The Secret

חיכיתי לזה

יפות שליי לא יהיה לי זמן להעלות ביום חמישי אז אני מעלה עכשיו שנה אזרחית חדשה שמחה!!
פסח כאן, אני נשבעת שאני יכולה להריח את החג באויר. קמתי מוקדם כדי לעזור לאמא שלי להכין את כל האוכל ואת הבית לליל הסדר, אמורים לבוא אלינו דודים ואמא שלי חייבת שהכל יהיה מושלם.  ירדתי למטבח ומצאתי אותה קבורה בין  ספרי אפיה, בישולים, וקערות. ״אממ בוקר טוב?״. אמרתי בגיחגוך.  ״דניאלי איזה יופי היתעוררת!, קדימה תאכלי משהו ותתחילי״. היא אמרה בפיזור. ״טוב אמא....״. נאנחתי בגלל שידעתי מה מצפה לי. שתיתי שוקו ואכלתי עוגיות שוקולד צ׳יפס. ברגע שלגמתי את השלוק האחרון הרגשתי יד מרימה לי את הכוס, הרמתי את הראש וראיתי את אמא שלי שמה את הכוס בכיור. ״אני קמה אני קמה״. גילגלתי עיניים וקמתי מהכיסא.
תוך שניות אמא שלי הפכה אותי לעבד. הפעלתי מכונה, תליתי, סידרתי את הבית ומילאתי דלי כדי להתחיל בשטיפה. שמעתי צלצול בדלת אבל לא התכוונתי לבדוק מי זה.  אמא שלי ניגשה אל הדלת ופתחה אותה, כעבור שניה בערך היא קראה לי. מה עכשיו? ״דניאל זה בשבילך״. היא אמרה וחזרה למטבח. אני לא מצפה לאף אחד ככה שזה היה מוזר. התקדמתי אל הדלת וראיתי מולי את לירון, משהו בריצפה תפס את המבט שלו והוא שיחק בעצבנות עם הרגל. ״לירון?״. שאלתי בקול לא מאמין, זה היה מוזר לראות אותו כאן, חשבתי שאני חולמת. הוא רק הנהן לעברי עם הראש. חיכיתי שהוא יתחיל לדבר ויסביר לי מה הוא עושה פה אבל זה לא היה ניראה שהוא הולך לעשות את זה. ״מה אתה עושה כאן?״. ניסיתי לשאול בצורה הכי מנומסת שיש. ״פסח״. הוא אמר לבסוף. זה גרם לי לצחוק. ״ספר לי על זה״. אמרתי והרמתי את הסמרטוט שהייתה לי ביד. ״אמרת שתבואי...״. הוא אמר בקול רציני ולא צחק מהבדיחה שלי. ״מה?״. שאלתי בקול מבולבל וקצת בהלם. ״אמרת שאם יקרה לאמא שלי משהו את תבואי״.הוא הסתכל עליי בעיניים בהירות מתמיד. ״אתה באמת רוצה לראות את הפרצוף שלי מולך כל הארוחה?״. גיחכתי. ״חשבתי יותר בכיוון של ליידי״. הוא אמר והרים גבה. זה גרם לי להיכנס לבלבול גדול יותר אפילו ממקודם, מה הולך פה? הוא אמור בכלל לשנוא אותי, לא ראיתי אותו מאז ההלויה והשבעה הסתיימה כבר לפני שבוע. לירון ראה שהמילים שלו גרמו לי להיתקע ולא ידעתי בכלל איך להגיב. ״עוז ובן ביקשו ממני לבוא,הם דיי בנו עלייך״. הוא אמר והעביר את המבט שלו הצידה. ברור שהוא לא היה בא על דעת עצמו. ״תיכנס״. אמרתי ומצמצתי אחרי שהפסקתי לבהות. חשבתי איך אני מספרת לאמא שלי שאני לא הולכת להיות עם המשפחה בליל הסדר, הבטחתי ללירון ואין מצב שאני מפרה את ההבטחה הזאת. הוא הלך אחריי למטבח וראיתי שהוא נבהל מהמראה של הבית, טוב אני לא מאשימה אותו, הוא היה הפוך. כל התכולה של הארונות הייתה בחוץ והכביסה הייתה בכל מקום. ״אמא...״ שאלתי בהיסוס.
