״לאן יצאת אתמול?״. שאלתי את לירון שקיפל את האוהל. ״מתי?״. הוא שאל בעייפות. ״אתמול, באמצע הלילה״. אמרתי ודחסתי עוד כמה דברים לתיק.
״להשתין״. הוא ענה. ״עם מי דיברת בפלאפון?״. שאלתי בחקרנות. ״דניאל חלאס על הבוקר״. הוא אמר תוך כדי שהוא מגלגל את האוהל.
״טוב, גם אני אסתיר ממך שיחות שאני לא רוצה שתשמע״ אמרתי ושמתי את התיק על הגב.
״אני לא מסתיר״. הוא כמעט צעק. הסתכלתי עליו במבט מבוהל. ״סתם... חבר התקשר״. הוא אמר בקול שקט יותר. ״טוב...״. אמרתי והתרחקתי ממנו לכיוון ליז ועדי. ״את רואה? אפילו דניאל באה לשמוע על הלילה הסוער״. ליז צווחה כשהגעתי. ״איזה לילה סוער?״. שאלתי בבילבול״. ״אני ואביב התעוררנו באמצע הלילה וגילינו שהאוהל ריק. ודודה שלך לא מוכנה לספר לי מה היא וגיא עשו״ היא הסתכלה על עדי במבט מאשים. ״לא עשינו כלום״ עדי אמרה ונמנעה מלפגוש את המבטים שלנו. ״אז למה את מסמיקה?״ הרמתי גבה. ״רצינו פרטיות כדי שנוכל לדבר״. היא אמרה לבסוף. ״רק לדבר?״. ליז שאלה בהתגרות. ״רגע...״. שאלתי בהלם. ״התנשקתם?!״.
עדי חייכה חיוך מפגר ולבסוף הנהנה. ״אומייגאד!!״. אני וליד צעקנו ביחד. הם באמת מתאימים, עכשיו כשאני חושבת על זה. נעמי קראה לכולם וספרה אותנו, כשהיא ראתה שכולם נמצאים ושקיפלנו הכל, היא התחילה ללכת ואנחנו אחריה. ״ליז?״. אמרתי בקול שקט. ״מה יפה שלי?״. היא ענתה. היינו אחרונות. ״את חושבת שזה טעות שחזרתי ללירון?״. אמרתי בלי להרים את הראש מהריצפה. ״אני לא יודעת... אני יודעת שהוא אוהב אותך, אבל הדרך שלו להראות את זה היא מוזרה״. היא אמרה בכנות. ״הוא עשה לך משהו?״. היא שאלה.
״לא. לא יודעת״. עניתי. ״אתמול הוא יצא מהאוהל כדי לדבר בפלאפון, והוא לא מוכן להגיד לי עם מי הוא דיבר, וזו לא הפעם הראשונה שהוא מסתיר ממני שיחות.״.
״דניאל, אל תסיקי מסקנות ישר, זה שהוא מסתיר שיחות לא אומר שהוא מדבר עם מאהבת או משהו כזה, ככה זה בנים, אוהבים פרטיות. אני אומרת תחכי עם זה, תשימי לב להתנהגות שלו ואז תחליטי״. ליז אמרה. הנהנתי בראשי. ״את צודקת.״
מרחוק ראיתי את לירון עוצר ואז מסתכל אחורה. כשאני וליז הגענו אליו ליז המשיכה להתקדם ולירון הלך באותו הקצב שלי. ״תפסיקי לכעוס״. הוא אמר בקול עבה. ״אני לא כועסת״. עניתי. ״אז למה את מרכלת עליי עם ליז?״. הוא חייך והסתכל עליי. ״לא הכל סובב סביבך לירון״. גילגלתי עיניים למרות שבאמת דיברתי עליו. הוא לקח לי את היד ותפס אותה בשתי הידיים שלו והצמיד אותה לפה שלו.
״דיברתי עם חבר. כולה שיחת טלפון למה את לוקחת את זה קשה?״.
״אתה צודק, אני מצטערת. אני צריכה לסמוך עליך יותר״. אמרתי והסתכלתי עליו. הוא היה קצת בהלם, בטח הוא חשב שאני אמשיך לכעוס עוד הרבה.
