The Secret

מחויבות אישית

הלכתי לבית ספר כמו רובוט. עבר עלי לילה בלי שינה ועם הרבה בכי. היה לי קשה לראות את לירון כל כך שבור ודאגתי לכולם כל כך. שכנעתי את לירון שיעיר בבוקר את עוז ובן לבית ספר,שהדאגות שלהם יפסיקו לפחות בבוקר,ושאחרי צהריים אני ולירון נעבור בבית ספר שלהם ונלך לבית חולים. הרמתי את הפלאפון וחייגתי את המספר של לירון,אם לי היה קשה אז אני לא רוצה לתאר איך עבר עליו הלילה. השיחה הגיעה למענה הקולי וסגרתי את הפלאפון. אז אולי לירון בכל זאת לא יגיע היום. ״דניאל״. ליז צעקה לי כשנכנסתי לכיתה ורצה כדי לחבק אותי. ״איך את?״. היא שאלה והתנתקה מהחיבוק. הסתכלתי עליה בעיניים אדומות והיא הנהנה בהבנה. ״אל תדאגי חיים שלי כל מה שאת צריכה אני פה בשבילך. ואני אגיד לאביב שידאג ללירון״. היא אמרה וחזרה לחבק אותי. ישבנו במקומות אבל הראש שלי היה במקום אחר. בדקתי מתי בפעם האחרונה לירון היה מחובר לוואטסאפ, ראיתי שהוא התחבר לפני כמה דקות אז שלחתי לו הודעה:
לבוא אליך אחרי בית ספר או ללכת ישר לבית חולים?
שיגע אותי שאין לי מושג איפה הוא. הוא החזיר לי הודעה מהר.
לירון: בואי עכשיו.
ההודעה שלו הייתה כל כך מפתה. לא היה לי כוח ליום מלא בחפירות שלא יעזרו לי בשום דבר בחיים במלא. ״המורה אני יכולה לצאת לשירותים?״. שאלתי אותה בלי כוונה לחזור. היא סימנה לי שכן ויצאתי. אני לא יודעת עד כמה זה היה חשוד שיצאתי עם תיק, אבל לא היה לי אכפת. הלכתי אל היציאה מהבניין ושמעתי צעקות מהאיזור. ״ניראה לך שמעניין לי את הביצה כמה יחידות יש לי או אין לי?!"  שמעתי קול אומר בעצבים. התקדמתי עוד ושם ראיתי את אלדר,הוא היה לבוש כאילו הוא שם את הדבר הראשון שהוא ראה והעיניים שלו היו אדומות. לא ידעתי אם זה מחוסר שינה או מבכי. ״אלדר, אתה לא צריך להתעצבן, אני בסך הכל אומר שאתה צריך להשלים 60 שעות של מחויבות אישית כדי לקבל את תעודת הבגרות שלך״. המנהל דיבר בקול רגוע כדי לא לעצבן את אלדר יותר. אם זה היה אפשרי. ״מה מחויבות אישית?! ניראה לך שאני יכול לתרום איפשהו?!״. אלדר התפרץ. ״לא מעניין אותי איפה או איך, העיקר שתתן מעצמך כמה שעות, אפילו חצי ממה שצריך רק כדי שאני אוכל לרשום שעשית״. המנהל אמר ביאוש. אלדר בא להתפרץ שוב אבל מנעתי ממנו. ״אחותי דיי מתקשה בחשבון,היא בכיתה ב׳, אני חושבת שאלדר יוכל לעזור לה ממש אם הוא ישב ללמד אותה״. אמרתי. שניהם הסתכלו עליי מופתעים, הם לא ראו אותי מגיעה. המנהל התעשת ראשון ודיבר. ״דניאל, זה רעיון מצוין! אלדר יבוא אליכם פעמיים בשבוע וככה הוא יסיים עם זה כמה שיותר מהר״. הוא אמר בהתלהבות. דיי הצלתי אותו אני מרחמת עליו אם הוא היה נשאר עם הצעקות של אלדר עוד כמה דקות. ״בהצלחה אלדר״. הוא אמר ומיהר להסתלק, אולי כדי שלאלדר לא יהיה זמן להגיב. אלדר ראה שהמנהל מתרחק ודיבר. ״תודה דניאל, הצלת אותי״. ״בכיף, אז איזה ימים מתאימים לך?״. שאלתי אותו רצינית. ״מה?״. אלדר שאל בבלבול. ״למחויבות אישית...״ הסברתי. ״אה...באמת יש לך אחות״. הוא מלמל. ״כן אלדר,באמת יש לי אחות,והיא באמת צריכה עזרה בחשבון. חשבת שתתתחמק מזה כל כך מהר?״. אמרתי בחיוך. ״חשבתי שאת מחפה עליי או משהו...״. הוא אמר בקול עייף.״ הוא פיהק וחזר לדבר אליי. ״לאן את הולכת?״. הוא שאל. ״האמת שאני הולכת אליכם״. אמרתי. הוא עשה לי עם הראש תנועה שאומרת לבוא אחריו. עלינו לאוטו והתחלנו ליסוע. ״ישנת בכלל?