״כן חמודה?״. היא שאלה תוך כדי דפדוף במתכונים.
״את תהרגי אותי אם אני לא אשאר?״. אמרתי בקול מתוח. ״מה זאת אומרת?״. היא הסתובבה וראתה שלירון איתי. ״זאת אומרת שאני לא נישארת לליל הסדר״. עניתי בקצרה. ראיתי שהיא בהתה בי ולא מבינה אם אני עובדת עליה או משהו כזה. ״פשוט...״. ניסיתי להסביר לה אבל לא מצאתי מילים עדינות להגיד ליד לירון.
״אתה יודעת איך זה 6 בנים בבית אחד...״. לירון חייך את החיוך השובה הזה שלו. אמא שלי העבירה את המבט אליו והנהנה בהבנה.
״הבטחתי שאני יעזור להם עם הבישולים והנקיונות״ הסברתי. ״כן, בטח, לכי אנחנו נסתדר כאן״. היא אמרה בקול בלי הבעה, ידעתי שהיא מנסה להראות שהכל בסדר אבל היא הייתה מבואסת שאני לא הולכת לחגוג איתם את החג. ״תודה אימוש״. אמרתי וחיבקתי אותה. ״תחזיר לי אותה שלמה״. היא חייכה אל לירון, והוא חייך אליה חזרה. התנתקתי מהחיבוק והתקדמתי לחדרי. לירון בא אחריי בלי הזמנה ממני. לקחתי את התיק בית ספר שלי ורוקנתי אותו בפינה. שמתי אותו על המיטה והוצאתי בגדים מהארון. הוצאתי בגדים יפים לערב, בושם, דאודורנט תיק איפור ונעליים. הייתי עם טייץ וקפוצ׳ון שניקיתי איתם אז הייתי חייבת לקחת בגדים לערב. ״זהו?״. לירון שאל מהדלת. ״אהה רגע״. פתחתי את המגירה שנמצאת ליד המיטה שלי, הוצאתי ממנה מטען והכנסתי אותו לתיק. ״זהו״. אמרתי. הוא התקרב ולקח את התיק שלי על הגב שלו. הלכתי בעקבותיו ויצאנו מהבית. ״ביי אמא״. אמרתי שוב וסגרתי את הדלת. לירון הרים את הכסא של האופנוע, שהתברר כבגאז׳ ושם בתוכו את התיק שלי, הוא לקח קסדה אחת ושם אותה על הראש שלי. הוא בא לסגור אותה ואני עצרתי אותו. ״אני מסתדרת לבד״. אמרתי. לא רציתי שהוא יעשה הכל ברור מאליו, כאילו אני היא והוא צריך להתנהג אותו הדבר עם שנינו. ״החלטה שלך״. הוא עזב והרים את הידיים. הוא לקח את הקסדה השניה והלביש אותה עליו במיומנות וסגר אותה בתוך פחות משניה. ניסיתי שוב ושוב לסגור את הסוגר הדפוק הזה אבל ללא הצלחה, זה יותר מסובך ממה שזה ניראה. לירון נשען על האופנוע שלו וצחק. זה עיצבן אותי והורדתי את הקסדה. ״אוף קח אני לא צריכה את זה״. אמרתי והשלכתי אותה לריצפה. התקדמתי לעברו וחיכיתי שהוא יעלה, אבל הוא נשאר לעמוד ולא הגיב. ״נו, תעלה״. אמרתי בחוסר סבלנות. ״ניראה לך שאני נותן לך לעלות בלי קסדה?״. הוא שאל בפנים רציניות שגרמו לי להרגיש מטומטמת. הוא הרים את הקסדה, שם אותה עליי והפעם הנחתי לו לסגור אותה. הוא הסתכל לי בעיניים בזמן שהוא עשה את זה ואני הורדתי את שלי לריצפה. הוא עלה על האופנוע וחיכה שאני יעלה מאחוריו. עליתי וסגרתי את הידיים שלי מסביבו. "תחזיקי חזק יותר״. שמעתי אותו אומר לי. הוא ממש לא הולך לנצל את הנסיעה הזאת כדי לגרום לי לחבק אותו. ״אני בסדר״. אמרתי. ״תפסיקי להתווכח״. הוא אמר בחוסר סבלנות הוא לקח את הידיים שלי והידק אותם מסביבו. הוא התחיל ליסוע ואני הבנתי למה הוא רצה שאני אחזיק חזק יותר. הרגשתי שאני עוד שניה מתנתקת ממנו ועפה לכביש. ״אהההה לירון תעצור!!