם שלי, אבל אני לא מסוגלת לחשוב על אף אחד עכשיו. ״ו...?״. ליז שאלה בהתרגשות. ״ו..?״. עניתי ביובש.
״אתם תהיו יפים ביחד״. היא אמרה ומחאה כפיים.
״ליז, בפעם האלף: אני. לא. רוצה. חבר.״ גלגלתי עיניים וחזרתי להתמקד בטלוויזיה. ליז המשיכה בהרצאה שלה שאני צריכה להמשיך, ולשים זין על מי שפוגע בי. אני שומעת את ההרצאה הזאת בכל יום בשבוע האחרון בערך אז לא התאמצתי להקשיב. לקחתי את הפלאפון ושלחתי לאלדר הודעה. עם כמה שזה מוזר, משאני ולירון נפרדנו אני ואלדר דווקא התקרבנו. הוא אצלנו דיי הרבה בגלל אושר אבל הוא גם דואג לעודד אותי שאני בדאון.
מקדונלדס וזה?
שלחתי לו. אחרי 2 דקות הוא החזיר הודעה.
תלמדי כבר לדבר. תיהי מוכנה עוד חמש דקות בחוץ.
הוא החזיר וחייכתי.
״תתארגני, אלדר אוסף אותנו למקדונלדס״. קטעתי אותה. ״סליחה? אני משעממת אותך?״. היא אמרה ועשתה פרצוף נעלב. ״האמת שכן״. צחקתי.
״לכי תזדייני״. היא אמרה וזרקה עליי כרית, מה שגרם לי לצחוק יותר.
ליז התלבשה כי היא הייתה עם פיג׳מה ואני כבר הייתי לבושה מלפני שבאתי אליה אז רק שמתי על עצמי ג׳קט. התחיל להיות ממש קר בערבים.
אלדר צפר מבחוץ ויצאנו אליו. כשעלינו לאוטו ראיתי שגם בן ועוז באוטו. ״טיול משפחתי?״. צחקתי. ״אם היית גרה עם יעל באותו בית גם את היית מנסה לברוח״. אלדר אמר וגרם לכולנו לצחוק. ״הם עדיין אצלכם? בטח לירון מתפוצץ״. אמרתי בלי כוונה ובשניה אחת הפסקתי לצחוק. התנאי היחיד של אלדר לידידות שלנו הוא שלא מדברים על לירון. הוא אמר שהוא בן אדם בפני עצמו ושחוץ מזה שיש להם אותה אמא הוא לא יודע מה הולך איתו.
אלדר עצר פתאום ועוז ובן ירדו מהאוטו. ״תודה אלדר, ודניאל אל תעלמי לנו שוב אה?״. הם צחקו וסגרו את הדלת.
אלדר המשיך ליסוע ופתאום הוא קיבל הודעה בפלאפון. הוא הסתכל עליו והבעתו השתנה. ״שיט.״
הוא אמר. ״מה קרה?״. שאלתי. ״מצטער דניאל, מחפשים אותי אני חייב ללכת״. הוא אמר והסתכל עליי. ״אני אפצה אתכן״. הוא צחק אבל יכולתי לראות שהוא במתח. הוא עשה סיבוב פרסה והחזיר אותנו הביתה.
למחרת בבוקר דור הסיע אותי לבית ספר. הוא שם שירים בפול ווליום והתחיל להשתגע באוטו תוך כדי שהוא מסמן לי לשיר איתו. ״תתבגר כבר דור״. גלגלתי עיניים. ״היא רק רוצה לרקודדד״. הוא צעק.״נו את אוהבת את השיר הזה! תקח הלוואה...״. הוא המשיך לשיר. ״אחרי הנסיעה הזאת אני כבר לא״. צחקתי.
בדרך כלל אני זורמת איתו והשטויות שלנו עושות לי מצב רוח, אבל בזמן האחרון אין לי כוח לשטויות, או למשהו בכלל. ״אוף איתך מבאסת״. הוא אמר וכיבה את השירים. ״סליחה שלא בא לי לשיר איתך באמת״. אמרתי בזלזול. ״ידעתי שהוא לא טוב בשבילך״. הוא אמר וראיתי שהוא עצבני. גם אני התחלתי להתעצבן. ״באמת דור? אמרתי לך?״.
״כן דניאל, באמת אמרתי לך!! אני הכרתי אותו וידעתי שהוא בן זונה״. הוא צעק.
״אתה לא הכרת אותו כשהוא היה איתי, הוא לא היה כזה״. אולי זה תמים מצידי, אבל זה נכון.
״כן אני רואה״. הוא אמר בזלזול. ״לך תזדיין״. אמרתי ויצאתי מהאוטו.
מכולם, את דור אני הכי צריכה בצד שלי, שיתמוך בי ולא יוכיח אותי על טעויות.
ניגבתי את הדמעות הקטנות שהשתחררו ונכנסתי לכיתה.
ישבתי במקום שלי ואחרי כמה דקות אביב, ליז ולידור נכנסנו ביחד. הייתה להם הבעה שמחה על הפנים, תחושת הקלה שלא ידעתי מה מקורה.