-------------------------------
עברו כמה ימים מאז הקמפינג. היה כיף בטירוף אבל המטרה שניסינו להשיג לא באמת הושגה. אלדר ולירון עדיין שונאים אחד את השני, אפילו יותר. אני עדיין מנסה להבין את מה ששמעתי באוהל, לירון כועס על אלדר בגללי? הוא רק מחפש סיבות לריב איתו, אני נשבעת.
״כדור הארץ לדניאל״. ליז הקליקה בעזרת האצבעות שלה. ״מצטערת. ריחפתי לרגע״. אמרתי.
״כן, זה קורה לך הרבה בזמן האחרון״. היא אמרה.
היינו בקניון, חופשת פסח עוד לא נגמרה וניסינו לנצל אותה כמה שאפשר. ״אז מה את אומרת? הנעל הזאת״. היא הרימה את אחת הרגליים שלה. ״או זאת?״. היא אמרה והרימה את השניה. ״אממ ניראה לי שאת אלה״. אמרתי והצבעתי באקראיות על רגל ימין.
ליז הסכימה איתי ולקחה את הנעליים לקופה כדי לשלם עליהם. כשיצאנו מהחנות מישהי נתקעה בכתף שלי ממש חזק וגרמה לי להסתובב. ״תראו תראו״. טופז אמרה ועמדה מולי בביטחון. ״זה מה שאת עושה במקום לשמור שחבר שלך לא יעשה שטויות?״. היא אמרה והסתכלה על החנות. ״אני לא צריכה לשמור על חבר שלי, אני סומכת עליו.״. עניתי בקול נגעל.
״כן? אז למה הוא סינן אותך אתמול?״. היא שאלה בקול הנחשי שלה. באמת לא הצלחתי לתפוס את לירון אתמול, אבל מה שיותר חשוב זה איך היא יודעת את זה. ״בואי דניאל היא תגיד כל דבר כדי לסכסך״. ליז אמרה ומשכה לי את היד.
״אולי...״. טופז אמרה. ״או שפשוט הייתי איתו כדי לראות את זה״.
״אני לא מאמינה לך״. אמרתי בקול רועד מעצבים.
״את לא חייבת. אבל רק שתדעי שבלילות חבר שלך יושב בברים ובברים משתכרים, ושתינו יודעות איך לירון כשהוא שיכור...״. היא אמרה.
ליז תפסה לי את היד שוב והפעם משכה אותי אחריה. אני הייתי בהלם ולא הגבתי. ״אל תקשיבי לה, היא סתם זונה״. היא צעקה את זה כדי שטופז תשמע בבירור. יצאנו מהקניון וראיתי שכבר חשוך. ליז תפסה מונית ועלינו עליה. ״דניאל תגידי משהו, בבקשה, זה יותר גרוע שאת ככה״. ליז אמרה בקול מודאג. ״אל תאמיני לזה, זאת טופז״. היא אמרה.
״ליז...״. אמרתי ודמעה ירדה. ״כל השיחות...״. אמרתי בקול שבור. ״כל השיחות שהוא הסתיר ממני״. המשכתי. ״אוי דניאל״. ליז אמרה בחוסר אונים. הנהג הגיע לבית שלי, שילמנו לו וירדנו. נפרדתי מליז, משתוקקת כבר להיות לבד, להוציא את כל הכאב. נכנסתי לבית שלי ועליתי את כל הדרך לחדר. כשפתחתי את הדלת מצאתי את לירון יושב על המיטה שלי, מול הטלוויזיה. ״מה, אתה חושב, שאתה עושה פה?״. שאלתי בהפסקים בקול מלא עצבים שמאיימים לצאת. ״מחכה לחברה שלי״. הוא אמר כמובן מאליו. ״למה נראה לך שאני מסכימה לך לדרוך בבית הזה יותר?!״. צעקתי וזרקתי עליו את התיק שלי. ״מה? דניאל מה עובר עלייך?״. לירון שאלה וקם לעמידה. ״תעוף מפה! תעוף. אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלך כאן!!״. צעקתי כמו משוגעת והעפתי לעברו כל מה שהצלחתי לתפוס. מסרק, מעיל, נעליים. ״דניאל״. לירון אמר לא מבין תוך כדי שהוא מסלק את הדברים שהעפתי לעברו כאילו זה כלום. ״מה קרה?״. הוא עמד ממש קרוב אליי ולא נשאר לי כלום להעיף אז דחפתי אותו בידיים שלי.