״ ניבהלתי ברמה מטורפת וחיבקתי את לירון חזק יותר. הרגשתי את הגוף שלו רועד, כמו שקורה כשצוחקים. ״חשבתי שאת בסדר״. הוא גיחך. ״לירון זה לא מצחיק תאט!!״. צעקתי עליו חזק יותר, ובתגובה הרגשתי שהוא מגביר מהירות. כבר לא יכולתי לדבר או לצרוח מרוב פחד, רק נצמדתי ללירון יותר וחיכיתי כבר שהנסיעה תיגמר. אחרי כמה דקות שהרגישו לי כמו נצח הגענו לבית שלו והוא עצר. ירדתי במהירות ושחררתי ממני את הקסדה. ״תגיד לי אתה נורמאלי?!" צעקתי עליו. ״מה?״. הוא שאל באדישות. ״כשאמרתי ״לירון תאט״ התכוונתי שתוריד מהירות לא שתתכונן להמראה״ המשכתי לצעוק עליו. ״באמת שמעתי אותך ממלמלת משהו, אבל לא הצלחתי להבין מה״. הוא אמר וחייך. שתינו ידענו שהוא משקר, הוא הגביר בכוונה, כי ביקשתי ממנו להאט. גילגלתי עיניים והתקדמתי לכיוון הבית. לירון הוציא את התיק שלי ובא אחריי. כשנכנסתי ראיתי שהבית הפוך, כן אפילו יותר משלי.
לירון עקף אותי והתקדם לחדר שלו ואני הלכתי אחריו. מלא זמן שלא הייתי כאן, בחדר שלו, הרגשתי צביטה בלב לחשוב על כל הפעמים שהוא היה כאן עם טופז לא רציתי לדמיין אפילו מה הם עשו. משהו תפס לי את המבט והסתכלתי על הארון שלו, הדלת הייתה שבורה זה ניראה כאילו מישהו רב איתה מכות. ״זה הגיע לו״. לירון אמר פתאום והסתכל עליי. ״אני בטוחה״. אמרתי וחייכתי חצי חיוך. ״טוב, תלבש בגדים שאפשר ללכלך״. אמרתי והוא הסתכל עליי כאילו נפלתי מהשמיים. ״מה חשבת שאני יעשה את הכל לבד?״. שאלתי בגבות מורמות. ״לא צריך לנקות רק לבשל״. הוא אמר בעצלנות. ״אין מצב שאני משאירה ככה את הבית״. אמרתי והלכתי לסלון. שמתי MTV והתחלתי לסדר, לירון הגיע אחרי כמה דקות לבוש בטרנינג ובחולצה קצרה שגרמו לו להיראות סקסי בטירוף. ניערתי את הראש ונתתי לו כמה שיותר מטלות. בסופו של דבר הבית היה נורמאלי ובכיור הצטברו לנו ערימה ענקית של כלים שהיו מפוזרים בכל רחבי הבית, אני רצינית, בכל מקום. הלכתי למטבח והוצאתי את כל המצרכים שהתכוונתי לבשל. ״כמה אנחנו?״. שאלתי את לירון. ״בעיקרון 9 אבל אולי חברה של אלדר תישאר גם״. הוא אמר.
״גם אסף ויעל באים?״. שאלתי כשלא הבנתי איך הוא הגיע ל9. הוא רק הנהן בתשובה. מי הם חשבו שיבשל בדיוק? לירון ואלדר? אני לא מבינה למה הם לא באו לעזור.
התחלתי לבשל כמות אוכל שתספיק לעשרה אנשים בהנחה שחברה של אלדר תישאר. לירון אירח לי חברה במטבח ונתתי לו משימות כמו להרתיח מים, למלא את הסיר, להדליק את הגז וכל המשימות הפשוטות שגברים באמת יכולים לבצע. בסופו של דבר סיימנו והשעה הייתה 4 בצהריים בערך. הרגשתי סחוטה ונזרקתי על המיטה של לירון. ״אני גמורהה״. אמרתי בעייפות ועצמתי עיניים. ״עדיף שתתקלחי ואז תלכי לישון״. לירון אמר. ״אני יודעת שאני מסריחה״. אמרתי וחייכתי. ״כדי שיהיה לך יותר נוח״. הוא מלמל והדליק את הטלויזיה.