״. שאלתי אותו, מסתכלת על העיניים האדומות והעייפות שלו. ״אל תדאגי דניאל, אני נוהג טוב גם כשאני עייף״. הוא אמר בחיוך מתנשא. ״לא דאגתי לעצמי, דאגתי לך״. אמרתי. ״את לא צריכה לדאוג לי, אבל אני למשל, דואג לך כשאני רואה שאת מבריזה מבית ספר לכל היום״. הוא אמר והסתכל עליי במבט מוכיח. ״סליחה אבא״. אמרתי ושנינו צחקנו. ״רציתי להיות עם לירון עכשיו, כשקשה לו״. אמרתי כשחזרנו להיות רציניים. ״אז תתכונני להיות איתו הרבה, כי מכאן זה רק יחמיר״. הוא אמר והמשיך להסתכל על הכביש. הסתכלתי עליו בעיניים דואגות, כל כך רציתי שהוא ירגיע ויגיד שהכל יהיה בסדר. אבל כזה אלדר, מתמודד, מתגבר, ממשיך הלאה.
נכנסתי לחדר של לירון וראיתי שהטלויזיה פתוחה אבל הוא לא צפה בתכנית, רק בהה במסך. הוא היה לבוש רק בבוקסר. לירון סובב אליי את הראש כשהוא ראה שהגעתי. ״באת״. הוא אמר בקול שלא מסגיר שום רגש. פשוט קבע עובדה. ״באתי״ אמרתי וחייכתי. הוא הרים את השמיכה לידו כדי שאני אכנס למיטה. שמתי את הסנטר שלי על הכתף שלו והסתכלתי עליו. ״אני אוהבת אותך אתה יודע?״. אמרתי בחיוך. הוא צחק צחוק מזלזל. ״איך את אוהבת אותי ככה? שבור? כמו כוסית? זה מה שעושה לך את זה?״. המילים שלו גרמו לי להתעצבן. עליתי מעליו ככה שהוא ישב ורגליי היו משני צידי גופו, הסתכלתי עליו מלמעלה. ״תקשיב ותקשיב לי טוב. גם כשאתה בוכה, שבור עצבני,מתוסכל,צועק או סתם מניאק, אתה הבן אדם הכי יפה בעולם. ואני לא מדברת רק על יופי חיצוני. ולא משנה מה תעשה, כל דבר שתעשה יגרום לך להיות מושך יותר״. אמרתי תוך כדי שאני מסתכלת לו בעיניים. הוא הסתכל עליי מופתע כמה שניות ואז הוא חייך. ואז הוא צחק. ״מה מצחיק אותך?!״. הוא גרם לי להתעצבן יותר. ״סתם כי בדרך כלל לפני שמישהי אומרת לי משהו כזה אני מוכר לה שאני באמת כזה, איתך עוד לא הספקתי להיות מקסים״. הוא אמר והסתכל עליי. ״בדיוק, אתה לא צריך לעשות כלום, כי אתה פשוט כזה״. אמרתי והתקרבתי אליו. הפנים שלו נהיו רציניות. ״אסור לך לאהוב אותי כל כך דניאל...״ הוא אמר כשהייתי ממש קרובה אליו. ״מאוחר מידי״. אמרתי וחייכתי. הוא תפס את הפנים שלי והסתכל לי בעיניים. ״אני רציני דניאל, אני דופק כל דבר״. הוא אמר דואג לי. ״אז אל תדפוק את זה״. עניתי לו. עצמתי עיניים והרגשתי את הפה שלו על שלי. היד שלי הייתה בשיערו, אוחזת בו חזק. לירון הצמיד אותי אליו עוד יותר מהמותניים ואני בתגובה התקרבתי. פתאום הרגשתי אותו נושך את השפה התחתונה שלי ונשפתי בכאב. הוא צחק למראה התגובה שלי וכשבאתי לחייך הוא חזר לנשק אותי. לירון הסתובב הצידה ככה שהוא שכב מעליי, הוא החזיק את עצמו על המרפקים כדי לא להפיל עליי את כל משקלו. הפסקנו להתנשק והוא הסתכל עליי. ״רגע...אם אמרת שאני יפה בכל מצב, מה אני עושה איתך?״. הוא עשה פרצוף שואל. ״לך תמות״. צחקתי ודחפתי אותו ממני. זה לא השפיע עליו בכלל והוא בקושי זז.  לירון צחק והתקרב אליי. ״סתם חיים שלי את הכי יפה בעולם״. הוא אמר ונתן לי נשיקה במצח. הוא קם ממני ופנה אל הארון. היא הוציא ממנו ג׳ינס בהיר וחולצה אפורה חלקה של אמריקן איגל. הוא התלבש ואני הסתכלתי עליו. הוא היה כל כך גברי... היו לו שרירים בכל מקום והריבועים שלו היו מושלמים.  ״בואי,נלך לבקר את אמא שלי״. הוא אמר. נתתי לו יד ויצאנו מהבית.

שבת
         שלום
                    אהובות!!