״דניאל!!״ ליז צעקה והתקדמה אליי. ״שמעת את החדשות?״ היא אמרה מתלהבת. ״איזה חדשות?״. שאלתי בבילבול והרגשתי כאב ראש מתחיל להיבנות. ״אמא של לירון! אביגיל, היא התעוררה״. היא אמרה. לא יודעת איך להסביר את זה, הרגשתי מועקה משתחררת. עם כמה שלירון פגע בי, לא מגיע לו לאבד אמא, לא מגיע לו לסבול ככה. ובאמת שהייתי מאושרת בשבילו. ״איזה יופי״. אמרתי וחיוך
אמיתי הופיע על השפתיים שלי.
את תבואי איתנו לבקר אותו? היא שאלה
״אממ לא, לא ניראה לי״ אמרתי בחוסר נעימות. ״בשביל אלדר״. היא ניסתה שוב ״לא יודעת אני אחשוב על זה ״ שיקרתי. רציתי לבקר אותו אבל לא רציתי לראות את לירון. אני אתמודד איתו אחר כך. היום עבר לי לאט כולם הלכו לבית חולים לבקר את לירון ורק אני נשארתי בבית ספר עד 3:30. את האמת שלא היה לי כוח לחזור הביתה לא רציתי לראות את דור. בשיעור האחרון שחררו אותנו הביתה אבל העדפתי להשאר בספרייה כדי לעשות את העבודות שלא הגשתי. ניסיתי למשוך כמה שיותר זמן. בדרך החוצה מבית ספר ראיתי את המקום שתמיד ישבנו בו והרגשתי לבד,הרגשתי שכולם מעדיפים להיות שם עם לירון ושכחו ממני. שנאתי את עצמי על המחשבה הזאת, אני יודעת שזה לא נכון. ניערתי את הראש והתקדמתי לכיוון הבית. בדרך שלחתי הודעה לאלדר. כתבתי שאני שמחה בשבילו ושאני מצטערת שלא יכולתי להגיע היום. איך אומרים, הקדמתי תרופה למכה.
כשהגעתי הביתה התחלתי לשטוף, הרגשתי שאני משתגעת,הייתי חייבת להעסיק את עצמי. שסיימתי לשטוף בדקתי את הפלאפון, אלדר לא החזיר הודעה. ראיתי שהוא היה מחובר אבל לא נכנס לשיחה שלנו, זה עיצבן אותי. שילך להזדין גם הוא , חשבתי לעצמי.
זה היה אחד מהימים האלה ששום דבר לא הולך בהם. רציתי שהיום הזה ייגמר כבר, אז הלכתי לישון מוקדם.
~~~~~~~~
נקודת המבט של לירון.
השעון צילצל ב 7:30. וזה היה הבוקר הראשון מזה הרבה זמן שהרגשתי שיש לי למה לקום. התקלחתי וחזרתי לחדר כדי להתלבש. אם אמא שלי רוצה שאני אלך לבית ספר, אני אלך. ״תכבה את האור לירון״. טופז מלמלה והתהפכה לצד השני. ״קומי, הולכים״. אמרתי וזרקתי עליה את המגבת. ״עזוב אותי אני גמורה״. היא אמרה וצחקתי. לא מאשים אותה , אתמול אני והיא חגגנו שאמא שלי התעוררה עד 2 בלילה. אבל אני הולך לבית ספר והיא צריכה ללכת מהבית שלי. ״טוב״. אמרתי בקול נמוך. היא חייכה עם עיניים עצומות. ״זה היה ק...״. היא עוד לא סיימה את המשפט וכבר היא הייתה על הכתף שלי. ״אוףף לירון!!״. היא צעקה ונתנה אגרופים לגב שלי.
״אוף לירון״. חיכיתי את הקול שלה והורדתי אותה במקלחת. ״שונאת אותך״. היא אמרה בעייפות. ״את חולה לי על התחת״. אמרתי בהתגרות. היא בהתה לי בתחת כמה שניות. ״נכון״. היא צחקה וסגרתי את הדלת.
טופז התארגנה במשך משהו כמו נצח ואני התייבשתי ליד האופנוע שלי. סיימתי עם הרישיון לפני שבועיים בערך וקניתי אופנוע ביד שניה, סוף סוף אני עצמאי ולא תלוי באוטובוסים המזדיינים האלה. התעסקתי עם הקסדה שלי ואז ראיתי אותה מגיעה בזווית של העין. הרמתי אליה את הראש. היא הייתה מדהימה. טופז היא מסוג הבנות שלא משנה מה הן יעשו הן עדיין יהיו יפות. היא עשתה קוקו גבוה ואני חושב שהיא התאפרה. ״מה?״. היא שאלה במבוכה. זה גרם לי לחייך. ״אסור לי להסתכל על חברה שלי?״. אמרתי תוך כדי שאני מתקרב אליה. היא צחקה.