לירון שכנע אותי ועשה לי חשק להתקלח. קמתי מהמיטה, התקדמתי לכיוון המקלחת ושמעתי אותו בא בעיקבותיי. הוא נכנס לחדר המקלחת ופתח ארון כלשהו. הוא הוציא מתוכו שלושה סוגים שונים של שמפו. ״איזה את הכי אוהבת?״. הסתכלתי עליו במשך כמה שניות. ״את זה״. אמרתי לבסוף והצבעתי על שמפו 10. הוא שם אותו על השיש עם סבון לגוף ומרכך. ״מה עוד את צריכה?״. הוא שאל והסתכל עליי עדיין בפנים רציניות. ״אממ מגבת ומשהו ללבוש לעכשיו״. אמרתי, הוא הנהן, יצא וסגר אחריו את הדלת.  שיחררתי נשיפה ופתחתי את הזרם של המים. חיכיתי שהם יתחממו ובינתיים הורדתי את הג׳קט שהסריח מהיום הזה והורדתי ממני גם את הטייץ. פתאום שמעתי את הדלת נפתחת ונפלטה לי צרחה קולנית. לירון נכנס במהירות ונעל את הדלת. ״למה את לא נועלת?! כל אחד יכל להיכנס במקומי״. הוא אמר בטון גבוה. ״שכחתי...״. אמרתי בקול נדהם, הייתי יותר בהלם על עצמי, לא מתאים לי לשכוח דבר כזה.  כששנינו נרגענו אני שמתי לב שהוא מחזיק בידו מגבת וחולצה שלו, כניראה בשבילי, והוא שם לב שאני רק בתחתונים וחזיה. הוא הניח את המגבת והחולצה על השיש והתקדם אליי עם חיוך ממזרי. ״לירון מה אתה עושה? צא, אני רוצה להתקלח״. אמרתי בבהלה. ״נזכרתי שאני גם צריך״. הוא אמר והוריד את החולצה שלו. הייתי מופתעת ולא יצאו לי מילים כשהוא הוריד גם את המכנסיים שלו ונשאר רק בבוקסר. הוא נכנס מתחת לזרם של המים והעביר את היד שלו בשיער. המשכתי להסתכל עליו מופתעת מהסיטואציה הזאת. ״יש לך קטע עם מקלחות אתה יודע את זה?״. אמרתי בלגלוג. ״את מתכוונת לבוא או להמשיך לבהות בי?״. הוא אמר בלי לפתוח את העיניים שלו בכלל. ״תסיים ואני אכנס״. אמרתי מובכת. בלי אזהרה מוקדמת הוא הושיט יד ומשך אותי מתחת לזרם. הוא גרם לכולי להירטב והסיט את הווילון של האמבטיה. נתתי לעצמי להירטב ושפשפתי את השיער שלי חזק, לאחר מכן לקחתי צעד אחורה ונתתי לו להיכנס מתחת לזרם. ״זה לא יעבוד ככה את יודעת״. לירון אמר. ״את צריכה להתקרב כדי ששנינו נהיה מתחת לזרם במקום שאחד יקפא מקור כל פעם״. הוא אמר וחיכה שאני אתקרב. ״יכולנו להתקלח בנפרד וככה כולם היו מרוצים״. מלמלתי. ״ומה הכיף בזה?״. הוא שאל בחיוך שובב והמשיך להסתכל עליי. לבסוף נכנעתי והתקרבתי אליו קצת. הוא ניצל את ההזדמנות וקירב אותי אליו עוד יותר, עד שהיינו ממש צמודים. ״חשבתי יותר בכיוון של זה״. הוא הידק את הידיים שלו מסביבי ואני כרכתי את שלי מסביב לצווארו כדי שיהיה לי נוח. עצמתי עיניים והתענגתי על הרגע הזה בידיעה שאחר כך הוא לא יחזור יותר. ״לא באת לשיבעה״. הוא אמר בקול רציני וזה גרם לי לפתוח עיניים. מצאתי אותו מסתכל עליי בפרצוף חוקר. הנהנתי והשפלתי