״לך לירון. פשוט תלך״. אמרתי ודחפתי אותו שוב ושוב. הוא החזיק את הידיים שלי ולא נתן לי להכאיב לו יותר. ״אני לא הולך עד שאת לא מספרת לי מה קרה״. הוא אמר רציני. ״אני יודעת הכל, אתה לא צריך להסתיר ממני כלום יותר״. אמרתי. ״כל השיחות באמצע הלילה, כל היציאות המוזרות שלך״. המשכתי. ״דניאל, מה את יודעת?״. לירון שאל ואני יכולתי לראות שהוא נלחץ. ״את כל מה שהתאמצת כל כך להסתיר״. אמרתי והסתכלתי בעינים שלו.
״דניאל איך...״. הוא אמר מבולבל ולא סיים את המשפט. ״היא אמרה לי. מה אתה חושב שבאמת יכולת להסתיר את זה ממני לנצח?״. אמרתי בעצבים.
״מה? מי אמרה לך מה? על מה את מדברת?״. לירון שאל פתאום מבולבל. ״טופז!!!״. צרחתי את השם שלה. הוא הסתכל עליי וצחק. ״טופז?״. הוא שאל וראיתי שהוקל לו. ״מה יש לה להגיד לך בדיוק?״.
הוא שאל. ״היא אמרה לי למה סיננת אותי אתמול״. אמרתי בקול מוכיח. ״מתי בדיוק סיננתי אותך? לא התקשרת בכלל״. הוא אמר. ״בטח שהתקשרתי. פעמיים. אתה היית עסוק מידי כדי לענות״. אמרתי.
ראיתי שהוא תופס את הראש שלו פתאום. ״אתמול...״. הוא מלמל ואני התכוננתי לדמעות. ״אתמול ישבתי בבר עם אביב, והיא ביקשה את הפלאפון שלי בשביל שיחה, היא באמת הייתה איתו די הרבה זמן. דניאל, לא ראיתי בכלל את השיחות ממך ובטח שלא עשיתי איתה כלום״. הוא אמר בכנות. ״תשאלי את אביב, הוא לא ישקר לך״. הוא אמר וראה שאני לא מאמינה. ״תשאלי אותו!!״. הוא צעק מתחנן שאני אאמין לו. ״דיי לירון, אני מאמינה לך״. אמרתי ועצמתי עיניים בהקלה. ״מה קרה? חשבתי שאת סומכת עליי״. הוא אמר בקול מאוכזב. ״אני כן. אבל היא מצליחה להוריד לי את הביטחון, לאור מה שקרה״. אמרתי והשפלתי את הראש. ״אני לא עד כדי כך מטומטם שאני אחזור על אותה טעות פעמיים. רק עכשיו חזרת אליי. אני לא יהרוס את זה. הבטחתי לך״. הוא אמר והוא דיבר כל כך אמיתי.
״אתה מבטיח?״. שאלתי בתסכול. ״אני נשבע״. הוא אמר וחיבק אותי.
״טוב עכשיו את באה לישון אצלי כי ממש הצלחת להרוס את החדר הזה״. לירון אמר וזה גרם לי לצחוק. הרמתי אליו את הראש והנהנתי.
VOUS LISEZ
The Secret
Roman d'amourדניאל בכיתה י׳ וגרה בנתניה. יש לה חיים דיי טובים. היא אוהבת את חברים שלה, במיוחד את ליז, החברה הכי טובה שלה. יש לה שני אחים אח גדול ואחות קטנה. אבל מה קורה כשהיא מתאהבת בלירון? זה שתמיד היה בחבורה אבל אף פעם לא באמת הכירה אותו, זה שכולם אומרים לה שע...