היא כרכה את הידיים שלה סביב הצוואר שלי ואני התקרבתי כדי לנשק אותה. ״בוא נישאר בבית״. היא לחשה לי כשהתנתקנו מהנשיקה. הסתכלתי לה בעיניים כמה שניות. ״לא״. עניתי חד משמעית ושמתי לה קסדה על הראש. מכשאנחנו ביחד היא לא מפסיקה לנסות לשכנע אותי להבריז ולהישאר בבית, מה שמצליח לה בדרך כלל, אבל כבר התארגנתי אז אין מצב שאני נשאר בבית. היא עשתה לי פרצוף שניראה כמו כלב כשסגרתי לה את הקסדה.
״את יודעת שזה לא יעבוד לך נכון?״. חייכתי ושמתי על עצמי גם קסדה. ״לפחות ניסיתי״. היא התייאשה. עליתי על האופנוע והיא עלתה אחריי. כשהרגשתי את הידיים שלה נסגרות מסביבי התחלתי ליסוע, נסעתי לבית ספר שלה קודם והיא ירדה. היא הורידה לי מהר את הקסדה ונישקה אותי נשיקות מהירות שלא הספקתי להגיב אליהם. חולת נפש. היא צחקה והתרחקה ממני לכיוון הבניין. שמתי על עצמי חזרה את הקסדה ונסעתי לבית ספר שלי. חניתי ליד השער ולקחתי איתי את הקסדה לכיתה. כשנכנסתי למסדרון שמעתי סוג של צעקות. הקולות היו לי מוכרים. ניסיתי להבין מאיפה ולא הצלחתי. עם כל צעד שלי לכיוון הכיתה הקולות התגברו, עד שלבסוף ראיתי אותם. הם היו מצד ימין שלי, דניאל ואלדר. היא הייתה נראית כועסת והוא התווכח איתה גם. זה לא מצא חן בעיניי, הם לא זוג או משהו, על מה יש להם לריב. כשאמרתי לה למצוא מישהו אחר לא התכוונתי לאח שלי. הסתכלתי עליהם עוד כמה שניות ונכנסתי לכיתה. הם לא שמו לב.
הלכתי לשבת במקום שלי מאחורה ושמתי את הקסדה בריצפה. דניאל נכנסה אחרי כמה דקות והמציאה איזה תירוץ מפגר למורה. אני חושב שהיא הייתה מופתעת לראות אותי כי היא הסתכלה עליי כמה שניות לפני שהוא התיישבה. בזמן האחרון היא מתאמצת לא לנשום לכיוון שאני נמצא בו.
המורה אמרה להוציא מחברות של ספרות. כולם קמו להביא את הדברים שלהם ואני המשכתי לבהות בשיער של דניאל. אולי אין לי זכות אבל הרגשתי עצבני. קודם דין, החבר ההומו הזה של אלדר, ואחר כך הוא?
בינתיים המורה הקריאה איזה סיפור על מישהו שאהב את חברה שלו אבל נאלץ לעזוב אותה בגלל שהוא היה עני או משהו. והבחורה התעצבנה עליו כי זה מה שבחורות יודעות לעשות.
״מה אתם חושבים?״. המורה הרימה אלינו את המבטים. מה אני חושב? שהחיים שלי יפים גם בלי החפירות האלה זה מה.
״אני חושבת שהוא היה צריך לתת לה להחליט, זה שהוא עני לא אומר שהם צריכים להיפרד״. שמעתי את דניאל עונה למורה. לא יודע למה אבל הייתי חייב לענות. ״כן אבל לפעמים גברים צריכים לקחת אחריות ולעשות את המעשה הנכון גם אם הוא קשה״. עניתי והסתכלתי על המורה. מתעלם מהמבט של דניאל. ״לירון, איזה יופי! אני שמחה לראות שזה מעניין אותך״. המורה אמרה לי בהתלהבות מלחיצה.
״כן, אבל לפעמים גברים חושבים שהם עושים את הדבר הנכון כשהם בעצם עושים את הפעולה ההפוכה״. היא אמרה והסתכלה ישירות אליי.
״אל תדאגי, אני בטוח שתוך חודש היא תמצא מישהו חדש, אפילו 2״. אמרתי והעברתי את המבט שלי אליה. זה כבר היה ברור שאנחנו לא מדברים על הסיפור.
״אל תדאג״. היא ענתה לי באותו טון. ״אני בטוחה שלו יש כבר מישהי מהצד״.
״מה את מנסה להגיד? שאני בוגד?!״. לא יודע מה השתלט עליי באותו רגע אבל התפרצתי והוצאתי את כל העצבים שהיו בי.
״אני לא צריכה להגיד כלום, רק להסתכל" היא אמרה בקול מוכיח שרק גרם לי להתעצבן יותר. ״תלכי להזדיין״. קמתי ויצאתי מהכיתה.
בנותת אני מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן להעלות פרק!! זה זמן עמוס בשבילי כל רגע שיש לי אני נכנסת וממשיכה לכתוב אבל זה באמת קשה. אז תודה לכןן על הקריאה :)