את המבט. ״האמת שבאתי״. אמרתי בקול אשם. ״אה נכון, שכחתי שבאת לאלדר״. הוא אמר. נענעתי בראשי והרגשתי דמעה בקצה של העין שלי וכל כך שמחתי שהיא משתלבת עם המים למטה. ״באתי אליך״. אמרתי והרמתי את המבט שלי אליו כדי לראות את עיניו. הוא צחק. ״דניאל אל תבלבלי לי את המוח, ראיתי אתכם״. הופתעתי מדבריו, הוא ראה אותנו? הוא ראה שדיברתי אם אלדר? איך יכולתי להיות כזאת אפתית ולא להיכנס לראות מה שלומו אפילו. ״הייתי בדרך אליך״. אמרתי וזה גרם למבט שלו להסתכל עליי ביותר התעניינות כאילו אמרתי בדיוק את מה שהוא רצה לשמוע. ״לא היה לי אומץ, חשבתי שאתה שונא אותי״. אמרתי. הוא לקח את הסנטר שלי והרים את המבט שלי אליו. ״על מה בדיוק יש לי לכעוס עלייך?״. הוא שאל בהפתעה.
הראש שלי היה מופנה אליו אבל העיניים שלי עדיין הסתכלו למטה. ״שלא הייתי איתך בלילה שהיא מתה בו, ולא באתי אליך בהלוויה, ולא באתי בשיבעה״. אמרתי בבושה. ״אין לך מה להצטער, אני לא יכול לצפות מבן אדם שנלחם עליי כל כך הרבה לפני, לשכוח הכל ולהיות שם בשבילי שאני צריך אותו. פגעתי בך דניאל, פגעתי בך הרבה ואני לא יכול להגיד לך אפילו כמה אני מצטער. הייתי עיוור״.  הוא אמר כמעט מתחנן שאני אאמין שהוא מדבר ברצינות. ״באמת פגעת בי לירון. בלי סוף. בכל פעם שבאתי לדבר איתך ואתה אפילו לא הקשבת, בכל פעם שהיית איתה מול העיניים שלי בכל פעם שהסתכלתי עליך ואתה אפילו לא היית מתעכב עם המבט שלך אפילו לשניה״ אמרתי בכאב. ״תני לי הזדמנות דניאל. תני לי לתקן את מה שהרסתי״. הוא אמר והתקרב עם הפרצוף שלו לשלי. ״לא בשביל זה באתי לפה לירון, באתי כי הבטחתי לעזור. זהו״ אמרתי וסובבתי את המבט שלי. ״פעם אחת כבר הרסת לי נשיקה, זה לא הולך לקרות פעמיים״. הוא לחש. לירון לקח צעד קדימה וגרם לנו לצאת מהזרם ואני הייתי דבוקה לקיר.  אחזתי בו חזק יותר כדי לא לאבד שיווי משקל. ״את הבן אדם היחידי שרציתי לדבר איתו״. הוא הסתכל אל תוך העיניים שלי. ״לירון תפסיק...״  התחננתי. לא רציתי לעשות משהו שאני יתחרט עליו. ״אני צריך אותך״. הוא המשיך בניגוד לבקשתי. ״אני רוצה אותך איתי״.

״אני אוהבת אותך כל כך״. אמרתי וכמה דמעות יצאו מהעיניים שלי.
הוא התקרב אליי וסוף סוף נתן לי את הנשיקה ששנינו חיכינו לה יותר מידי זמן. הוא קירב אותי אליו עוד יותר ואני משכתי אותו כמה שיותר לכיווני. בקושי הצלחתי לנשום, לפעמים נשמתי את המים שנטפו ממנו ולפעמים לא הצלחתי לקחת אויר אבל זה לא עניין אותי, מה שעניין אותי הוא לירון, שמחבק אותי חזק ומנשק אותי בדרך שרק יכולתי לחלום עליה. הוא העביר את ידיו אל שערי ותפס בו בחוזקה. ״חיכיתי לזה״. הודתי כשמצאתי חצי שניה בין הנשיקות.